מיד אחרי הפרסומות

החלק השני - "המגזיני" - של מהדורות החדשות בערוצים המסחריים הפך כבר מזמן לכר פורה לקידום תוכניות עצמיות של הערוץ במקרה הטוב. במקרה הפחות טוב - לפעילות יח"צנית נטולת מעצורים. הרגולטורים עייפים, אנשי התקשורת מובכים, היח"צנים שמחים והצופים - צוחקים ובוכים. כרוניקה של זמן צהוב

אמת טלוויזיונית ידועה ועתיקה היא שמבחינת רייטינג יותר אטרקטיבי ובטוח לראיין את אסתי גינצבורג שעושה קמפיין לרשת אפריל או את הביקור המלכותי של בר רפאלי ונועם טור בחנוכת חנות של פוקס ברשת עזריאלי. אמת נוספת, לא פחות ישנה ומעציבה אף יותר, קשורה לעובדה שבשנים האחרונות האייטמים ה"בידוריים" הללו גולשים למהדורות החדשות תחת המטרייה הידועה של פינת התרבות שמקומה בדרך כלל בחלקו השני של המהדורה, אחר הפרסומות.

המקרה הבולט האחרון של אייטם "תרבות" מארץ לעולם לא היה מיוחס לאהרל'ה ברנע במהדורת החדשות של ערוץ 2 אשר אמור לייבא לנו ראיונות עם בכירים ורמים מארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, אך התפתל בראיינו את פריס הילטון שהשיקה משקה חדש. ברנע כאמור לא לבד. כל הסיקורים, מיותר לציין, כוללים קרדיטים מלאים לחברות המיחצנות.

פטיש פלסטיק ביום העצמאות

על תופעת "הצהבת" המהדורות נכתב כבר רבות, אולם מי שיש לו בטן מלאה על הנושא הוא דווקא גדי סוקניק, איש חדשות רוב ימיו, שנחשד בעצמו כאחראי על חוסר ההפרדה בין חדשות לבידור, כאשר פיתח קריירה כפרזנטור והגיש את "הפוליגרף" השנויה במחלוקת, מיד לאחר שעזב את הגשת המהדורה המרכזית לצידה של יונית. "

ובכל זאת, "יש יותר תוכן שיווקי במהדורות האקטואליה", קובע סוקניק כאשר הוא נדרש להשוות בין המהדורה היום לעומת זו שהגיש עד לפני שנים בודדות בעצמו. "בעידן של תחרות המהדורות נוטות לתת לצופים יותר מה שהוא אוהב לקבל, וזה כמו להלום בראשם בפטישי פלסטיק של יום העצמאות במקום בפטישי ברזל".

על פי סוקניק, "זוהי שעתם הגדולה של משרדי יחסי הציבור שיכולים לקדם את האינטרסים שלהם. מה עוד שמהדורות החדשות הן הכי זולות להפקה, הן מקור הרייטינג הכי זול להפקה עבור המשדרים, יש יותר שעות שידור למלא ומהדורות החדשות עובדות בלאו הכי כל היום והן משומנות, לכן עדיף למשדרים לשדר עוד שעה של חדשות מאשר להקים אופרציה שלמה של עוד תוכניות. וזו שעתם הגדולה של המביאים מן המוכן ואלו הם היחצ"נים למיניהם."

נזהרים בכבודם של הטייקונים

סוקניק אמנם לא זוכר לחץ מצד הזכייניות לקדם את התוכן שלהם אך מודה כי האווירה היא של צינזור עצמי. "כמגיש חדשות אף אחד לא העז להתקרב אלי. חדשות ערוץ 2 נשארו מנוטרלות, אבל כשאתה יודע מי הבעלים שלך, אתה תיזהר בכבודם ובאינטרסים שלהם".

עם זאת, הוא מאמין כמו רבים אחרים, שהבעיה העיקרית היא לאו דווקא האייטמים הצהובים במסווה של תרבות, אלא העדר התחקירים. "רמת החדשות, העריכה והטיפול בחמרים חדשותיים דווקא רק משתפר עם השנים", הוא אומר, "אבל בגלל מצוקת התקציב ובגלל החשש מתביעות שעשויות למוטט מערכות אז אין תחקירים. הדבר הראשון שמקצצים בו זה התחקירנים. אתה רואה כצופה תוכניות שפעם היו מתבססות על תחקירים מתבססות היום יותר ויותר על סיפוריים בידוריים. היום כבר לא נוגעים בגופים גדולים, ובחדשות עצמם מלבד ידיעות שמביאים כתבים חרוצים כמעט שאין תחקירים".

"כתוצאה מהמצב הכלכלי אין יכולת ורצון של מהדורות החדשות להתמודד עם טייקונים ולחברות הגדולות במשפטים על תביעות דיבה", הוא מסכם.

"אני עושה מזה תוכנית"

בעידן שבו מהדורות החדשות מקצה כמות בלתי מובטלת של דקות כדי להיות העתק של מהדורת גיא פינס שמשודרת מזה שנים בערוץ 3 אין כמו לשאול את האדם עצמו. ופינס ער למתרחש:

- האם אתה רואה שינוי במהדורות החדשות?

- "אם נמדוד את מה שקורה בדקות, אז נופתע כמה דקות של בידור יש בחדשות. אני מדגיש בידור כי הנטייה היא לקרוא לזה תרבות, אבל בואי נודה שמה שמחפשים שם זה בעיקר את הבידור כלומר דוגמניות בבקיני, כוכבניות הוליוודיות והרבה עיסוק בקמפיינים מסחריים. האמת היא שאני מבין למה הם רוצים לעסוק בחומרים האלה כי הנחת העבודה היא שזה מעניין אנשים, אני עושה מזה תוכנית". האם זה תפקידם של מהדורות החדשות, זו כבר שאלה אחרת".

- הכל ידוע, אבל מה הביא להסלמה בנושא הזה, המשבר הכלכלי?

- "המצב בעולם הטלוויזיה הוא כזה שאנשים יורים לכל הכיוונים כי מה שחשוב בסיטואציה המסחרית של הטלוויזיה במיוחד במשבר הוא לצוף מעל המים, והמטרה הזאת מקדשת את כל האמצעים. מבחינת הזכיין זה בסדר לשדר היום אייטם על קמפיין אופנה או על גרושים של זמרת אם זה מה שיחזיק את הצופים בסוף המהדורה. בחדשות הרגישו במשך שנים לא נוח עם העיסוק בנושאים האלה , זה היה נראה לא מכובד, אבל הימים האלה עברו".

"לא להיות עוד וי במפת היחצ"ן"

פינס גם מודה שהוא מוותר על הרבה אייטמים בגלל התחרות המוזרה שנוצרה עם החלקים הללו של החדשות. "אם אני יודע על נושא שיסוקר בחדשות אני מוותר על הסיקור. אנחנו בתוכנית שלנו משתדלים לא להיות עוד וי במפת היחצ"ן לקידום הלקוח שלו. יש יותר ריבים על ראיונות של כוכבים מחו"ל. מצד שני אנחנו גם משתפים פעולה עם החדשות. עשיתי ראיון עם איילת זורר על הסרט "מלאכים ושדים" והעברנו חומרים לחדשות ערוץ 10 ולחדשות ערוץ 2".

התחרות גם כפתה על פינס שינויים מערכתיים כחלק מההתאמה למצב החדש. "אמנם התחרות המרכזית היא פחות איתנו ויותר בין הערוצים השונים לבין עצמם, אבל גם אנחנו הגדלנו את החלק של הניוז בתוכנית כי במהדורות החדשות עובדים עפ"י לו"ז של היחצ"נים השונים".

לפינס יש גם ביקורת על קידום האינטרסים של הזכיניות המשדרות במהדורות החדשות. "ככל שהלחצים של הזכיינים נהיו קשים יותר זה משפיע על המהדורה. מבחינת הקידום כשהצופה התמים רואה חדשות הוא חושב שאלה הם החיים האמיתיים, להבדיל מבידור וזה בעיני טעם לפגם. בגלל שמדובר בחדשות אז הרגולציה לא יודעת איך להתייחס לזה".

- אז איפה זה יגמר?

