אבא, תתחיל לחסוך

גברים יקרים, שימו לב: זה לא מעודד, אבל חשוב לדעת שאם קיימת יחסי מין, ובת הזוג נכנסה להריון לא רצוי, אין לך ברירה אלא לחסוך כסף למזונותיו של הילד או הילדה עד גיל 18 לפחות. עניין זה תקף גם אם אתה מרגיש ש"גנבו" לך זרע.

לא פעם מגיעים למשרדי גברים, הטוענים שאישה שאיתה ניהלו מערכת יחסים, רומנטית או מינית בלבד, מודיעה להם שהרתה. בשלב זה, הגבר מתקשר בבהלה ומבקש לקבוע פגישת יעוץ. אחרי שאני מתחקרת אותו ומבינה שזה המצב, אני מבהירה לו שבשלב זה אין כבר הרבה מה לעשות. הדבר היחיד שעליו לשקול הוא אם ברצונו לקחת חלק בגידול הילד. אם התשובה חיובית, עליו לדרוש זאת מהאישה. ההכרה בילד הינה לשיקול דעת האב, אולם תשלום מזונות, זה כבר סיפור אחר.

אשה שהרתה לגבר שאיננו בעלה ואינו מכיר בילד באופן וולנטרי, תובעת תביעת אבהות. תביעה זו נועדה להצהיר על אבהותו לילד; אמנם לא ניתן להכריח אדם להיות בקשר עם ילדו אם אינו חפץ בכך, אולם בהחלט ניתן לדרוש ממנו מזונות עבור הילד, גם אם אותו ילד נוצר ללא הסכמתו או ללא ידיעתו. וכך, לאחר שהילד נולד, תובעת האישה את הגבר תביעת אבהות, על מנת שבית משפט לענייני משפחה יצהיר כי הוא אביו. לאחר שבית המשפט עושה זאת, יכולה אמו של הילד לתבוע מזונות בשמו.

בדיקת אבהות קובעת גורלות
הדין בבירור תביעת האבהות שונה בשני מקרים - כאשר האישה שהרתה היא נשואה או רווקה. כאשר היא נשואה, יש חשש שאם יתגלה כי אכן האב של הילד אינו בעלה אלא גבר אחר, הילד ייחשב לממזר בהתאם להלכה היהודית. בין היתר, לא יוכלו אותו ילד והדורות הבאים אחריו להינשא כדת משה וישראל.

למרות זאת, באחרונה מתפתחת בבית המשפט לענייני משפחה פסיקה, שלפיה חלק מהשופטים סבורים כי למרות הסיכון ב"הפיכת" הילד לממזר, זכותו של הילד לדעת מיהו אביו גוברת על הסכנה. במקרים כאלה מבררים השופטים את תביעת האבהות בעזרת בדיקת רקמות, המתבצעת בבית חולים, ומכריזים על אביו האמיתי של הילד והוא נרשם בתעודת הזהות ככזה.

במקרה שהאישה שהרתה הינה רווקה, בית המשפט לענייני משפחה אינו עומד בפני הדילמה של הכרזה על הילד כממזר – שכן, ממזר יכול להיווצר רק אם האישה נשואה והילד אינו של בעלה. במקרה כזה, בית המשפט יבקש מהנתבע (הגבר) את הסכמתו לבדיקת רקמות. אם הגבר אינו מסכים לבצע את הבדיקה, בית המשפט אינו מחייב אותו, אולם מכריז אבהות של אותו גבר. הפסיקה היא על פי היגיון שלפיו אם לא היה הגבר אב, ודאי לא היה מסרב לבדיקה.

בכל אחד מהמקרים, לאחר שביהמ"ש קובע כי הגבר הינו אביו של הילד, מחויב הגבר, במזונות הילד עד גיל 18, בין אם בחר באופן אקטיבי להביאו לעולם ובין אם לאו.

צא ולמד
הסיטואציות המתוארות לעיל מוכרות לגברים רבים, אך למרות שהפסיקה נראית שרירותית ולא הוגנת אין זה כך. בית המשפט מבין את הבעיה בחיוב אותו גבר במזונותיו של ילד שלא רצה להביא לעולם. מאידך, תפקידו להגן ולדאוג לאינטרסים של אותו ילד. הרעיון שעמד מאחורי חיוב האב במזונות לצורך גידולו של הילד הוא התפישה שעל הוריו של הילד לדאוג לו. הילד אינו "אשם" ואינו צריך לשלם את המחיר של בואו הבלתי מתוכנן לעולם. מבחינת בית המשפט שני מבוגרים שקיימו יחסי מין חייבים לקחת אחריות ולדאוג לצרכיו.

ומוסר ההשכל – כמו בכל תחום בחיים - סוף מעשה במחשבה תחילה.

עו"ד ענבר שנהב - מומחית לדיני משפחה, גירושין וירושה.