שקל כלשהו

עזיבת עורכי 'מעריב', בין אם היא סופית ובין אם לאו, על רקע האפשרות לקיצוץ נוסף בתקני העובדים או במשכורותיהם, מציתה מחדש את הדיון על המצב הכלכלי של העיתונות (ועובדיה), שרק התדרדר יותר מאז המשבר הכלכלי. גם קודם לכן, אם התלושים יכלו לדבר הם היו משמיעים קול צפירה ארוכה כנגד המספרים המצטמקים בהם, זאת במקרה הטוב, במידה ואלו לא חשבוניות ובכלל מוצא עבודה בתחום.

נכון, מאז ומעולם ידוע היה שלא מתעשרים מעיתונות, השאלה כעת היא בהחלט האם בכלל ניתן להתפרנס ממנה, לא רק בכבוד, כי אם בכלל. לא הרבה עיתונאים כצפוי, ששו לדבר בגלוי ולציטוט לכתבה על משכורותיהם. בין אם זו הקרבה לכסף (המסוקר) או למעמד (המבוסס על אשליה), משכורות העיתונאים היו ועודם טאבו. בהיי-טק, כמו גם בבנקים ובמגזר הפרטי, העיתונאים מעדיפים להרוויח מעט ולשתוק הרבה, לפחות בכל הקשור לתנאי העסקתם. אלה שכן דיברו, העלו תמונה לא בלתי ידועה או צפויה, אך עצובה, באשר לתנאי השכר של מרבית העיתונאים בישראל.

תשלום בלי סגנון

"'במעריב' קיצצו 5%-15% מהשכר ואנו חד משמעית נמצאים בתקופה בה בעיתונים עובדים על מינימום כח אדם". מספרת עורכת בכירה ב'מעריב' ועורכת לשעבר ב'עולם האישה' ומוסיפה כי "ישנה מגמה ברורה והעדפה לפרילנסרים כדי לא לשלם תנאים סוציאליים". אותה עורכת מספרת כי "מצד אחד אני מתביישת כשאני משלמת שכר סופרים, אך מצד שני לא ברור לי כיצד, אבל אני מקבלת מאות פניות של אנשים שרוצים להיות עיתונאים".

על פי אותה עורכת, המצב ב'עולם האישה' בו עבדה כאמור לפני הגעתה ל'מעריב', היה איכשהו נסבל. "שם אין אף כתב שהוא לא פרילנס בגלל שזה ירחון, וזה היה קשה, כי כשאת בתפקיד עורכת ואת יודעת באיזה מציאות הכתבים שלך עובדים, זה תמיד מרגיש רע מאד. מנגד, כיום, כשיש לי ארבע כתבות שנאבקות על קיומן, זה מרגיש אפילו יותר רע". כשהיא מתבקשת לומר משהו על השכר היא מסבירה כי "ב'עולם האישה' עורך משנה מרויח בין 6-8 (כל הנתונים הנם באלפי שקלים) לחודש".

אותה עורכת אגב, שכבר עובדת מעל עשור במקומות שונים, עדיין ממתינה להעלאה (שהתעכבה בגלל המשבר), ומרויחה בסביבות 10.000 ש"ח בלבד. היא מספקת גם הצצה לתנאי השכר שמקבלים עובדי 'מעריב', לפחות בגזרתה. "ב'סגנון' לדוגמא משלמים בין 500-700 שקלים לכתבה, שעשויה להגיע גם עד 1500 מילה".

החיים הטובים ב"ישראל היום"

ע'. היה כתב כמעט בכל כלי תקשורת אפשרי והוא מרגיש חופשי להשוות בין תנאי ההעסקה השונים. "כתב מתחיל ב'מעריב' ירוויח 5, וכתב בכיר יותר יכול להגיע ל-7.5 ברוטו. עריכה בדסק, בין אם מדובר בחדשות או ספורט, על בסיס משרה הכוללת 4 משמרות שבועיות, יביאו אותו למשכורת הנעה בין 7-9 ברוטו".

על פי אותו עיתונאי, במערכת 'ידיעות אחרונות', המצב דומה, למרות שבעבר נחשב לטוב קצת יותר. "על תפקיד עריכה הכולל חמש משמרות שבועיות מקבלים 8.000 ש"ח שקל. כתב מתחיל ירוויח בין 5-6.5, לעבודה המגיעה לדבריו "עד 16 שעות ביממה תחת לחץ מטורף להביא אייטם כל יום". לעומת זאת, הוא מוסיף, "כתב עם ותק במשכנות מוזס עשוי להגיע עד שכר של 12-13 אלף ש"ח בחודש".

