התערוכה שמעזה לשאול: איך מתנהלים בעולם פטפטן כשהמילים חסרות?
בתפיסה הציבורית, אנשים על הספקטרום האוטיסטי נתפסים כאלו שלא מתעניינים באחר ולא מעוניינים לפתוח בשיחה. "תחושות בין לבין", התערוכה החדשה מבית כפר שמעון, כפר מגורים לאוטיסטים בגירים, מציירת (תרתי משמע) תמונה אחרת לגמרי, כשדיאלוג בצבעים בין הדיירים מתרחש על הקנבס. "הציור הפך למרחב של אינטראקציה שהתרחשה ברגעים קטנים", אומר מנהל הכפר עודד קורתי
איך מתקשרים כשהתקשורת המילולית מצומצמת למדי? הכירו את התערוכה "תחושות בין לבין", המציגה את עבודות הציור המשותפות של דיירי כפר שמעון - כפר מגורים לאוטיסטים בגירים - שרצה בימים אלו בתיאטרון ירושלים עד 30 באוגוסט.
הציורים המשותפים, המוצגים לראשונה בתערוכה זו, הם פרי עבודה ממושכת עם נבו סבוראי, שפיתח במהלך השנים מתודולוגיה ייחודית המאפשרת לדיירי הכפר למצוא שפה ייחודית משלהם ולפתח אותה. כשהכפר עצמו מושתת על אורח חיים יצירתי ובשגרה יומיומית של סדנאות, מעודדים הדיירים להגיב זה לזה - לסגנונות, לרגשות ולנושאים השונים - על הנייר. כך, בניגוד לתפיסה הרווחת המציגה אנשים על הספקטרום האוטיסטי כאלו שאינם חפצים בשיחה, "תחושות בין לבין" מציגה דיאלוג עשיר במילים מצומצמות.
כתבות נוספות ממדור תרבות ובידור:
"עבור אמנים בכלל, ובפרט עבור אנשים עם אוטיזם שברוב מצבי החיים קנאים ומגוננים מאוד על הטריטוריה והסדר שיצרו לעצמם, פעולה זו של פלישה וציור משותף היא כמעט אנטי-אינטואיטיבית. למרות זאת, על גבי הנייר התפתח תהליך נדיר של השפעה ותקשורת לא-מילולית חרישית", אומר עודד קורתי, מנהל הכפר. "הציור הפך למרחב של אינטראקציה שהתרחשה ברגעים קטנים של תנועה, בחירת צבע או גמישות סגנונית פתאומית, וקיבל משמעות מיוחדת גם בתקופות של אזעקות, כשהעבודה נקטעה לטובת ירידה למקלט וחזרה אל הבד". הוא הוסיף: "התוצאה החזותית מעמידה מתח מרתק - רפטטיביות, נוקשות ואחידות סגנונית של הפרט, המתקיימות סימולטנית לצד ריבוי שפות וסגנונות על אותו משטח".