חיים־עזריאל ויצמן (27 בנובמבר 1874 – 9 בנובמבר 1952) היה נשיאהּ הראשון של מדינת ישראל. מראשי הציונות. ויצמן היה מנהיג זרם הציונות הסינתטית. ב-1917 נבחר לנשיא הפדרציה הציונית באנגליה, והיה גורם בעל השפעה בדיונים אשר הביאו להצהרת בלפור בסוף אותה שנה. ב-1920 נבחר לנשיאהּ הרביעי של ההסתדרות הציונית. לצד פעילותו המדינית והציונית היה ויצמן ביוכימאי. ב-1916, בעת ששימש כמרצה בכיר באוניברסיטת מנצ'סטר שבאנגליה, השתמש ויצמן בחיידק Clostridium acetobutylicum (שמכונה לעיתים "אורגניזם ויצמן" על שמו) כגורם ביוכימי בתהליך שבו ייצר אצטון, אתנול ובוטנול מעמילן. על בסיס השיטה שהמציא, הוקמה תעשיית חירום צבאית. ב-1936, לצד עבודתו במפעל הציוני, התמסר ויצמן לעבודה מדעית ב"מכון זיו" ברחובות שאותו ייסד ב-1934, ואשר נקרא מ-1949 "מכון ויצמן למדע", על שמו