אותו עיתונאי גם מספר על החיים הטובים ב'ישראל היום'. "שיאן השכר הוא דן מרגלית המקבל 100 אלף שקל לחודש. העורכים הבכירים מרוויחים בסביבות ה-17 וסגני העורכים 12-13 אלף ש"ח. הכתבים המתחילים בביביתון פותחים ב-7 שזו בהחלט עליית מדרגה לעומת הנהוג בשאר המערכות".

אולם, לטענתו, המעניין הוא שבהשוואה בין העיתונות הכתובה לעולם האינטרנט, הידוע כמשלם פחות, לא ממש מורגש ההבדל. על פי ע', עורך מדור ב-nrg יקבל 6 וב-ynet בין 5-7. תחקירנים (למי שעוד מחזיק כאלו בעיתונות) ירוויחו בין 3-5.

ע' גם מספק הצצה חדה לעבר המתרחש בעולם הבכירים מאז תחילת המשבר. "עיתונאים שיביאו את הסקופ של החיים שלהם, לא יזכו בבונוס אלא פשוט ישמרו על מקום עבודתם". זאת ועוד, על פי ע' הם הסתפקו עד המשבר האחרון ב-30 אלף לחודש בממוצע, והיום כבר מדובר בהרבה הרבה פחות.

"בגלל זה כמובן יש גם פחות השקעה", הוא מסכם. "אחרי הכל, תקרת הזכוכית של עיתונאי עומדת על 17-20, משכורת אליה מגיע עובד היי טק בדרג זוטר אחרי שנתיים בתפקיד, אלא אם כן אתה עפר שלח, דן מרגלית, רונן ברגמן, בן כספית או גדעון לוי. וגם כאן, אלו לא אנשים שאת מרב הכסף שלהם יעשו מעיתונות, אלא מהטלוויזיה ומהרצאות".

אין ביקוש לעיתונאים מהפרינט

עיתונאי בכיר אחר, הפעם מ'הארץ' בוחן את הדברים תחת הקיצוץ ברחוב שוקן. "אף אחד מהמומחים שהעיתון פיטר או פיטר והחזיר לא הרוויח משכורות עתק. כולם הרוויחו משכורות של 15-20 אלף". אך הקיצוץ לא הספיק. אותו עיתונאי מסביר שמאז גל הפיטורים האחרון בסוף 2008, שמנה כ-30 איש, 'הארץ' למעשה נקט במדיניות לא רשמית חדשה: "העיתון הבהיר בצורה זו או אחרת שהוא לא מוכן לשלם סכומים הגבוהים מ-5-15 לעובדים חדשים. הסיבה היחידה שעדיין יש מחזיקי משכורות גבוהות בעיתון היא כי חלק מהעיתונאים קרובים לפנסיה".

קושי נוסף שהוא מזהה קשור להעדר המוביליות בתחום. "לפני 10 שנים עיתונאים יכלו ללכת ולזגזג בין העיתונות המקומית לארצית. העיתונות המקומית סיפקה פעם די הרבה משרות היום כבר לא, כי האינטרנט אכל בהם. אפשר היה אולי לומר שהאינטרנט החליף את העיתונות המקומית אבל זה לא נכון כי רמות השכר באינטרנט הם מאוד בעייתיות".

לדבריו "העיתונות המקומית היתה אוונגרד של כתיבה, בחלק מהמקומונים היה דגש על צבע. האינטרנט נוטה להיות דיווחי ולקצר. התחושה שלי שהוא לא מספק את אותה סוג של אלטרנטיבה. הוא גם דורש קצב עבודה שונה, דורש מיומנויות אחרות. לכן עיתונאי העיתונות הכתובה יודעים שאין להם ביקוש ונצמדים למשרותיהם בכוח. אני לא יודע אם המצב גרוע כמו שמציגים או שאומרים המצב מחורבן אז נוח לפטר. בכל מקרה, המצב מאד לא טוב".

"בוקר אחד אומרים לך שאתה יקר מידי"

העיתונאית הבכירה רותי סיני, שפוטרה בגל הקיצוצים ב'הארץ', החליטה לשבור שתיקה, גם בנושא המשכורות.