- "בארה"ב יש חלוקה בין מהדורות מוקדמות לבין החדשות של הערב, שלא נוגעות בחומרים בידוריים. כשאנו עושים בידור אז אנשים יודעים מה הם מקבלים, בחדשות עצם ההתעסקות בעניין היא קובעת אג'נדה"

על פי בכיר בתעשייה "הדוגמא הבולטת לאובדן הערך התחקירי הוא בצפייה באולפן שישי. פעם היו בו סיפורים תחקיריים היום זו בעיקור תוכנית פרפראות, היום אין מצב שבו כתב אומר 'חשפנו כך וכך'. גם ערוץ 10 שרצה לעשות תחקיר על מלחמת עזה, 90% ממה שהם הביאו במהדורת שישי שלהם היה גיבוב של מילים שאין מאחוריהן עובדות וכל החומרים הגיעו אליהם מכנס בסמינר אורנים. אבל הם לפחות מנסים לנשוך, 'אולפן שישי' גם לא נושך, זו תוכנית מתקתקה בידורית. אין שיניים ואין קופצים על צווארם של בעלי ההון וזה קורה כשלא מביאים אנשי חדשות מובהקים אלא אנשי בידור כמו יאיר לפיד שהוא מקושר ברמה החברית לפוליטיקאים ולבעלי ההון ולמוקדי הכוח".

"שלמה ארצי הוא תוכן חדשותי"

"במסגרת החדשות מקובל שתהיה השתקפות של החיים התרבותיים בישראל". אומר יהודה לנקרי יו"ר דרקטוריון חדשות ערוץ 2. "יש מי שיראה בזה גלישה של תכנים תרבותיים לחדשות. במבצע "עופרת יצוקה" בעזה ובסיקור מערכת הבחירות ראינו שהחדשות מאוזנות לגמרי".

ללנקרי גם אין שום בעיה עם אייטמים הנחשבים בידוריים אך לטענתו אינם נופלים בחשיבותם מכלל החדשות. "במוצ"ש האחרון הקדישו במהדורה כתבה שלמה לשלמה ארצי ומערכת היחסים שלו עם עובדת הנקיון שלו, וציירו פרופיל של עובדת זרה שאינו עולה בקנה אחד עם הפרופיל של עובדת זרה. אז יש מי שרואה בזה תוכן בידורי אבל אני חושב שיש פה תוכן חדשותי, כך שאני רואה שיש מקום לתוכן תרבותי בידורי. תלוי המינון".

- והמינון לא גדול מדי לדעתך?

- "עפ"י החודשים ינואר-פברואר –מרץ לא היתה חריגה מהמקובל. זה עפ"י שיפוטי ואני לא צופה עקבי במהדורות החדשות, אבל מה עוד שלא קיבלתי תלונות מגופים מוסדיים שעוקבים אחרי שידור החדשות".

ללנקרי גם אין שום בעיה עם קידום תוכניות של הזכיינית במהדורות החדשות, למרות שאת הרשות השנייה זה עצבן כאשר בקשה מחברות החדשות לבצע בדיקה מקיפה בנושא. "מועצת הרשות השנייה אותתה לנו, בדקנו ולא היתה זליגה של קידומים כאלה", אומר לנקרי.

- ולעשות כתבה באולפן שישי על זוג קיבוצנקיות שמשתתפות ב"מרוץ למליון" של רשת, זה לא התגברות בקידום אינטרסים של זכיינית?

- "ייתכן שיש מצב כזה, אבל אני לא יכול להתבטא באופן נחרץ, אני לא ראיתי את זה.אם יש משהו ספציפי שרוצים להעיר לנו, נשמח לבדוק".

אחרי הפרסומות: הבית של מנחם בן

גם אורי רוזן, סמנכ"ל תוכן בחדשות 10 לא מסכים עם הקביעה שמהדורות החדשות הפכו לצהבהבות. "מהדורת חדשות בת שעה צריכה לטפל בעולמות התוכן השונים כגון ספורט, תרבות, צרכנות וכן גם בידור. אני חושב שזה לגיטימי כל עוד עושים את זה בכלים עיתונאים דהיינו שאילת שאלות ונסיון להבין מה עומד מאחורי התופעה הזאת. אנחנו מטפלים בתופעות תרבותיות רחבות, ושומרים על מנון סביר בין תרבות גבוהה ותרבות נמוכה, לא רק דיסק חדש, אלא גם תערוכה חדשה. אני לא רואה הבדל מהותי בין התמהיל של מהדורות החדשות בטלוויזיה לבין העיתונים, ואם יש כזה אז הוא לטובת הטלוויזיה".

- אתה לא חושב שיש אינפלציה באייטמים האלה?

