"חשכו עינינו": המוזיאון לזכר האמן שורד השואה נפגע במלחמה – ובנותיו נאבקות להצילו

יש רגעים שבהם סיפור תרבותי מקבל תפנית חדה וכואבת במיוחד מהמציאות הישראלית. כזה הוא סיפורו של "בית יוסף באו", השוכן ברחוב ברדיצ'בסקי 9 בתל אביב – מוזיאון קטן, כמעט נסתר מהעין, שמכיל בתוכו היסטוריה גדולה מהחיים. בשבועות האחרונים, בתוך המלחמה מול איראן, גם הוא נפגע, ולא רק מנזקי רסיסים – אלא גם מהעתיד הלא ברור שמרחף מעליו.

למרות הפגיעה במוזיאון, שבעבר שימש את באו כסטודיו שבו עבד במשך שנים רבות, המבט של האחיות מופנה קדימה. "כשהמלחמה תסתיים, נפתח מחדש את המוזיאון, שמחכה בשמחה כבר לארח מבקרים. הרבה תיירים, חיילים וקבוצות היו אמורים להגיע, אך הכול בוטל. בשבילנו זו מכה קשה מאוד", הן אומרות בריאיון מיוחד לרשת 13 לרגל קמפיין גיוס ההמונים שפתחו במטרה לסייע למוזיאון.

הן מספרות על ילדות שבה הומור ושואה התקיימו זה לצד זה, כמעט ללא סתירה: "ההורים שלנו תמיד אמרו שכל העולם ילמד מאיתנו מה זה אהבה, צחוק ואושר. 'מה יהיה בעוד 50 שנה כשיקומו מכחישי שואה?', הם היו שואלים, ולכן חייבים לספר ולכתוב על כך. ההורים עודדו שורדי שואה לדבר על מה שעברו ועודדו אותם לכתוב". על אף שנושא השואה והישרדות הוריהן היה נושא פתוח בבית, פרט אחד ומשמעותי הוסתר מהן במשך שנים ארוכות – על כך שיוסף ורבקה הצילו את חייהם של מאות יהודים.

כיום, כשהן עומדות מול קהל, בין אם זה בארץ או בעולם, הסיפור של ההורים עדיין חי. "בכל פעם שאנחנו מופיעות במוזיאון או בכל מקום אחר, אנחנו מתרגשות מחדש, אפילו שסיפרנו את הסיפורים האלו אלפי פעמים. צמרמורת עוברות לנו בגוף, כאילו שזו הפעם הראשונה", הן מספרות. "אנחנו מרגישות את הקהל ומרגישות כיצד הם מתרגשים, מזילים דמעה מהתרגשות, צוחקים ומוחאים כפיים, ואנחנו יחד איתם, צוחקות ושמחות".

כמובן שהשתיים גם לא שוכחות את היצירות של אביהן, שלדעתן הרלוונטיות וההשפעה שלהן לא רק רלוונטית לימינו, אלא לעד. "הן מתארות אמן ש'ראה את הנולד', וצייר ציורים שרלוונטיים גם לימינו. אחד הציורים, למשל, מציג אישה עם שפתון ושרשרת כדורים עם המסר: 'הלוואי וכל הנשק יהפוך לנשיקה'".

כיום, האיום הגדול ביותר על זכרו של אביהן הוא לא עיבוד קולנועי כזה או אחר, אלא היעלמות פיזית של ממש: הבניין שבו שוכן המוזיאון מיועד לפינוי-בינוי. "בשבילנו זו קטסטרופה. מה יהיה עם המוזיאון?", הן תוהות, ולא מסתירות את תחושת הנטישה: "אף גורם לא תומך בנו, רק אנחנו מחזיקות את המוזיאון, ואנחנו מאד זקוקות לעזרה. זהו המוזיאון היחיד מסוגו בעולם המשלב אנימציה, קולנוע, גרפיקה, פרסום, צילום, ריגול, אהבת הארץ והשפה העברית, שואה, סיפור ושירה – והכול בהומור. אסור שמוזיאון כזה ייעלם".

לתרומה ולסיוע בהצלת המוזיאון - הקליקו כאן.