למה בעצם פוטרת?

"זו היתה קומבינציה של דברים. היתה לי התנגשות פרונטלית עם העורך החדש. אחד הדברים שנאמרו לי זה שפיטורי הם על רקע כלכלי, אבל אני סבורה שהבסיס העיקרי היה יחסי הקשים עם העורך".

אם כך, אז איפה הבעיה?

"בכנס אילת לעיתונות עמוס שוקן אמר שהוא בעד חוזים אישיים. הוא הסביר שהוא יכול להעסיק 3 כתבים בחוזה אישי במקום הסכם קיבוצי, אז אמרתי לו שבאותו מחיר הוא גם יכול לשכור ארבעה סינים ושני תאילנדים, ולא היה לו מה להגיד על זה. האבסורד הוא שאתה עובד, צובר ידע ונסיון וכתוצאה מתגמלים אותך, ואז בוקר אחד אומרים לך אתה יקר מדי, אני חושבת שהנסיון שלי ונקודת המבט החברתית שלי היא שונה ויש לזה ערך מוסף מאשר לכתב מתחיל".

- כמה הרווחת?

- "במה ששילמו לי היו יכולים להעסיק שני כתבים מתחילים. העניין הוא שגם כתב מתחיל שמרויח 5-8, צריך או רוצה מתישהו להתחתן ואז הוא עושה חלטורות שפוגעות לו בעבודה העיתונאית. הוא הולך להיות דובר של איזה בנק, ואז הוא יזהר לכתוב רעה כדי לא לפגוע בכל מיני גופים. יש היום בעיקר תמריץ שלילי לעבודה העיתונאית".

- אז מה עושים? איך מתקיימים?

- "עיתונאים נאלצים לתת הרצאות או לכתוב לעיתונים של ארגונים פנימיים כמו ארגון המורים, השאר מנחים שבתות תרבות או חוגי בית. אני חושבת שהפתרון חייב להיות שהעיתונות תעבור מידיים פרטיות לידיים ציבוריות, בדיוק כמו האוניברסטאות. ברגע שמו"ל עושה רק שיקולי רווח והפסד אז הוא פוגע במוצר".

שיא במו"ל

"כשהעיתונות מתייחסת לעצמה כמו אל זבל, אז גם העובדים הופכים לזבל", אומרת לסיכום כתבת בכירה ב-ynet שסרבה בכל תוקף לחשוף את תלוש המשכורת שלה. "זה הפך למוצר צריכה נוסח 'תן לי חמש בשקל'. העיתונאים שכחו שהעיתונות זה לא מוצר צריכה. מעולם הכסף לא שרת את הפלטפורמה אבל ברגע שהכסף התחיל להכתיב אותה, העסק הפך משועבד".

"העיתונאים והמו"לים חייבים לזכור שלמרות המצב, עיתון אינו מפעל שמטרתו לעשות הכי הרבה כסף ולשלם כמה שפחות", היא סיכמה. "זה עצוב כי זה לא עוד מקצוע, אבל הוא בסך הכל משקף את החברה בה אנו חיים".

- מה כן יכול לעזור?

- "מו"לים שמעניינת אותם העיתונות".

עיתונאי ב'הארץ': העיתון הבהיר בצורה זו או אחרת שהוא לא מוכן לשלם סכומים הגבוהים מ-5-15 לעובדים חדשים. הסיבה היחידה שעדיין יש מחזיקי משכורות גבוהות בעיתון היא כי חלק מהעיתונאים קרובים לפנסיה

רותי סיני, פוטרה מ'הארץ': במה ששילמו לי היו יכולים להעסיק שני כתבים מתחילים. העניין הוא שגם כתב מתחיל שמרויח 5-8, צריך להתחתן ואז הוא עושה חלטורות שפוגעות לו בעבודה העיתונאית. הוא הולך להיות דובר של איזה בנק, ואז נזהר לכתוב רעה כדי לא לפגוע בכל מיני גופים

על תפקיד עריכה הכולל חמש משמרות שבועיות מקבלים 8.000 ש"ח שקל. כתב מתחיל לעומת זאת ירוויח בין 5-6.5, לעבודה המגיעה גם ל-16 שעות ביממה תחת לחץ מטורף להביא אייטם כל יום