- "אני לא רואה שינוי בתקופה האחרונה. בחצי השני של המהדורה אנחנו מנסים לתת בתקופה האחרונה עיתונות אקטיבית כמו פינת הבירוקרטיה של דב גילהר, פינת הצרכנות של נוגה ניר נאמן, שאלו הן פינות שדורשות הרבה משאבים ותיחקור והן עולות הרבה כסף אבל הן עוזרות לנו למלא את השליחות שלנו".

- מה לגבי קידום תוכניות הערוץ במהדורה?

"עיתונאים תמיד מקדמים אינטרסים. פעם זה של פוליטיקאי, או קצין בכיר או אמן. החוכמה היא לדעת איך לשלב את המקור שרוצה לקדם את האינטרס שלו לבין האינטרס של הצופים ללמוד, להסתקרן, להחכים".

- אז אתה מכחיש קידום כזה?

- "בנושא הזה חדשות ערוץ 10 מקפידות לא לקדם אינטרסים של תכני הערוץ. עשינו אייטמים על תוכניות מערוץ אחר כמו על התוכנית 'האח הגדול', כמו שעשינו על 'הישרדות'. אנחנו עושים אייטמים על תוכניות שהפכו לתופעה חברתית".

שתיקת הרגולציה

מי שלא חושש לקרוא לגישה הזו עיוורון הוא איש האקדמיה, הפרופסור לתקשורת גבי וימן. "בתקופה של משבר כלכלי הלחצים על מהדורות החדשות להיות מקדמות תוכניות הם יותר גדולים. את מסתכלת על מהדורות החדשות ורואים עד כמה תביעות האצבע של הזכייניות ניכרות. כמעט בכל מהדורת חדשות נראה המגיש כמי שכפאו השד נאלץ לפנות לזה שמשדר אחריו. זה בודאי לא חדשות לשאול את ליאור שליין מה יהיה אצלו בתוכנית. גם זה קשור למיסחור של התקשורת".

על פי וימן הנזק הוא בעיקר בפגיעה בערך החדשות. "ברגע שלמהדורות החדשות מושחלים תכנים שאינם חדשותיים. הם לא רק פוגעים בכמות התכנים החדשותיים אלא גם פוגעים באייטם החדשותי המובהק באורכו, בעומקו . מי שהיה אמור להתעורר לתופעה אלו הם אנשי החדשות עצמם שהם רציניים וברור לי שזה לא נראה להם והם שותקים בחשש וחלק משתיקתם קשור למציאת עבודה. אין הרבה חברות חדשות בישראל, אין היצע גדול אז יכולת ההתמרדות בשוק היא מוגבלת".

- יהודה לנקרי יו"ר דרקטוריון ערוץ 2, אמר שהוא לא יודע על מה אנחנו מדברים?

"נורא משונה שהאנשים האלה לא מודים בעצם בבידוריות של החדשות, זה נעשה או מהיתממות או מעיוורון. התופעות האלה קיימות מזמן. כבר שאני הייתי חבר מועצת הרשות השנייה לפני כשלוש שנים היו דיונים על הבידוריות של החדשות, וזה רק הולך ונהיה חמור יותר, כך שזו היתממות או עיוורון לומר שהם לא שמעו על זה".

- אז למה הרגולטור שותק בעצם?

- "יש שני נציגים לרשות השנייה שהם מיעוט, כך שהם לא בעמדת כוח כדי להשפיע. והזכיינים יודעים איך להתנהל. אם תסתכלי על מפת הרגולטורים לעומת מפת הזכיינים. הזכיינים נמצאים שם כבר מ-92. הם ראו רגולטורים, שרים, ממשלות מתחלפים והם עומדים יציבים".

- הם מוותרים עוד לפני שהם מתחילים?

- "אנשי מהדורות החדשות עצמם אינם שבעי רצון מן התופעה. אני בטוח שלא לציטוט תשמעי מהם משפטים קשים על כך. הם בהחלט לא מרוצים שבין האייטמיים הרציניים משחילים להם
אייטמים בידוריים ומקדמים. השאלה היא אם יש להם יכולת מחאה, ואני חושב שלא".

- אז מה יקרה כאן?
"אנחנו נראה תהליך של החמרה בתמהיל של חדשות בידוריות, ואז תהיה עזיבה של הקהל את מהדורות החדשות לערוצים אלטרנטיביים ולאינטרנט. חיזור אחרי קהל לאו דווקא מביא קהל. מצד שני יש כאן מעגל מסוכן של תרבות המקדולנדס. מי שהתרגל לאכול ג'אנק פוד כמו מקדולנדס, יתקשה להתרגל לאוכל בריא, וכך נקבל דור חדש של צופים שהתרגלו לג'אנק פוד".

