ביקורת מסעדה - שרלוט
פס קול שכולו שאנסונים צרפתיים ברקע, שילובי טעמים ומרקמים מיוחדים ושירות טוב הפכו את הביקור של רם פרייס סיטון בשרלוט למושלם. כמעט
בליל מוצאי השבת, לפני שהשבוע החדש ודאגותיו מגיעים, החלטנו שותפי לארוחה ואני לסיים את השבוע במסעדת שרלוט. שרלוט היא למעשה גלגול של מסעדת הצלע השמיני, וכיום מהווה ביסטרו שקט ונעים בלב נחלת בנימין בתל אביב. חומרי הגלם האיכותיים בהם משתמשים במסעדה מגיעים משוק הכרמל הסמוך וסגנון הבישול של המסעדה מתאפיין בשילובים מעניינים ולא שגרתיים שלא תמיד ניתן למצוא במקומות אחרים.
כבר אחרי דקות ספורות, בעודנו פוסעים אל עבר השולחן, הבחנו בקירות בצבע צהוב וחמים שהשתלב בצורה טובה עם פס הקול המצוין שהתנגן ברקע. לעיתים אנשים נוטים לשכוח שהמוסיקה במסעדה חשובה לא פחות מדברים אחרים בכדי ליצור אווירה נכונה ונעימה. במקרה הזה, השאנסונים הצרפתיים שהתנגנו התאימו כמו כפפה לאוכל שהוגש.
יוצאים לדרך
לצד כוס הגוורצטרמינר, הוגש לנו לחם בצורת ספירלות פריכות וטעימות שלווה בשום קונפי. אומרים שניחוח של לחם גורם לנו לחוש טוב בגלל זכרונות הילדות שהוא מעלה בנו, לחם הוא הרי אחד מהמזונות הראשונים שאנו אוכלים. הכלל הזה הורגש גם כאן - הפריכות והניחוח גרמו לתחושת ערגה והתרפקות על רגעי ילדות מאושרים, והצורה המיוחדת והלחות נתנו תוצאה מדהימה, אפילו שמדובר רק בלחם. במסעדות מסוימות ידוע כי על פי טיב הלחם אפשר יהיה לצפות את טיב הארוחה, גם כאן כפי שתראו הדבר בלט.
המשכנו עם סביצ'ה מוסר על מצע של בצק עלים (44 ש"ח). כאן זה המקום לציין כי בצק עלים הוא לא חומר גלם אהוב עלי במיוחד, אך במקרה של המנה הזו הפריכות הנעימה והלא שמנונית (באופן מפתיע) של הבצק, השתלבה היטב עם הרטיבות המרעננת של הסביצ'ה, וללא ספק מדובר במנה ראשונה מוצלחת.
לאחר מכן, המשכנו עם לבנה כבשים של ויויאנה עטופה בחציל אפוי לצד טוסט חמאת אורגנו ואגוזי פקאן (32 ש"ח). שוב, גם כאן, מדובר בטעמים מרעננים שנופלים על מצע פחמימתי פריך וחמים שמשאיר טעם של עוד. כמנת ביניים ניסינו שיפוד שרימפס ואספרגוס בחמאת שום (46 ש"ח). איכות השרימפס הייתה טובה, ככל שניתן לצפות משרימפס שאינם שרימפס קריסטל, והאספרגוס החמיא להם היטב כתוספת. החיסרון היחיד במנה הוא גודלה, אך אין לשפוט מנות על פי הגודל - אם מתייחסים למנה כמנת ביניים ולא כמנה ראשונה ניתן בהחלט להסתפק בגודל המוצע.
משום שנותרנו עם טעם של עוד, הזמנו למנה עיקרית שרימפס ברוטב שמנת, אננס, ג'ינג'ר, נענע וקארי (96 ש"ח). המנה הייתה טובה, טעמו המתקתק של האננס שהתפצח בפה ביחד עם החסילון היה נהדר, אם כי השמנת הייתה קצת דלילה מדי והיה נכון לצמצם אותה קצת יותר. למרות זאת, שילוב הטעמים, ביחד עם הקארי והג'ינג'ר, הצליח לאזן את הטעם העשיר של השמנת.
בשלב זה כמעט שחשבנו לסיים את הארוחה ולעבור לקינוח, אך לא יכולנו שלא לנסות פילה בקר ברוטב יין אדום שהוגש עם מח עצם ופירה ערמונים (128 ש"ח). מיד עם הביס הראשון הרגשנו שמדובר במנה איכותית ומוקפדת. הפילה היה עסיסי ואדמדם, לרוטב היין האדום היה מרקם סמיך וטעים, וכמות מח העצם שהוגשה הייתה נדיבה. כל זה לא הכין אותנו להפתעה האמיתית שהסתתרה במנה: פירה הערמונים, כל ביס ממנו היה חלומי והמרקם היה צפוף ולא חמאתי. הערמונים למעשה גרמו לפירה להיות הרבה יותר דחוס ועשיר והטעם היה מאוד מיוחד, מה שהפך את הפירה לאחת התוספות הטובות שיצא לנו לטעום. ללא שום ספק, חילוקי דעות או ויכוח, מנת הפילה עם פירה הערמונים הוכתרה למנה הטובה של הערב.
רצינו לסיים עם משהו מתוק ונחמד, וניסינו אגס ביין אדום ממולא באגוזים על מצע של בצק עלים וגלידת וניל (42 ש"ח). אם השילובים הנועזים שביקרו בשולחננו מתחילת הערב היו עד כה מוצלחים, הרי שבקינוח זה נחלנו אכזבה. אפשר לומר שכל אחד מן המרכיבים היה טעים לו היה ניתן לו הכבוד הראוי, אך ההרגשה בקינוח הייתה שמרוב עצים לא רואים את היער. בצק העלים התאים אולי לגלידה, אך לא השתלב בצורה הרמונית במיוחד עם האגס, מה גם שנדרשה התעסקות לא מועטה בכדי לחתוך אותו. האגס היה טעים, אך היה ראוי יותר לו האגוזים היו מוגשים לצידו ולא בתוכו. שילובים נועזים יכולים להיות מצויינים, אך לעיתים עדיף להיצמד למסורת ולא לנסות להמציא את הגלגל.
השורה התחתונה
מדובר במסעדה טובה, עם פס קול מצויין שמוסיף לאווירה במקום ושילובים מיוחדים, נועזים ומעניינים של מנות שמשאירות טעם של עוד. השירות היה טוב והמרכיבים איכותיים, אם כי הקינוח היה מאכזב. אם ברצונכם לבלות ערב רומנטי לצלילי שנסון צרפתי ואוכל משובח הרי ששרלוט היא המקום בשבילכם. רק קחו בחשבון שתגלו שילובים מעניינים ונועזים. ואם כבר ביקרתם בה, אל תשכחו להזמין את פילה הבקר עם פירה הערמונים.
מסעדת שרלוט
רמב"ם 16 (נחלת בנימין) תל אביב, 03-5100995.
* הכתב היה אורח המסעדה.
בדירוג שלנו: ארבעה וחצי כובעי שף מתוך חמישה.
למתכונים ולביקורות קודמות: