ימים לפני המהפכה: האמנית שנמלטה מאיראן - וגילתה דבר מפתיע על הוריה
כשאלהם רוקני שאלה את הוריה מהו מועד חתונתם, נפתח אצלם פתח גדול בזיכרון. השיחה הובילה לעבודת וידאו שמוצגת בימים אלו בתערוכה "חמש" במוזיאון אשדוד לאמנות, שבה מוצגים חלקים מסרט החתונה של ההורים שלה, שנישאו בימי המהומות בתקופת המהפכה האסלאמית בטהרן: "מה שמעניין בה זה החיבור בין האישי והפוליטי". בריאיון לרשת 13, היא מספרת על מה שמשך אותה בסרט, מדוע הזיכרון הוא חלק כה מרכזי בו – ואם היא חושבת שיש סיכוי שישראל ואיראן יתגברו על המשקעים ביניהן: "הממשלות חוטאות מאוד כלפי האזרחים שלהן"
זוג צעיר רוקד סלואו, כשלפתע המצלמה מסתנוורת מהפנס שמאיר אותו – והתמונה נהפכת לשחורה. הרגע הזה הוא הלב של עבודת הוידאו "החתונה" של האמנית אלהם רוקני, שמוצגת בימים אלה ב"חמש", תערוכה חדשה במוזיאון אשדוד לאמנות.
הזוג המצולם הוא הוריה, והסרט הוא סרט סלילים 8 מ"מ שתיעד את חתונתם בטהרן, בימים שקדמו למהפכה האסלאמית באיראן. "הוקסמתי מרגע אחד בסרט החתונה שבו הם רוקדים סלואו והמצלמה מסתנוורת מהפנס שמאיר אותם עבור הצילום, והדימוי נהייה שחור", מספרת רוקני בריאיון שהעניקה לרשת 13 לרגל השתתפותה בתערוכה החדשה.
כתבות נוספות במדור תרבות ובידור:
שאלה תמימה
הכול התחיל ב-2015, בשאלה פשוטה לכאורה, שעסקה בתאריך החתונה של הוריה. אותה שאלה פתחה פתח "לחור שנוצר אצלם בזיכרון", היא מספרת. רוקני, שנולדה באיראן ועלתה לישראל בגיל 9, עוסקת בהרבה מיצירותיה בביוגרפיה שלה כמהגרת, "כמיקרוקוסמוס לחוויה שעוברים מהגרים רבים בעולם". מה שמעניין אותה במיוחד הוא הזיכרון: "מה נשמר ממנו ואיך הוא משפיע על הזהות לפני ואחרי ההגירה".
כשחקרה את הנסיבות, גילתה סיפור שלא הכירה. "אלו היו ימי מהומות בתקופת המהפכה האסלאמית", היא מספרת. החתונה בוטלה, אך החגיגה נערכה בבית סבתה, רק עם המשפחה הקרובה. שניים מאחיה של אימה לקחו על עצמם את התיעוד: "אחד צילם ואחד החזיק את הפנס". התוצאה, היא מודה, רחוקה מצילום מקצועי: "יש הרבה הסתנוורויות".
סביב הרגע הזה כתבה את הטקסט המלווה את הסרט, ולכן, כדבריה, "היה רק הגיוני להשתמש בסרט החתונה עצמו כרקע ויזואלי לטקסט". ההורים שמחו על העבודה, והיא אומרת שהדבר "לא מרגיש לכולנו כחשיפה גדולה מדי".
דרך מאמצי המשפחה להיזכר בתאריך המדויק של החתונה, נפרשים בעבודה אירועים פרטיים והיסטוריים, שחושפים בלבול וטראומה בימי המהפכה. כך, סרט משפחתי תמים לכאורה הופך למסמך טעון של זיכרון. מי שצופה בעבודה רואה זוג צעיר ברגע של שמחה ואהבה, אבל יודע מה מחכה בפינה: שינוי היסטורי ודרמטי שישפיע על חייהם ועל חייהם של מיליונים. הפער בין השמחה הפרטית לשבר שיגיע אחריה הוא לב העבודה: החתונה היא נקודת ציון ביוגרפית של זוג צעיר, אבל בדיעבד גם הרגע האחרון כמעט של עולם שעומד להשתנות. החלומות והציפיות של בני הזוג מקבלים משמעות אחרת כשיודעים מה התרחש באיראן בהמשך: "אני מניחה שזה מה שמעניין בה, החיבור בין האישי והפוליטי".
לא מסתירה את המציאות
הסיפור של הוריה של רוקני לא נשאר אצלה כזיכרון מן העבר. "ההורים שלי ברחו מאיראן כדי שלנו, הילדים שלהם, יהיה עתיד טוב יותר", היא אומרת, "כמו רבים אחרים מאז תחילת מלחמת 'חרבות ברזל', גם אנחנו מדי פעם שוקלים אם לעזוב פה לאור ההידרדרות המואצת של המדינה והפחד לגדל פה ילדים". את המציאות היא לא מסתירה: "הילדים שלי מכירים את הביוגרפיה שלי היטב".
כמי שנולדה וגדלה באיראן, ברקע קולות של סבב לחימה נוסף בין המדינות, את אופטימית לגבי הסיכוי שהעמים בשתיהן יצליחו להתגבר על המשקעים הכבדים בין השתיים?
"אני מאמינה גדולה בכוחה של האמנות, אבל קשה לי להאמין שזה משפיע עד לפוליטיקה העולמית. אני חושבת ששתי הממשלות באיראן ובישראל חוטאות מאוד כלפי האזרחים שלהן, ואני לא אופטימית כל עוד יש באיראן ובישראל ממשלות קיצוניות כמו עכשיו".