- אז מה עושים?

- "זה אולי נשמע משהו לא אופנתי אבל צריך לחזק את הרגולטציה. רגולציה חזקה יותר זה לא לותר על זכיונות ולעבור לרשיונות. ברגולציה תלוית זכיונות יכול הציבור לנופף בשוט היחידי שיש לו בפני הזכיניות , וזה שאם לא תנהגו בהתאם נשלול לכם את הזכיונות".

"העיקר שהאמן מרוצה"

אם מישהו היה צריך הוכחה לעד כמה התקופה היא שעתם היפה של היח"צנים, הגיע מייל של דובר "הד ארצי" עופר מנחם, שהופץ השבוע בתפוצת נאט"ו, וכולו התפארות מכך שבשבוע הקרוב הוא יצליח להשחיל ארבעה איטמים למהדורות החדשות.

"מה שהשתנה פה זה שאם פעם העיתונות היתה קובעת את סדר היום, היום זה השתנה", אומר מנחם. "אומנים מעדיפים לעשות כתבת חדשות מאשר לעשות כתבת שער בעיתון, כי בחדשות מראים אחד לאחד את מה שהם אמרו בעוד שבכתבות בעיתון היו המון מקרים שדבריהם הוצאו מהקשרם".

- ממתי מהדורות החדשות נענות בכזאת התלהבות מאייטמים כאלה?

- "הם תמיד נענו, אבל בשנה האחרונה יש סחף גדול יותר".

- עד כמה קל היום להכניס אייטם בידורי לחדשות בהשוואה לפעם?

- "אני יכול להגיד לך שרק השבוע היו לי חמישה איטמים בחדשות. היה לי כתבה עם עידן יניב ביום שלישי, שרית חדד ביום שישי, מיכל אמדורסקי ביום שבת והיום ראשון צלמנו כתבת חדשות עם יאיר זיו שהוא כוכב עולה חזק בתרבות, והיתה לי עוד כתבה עם ריקי גל בחדשות ערוץ 10".

- איך זה עובד מהצד שלך?

"אני שולח אימייל עם בקשה או שאני מרים טלפון וסוגר איתם. אם יש ארועי השקה למיניהם אנחנו מזמינים את חדשות ערוץ 10, חדשות ערוץ 2 וחדשות ערוץ 1. ערוצים באים ומשתפים פעולה והאומנים מרוצים כי הם באים מראיינים וזה קל ולא מייגע, ומשדרים בדיוק בדיוק את מה שהם אומרים, ומבחינתי זה שהאומן מרוצה זה קריטריון חשוב".

"הגיע למצב של מיאוס"

"תמיד הכתבה האחרונה בחדשות היתה יושבת על עניין של קולטורה. מה שקרה לאחרונה זה שהנושאים יותר עממיים". אומרת היח"צנית רונית ארבל שהמציאה את ז'אנר סרטי הדוקו - סלב ובעצם הוציאה את האייטמים מהחדשות לסוג של כתבה סמי חדשותית מוארכת. "אני פרצתי את הפורמאט הרגיל של כתבת 3-4 דקות במהדורות החדשות לפני כשנה וחצי שעשיתי את הסרט על ריטה ואת הסרט על איל גולן. בראש ובראשונה המטרה היא קודם כל שיווקית. כל נושא היח"צ לא יושב רק על תדמית, אלא עובד על הצורה השיווקית. וכל הסכמה שלי לעשות כתבה על אומנים במשרד היא כפופה ליעד השיווקי".

- ובכל זאת, מתי ובאיזה אופן את מכוונת למהדורות המרכזיות?

- "מושקע בזה הרבה מחשבה. צריך לחשוב איפה קהל היעד שלך. לפעמים קהל היעד שלך נמצא בערוצי נישה ולאו דווקא בחדשות ערוץ 2". אבל אתן לך דוגמא מגזרת החדשות. "לפני כשלוש שנים ביקשו ממני לעשות בתוכנית שהגיש גדי סוקניק "עשרת הכי" ראיון גדול עם ריטה וביקשו שהראיון יהיה בביתה. אז הראיון צולם אצלי בסלון, וכך קיבלנו את ריטה בנעלי בית אבל לא קיבלנו את ריטה בביתה שזה מקום שהיא לא רוצה לחשוף. אנחנו מנפקים את האוירה שנדרשה אבל לא חוטאים לאוירה שהאומן רצה לשמור".

- "מה התדירות שפונים אליך לקבלת אייטמים טובים?

"יומיומית. זה ניזון מדברים אקטואליים. אני שולחת את הנושאים ושולחים לי פידבקים חזרה. זה כבר לא הימים של היח"צן האומלל שמתחנן על נשמתו. מה שכן בחודש האחרון היו עומסים מטורפים על כתבות פרופיל שזה הגיע למצב של מיאוס. גם את הציבור זה מגעיל".

- ואיך את מתנהלת עם זה?

"אני לא עושה יותר. עשיתי שני סרטים גדולים ואני לא עושה יותר . אני אצטרך להמציא את הדבר הבא".

"לך תתבזה במעריב"

מול ארבל, יש דווקא עיתונאים שלא ממש מוותרים על התואר בקלות. "לפעמים מביך אותי להתעסק באייטמים מביכים" מודה כתב תרבות בכיר בחדשות ערוץ 2, "אבל היח"צן הוא כלי משחק אצלנו ולא ההיפך. אני פשוט אומר להם 'אם אתה לא מבטיח לי בלעדיות, לך תתבזה ב'מעריב'. יח"צנים אוכלים אצלנו חרא. לפעמים אני עושה מניפולציות על יח"צנים שאני מרגיש רע עם זה ומוצא את עצמי מתנצל בפניהם".

- אבל עדיין, איכשהו יש יותר ויותר אייטמים בידוריים...

- "זה התחיל מחדשות ערוץ 10 ששם לקחו את חיים אתגר ככתב תרבות שהוא בעל אוריינטציה בידורית. אבל עדיין, יש המון אייטמים על קולנוע ולא רק סקירה של סרטי קשקושים. אנחנו גם מנסים לעשות תאטרון למרות שזה מדיום שלא עובר טוב טלוויזיה. הרבה יותר דרשו ממני לעשות תאטרון מאשר עשיתי כי זה קשה".

- התחרות היום היא מערב פרוע?

- "אנחנו לא יורים אחד בשני. אי אפשר להציף מעבר למה שהאדם נותן. הרבה פעמים אנשים רוצים לספר על חייהם כדי לא לחשוף משהו אחר, אני לא מנהל מו"מ עם היח"צן נוסח אם תיתן לי ארבעה משפטים על הגירושים, אז אתן לך שני משפטים על ההופעה בזאפה. אני גם לא בא עם דף שאלות. אנשים חושבים שאנחנו אחד על העורק של השני, אבל זה מיתוס. אנחנו נאבקים על בלעדיות".

- האייטמים הבידוריים לא באים על חשבון אייטמים תרבותיים?

- "אפשר לטפל באייטם בידורי בצורה גבוהה ואייטם תרבותי בצורה צהובה".

היח"צן הוא כלי משחק אצלנו. ודרכו אני נלחם בחדשות ערוץ 1 ו- 10, אני פשוט אומר להם 'אם אתה לא מבטיח לי בלעדיות, לך תתבזה ב'מעריב'. יח"צנים אוכלים אצלנו חרא. לפעמים אני עושה מניפולציות על יח"צנים שאני מרגיש רע עם זה ומוצא את עצמי מתנצל בפניהם

אם פעם העיתונות היתה קובעת את סדר היום, היום זה השתנה, בין היתר כי אמנים מעדיפים את החדשות בהן מראים אחד לאחד את מה שהם אמרו בעוד שבכתבות שער בעיתון היו המון מקרים שדבריהם הוצאו מהקשרם

רק השבוע היו לי חמישה איטמים בחדשות. היה לי כתבה עם עידן יניב ביום שלישי, שרית חדד ביום שישי, מיכל אמדורסקי ביום שבת והיום, ראשון, צלמנו כתבת חדשות עם יאיר זיו שהוא כוכב עולה חזק בתרבות, והיתה לי עוד כתבה עם ריקי גל בחדשות ערוץ 10

מי שהיה אמור להתעורר לתופעה אלו הם אנשי החדשות עצמם שהם רציניים וברור לי שזה לא נראה להם והם שותקים בחשש וחלק משתיקתם קשור למציאת עבודה. אין הרבה חברות חדשות בישראל, אין היצע גדול אז יכולת ההתמרדות בשוק היא מוגבלת