זה שיר אהבה פשוט • קבינט האוכל מתכנס במסעדת שולחן של השף עומר מילר

הרבה לפני שהטעמים בפה הופכים למילים על צג המחשב, תרשו לי להתחיל קודם עם 2 וידויים קטנים.

 

אל שולחן, המסעדה החדשה של השף עומר מילר, הגעתי אחרי ביקור לא לגמרי מוצלח בחדר אוכל, המסעדה הפופולארית של מילר ששוכנת ממש ביציאה מהקאמרי. למרות אבק הכוכבים שריחף שם בנדיבות באותו ערב שביקרנו (אסי עזר בשולחן ליד, צדי צרפתי בשולחן ממול ותום אבני עם לירז צ'רכי כמה מטרים ליד), לא הרגשתי שמדובר בהצגה הטובה בעיר.

 

עם הרושם הזה וביחד עם עוד 6 חברים שהפכו באופן רשמי ל"קבינט האוכל" הגעתי לבחוש שוב בסירים של מילר. הפעם במסעדה החדשה. אז למה וידוי אתם שואלים? בעיקר כי רוב קבינט האוכל לא היה אובייקטיבי (הם בוודאי לא יסכימו עם האמירה אבל תצטרכו לסמוך עליי), ככה זה כשהכוכב העולה של הרשתות החברתיות הוא גם חבר של חלק מיושבי השולחן.

לדבר על מילר כמי שבגללו המסעדה נהנת מתפוסה מלאה, זה לעשות עוול לאוכל שיוצא מהמטבח

אוכל קדימה אוכל
התפריט של שולחן, שנמצאת עדיין בסוג של הרצה, מצומצם מעט (8 מנות עיקריות), מה שמאפשר - ביחד עם העובדה שהמקום קטן יחסית -  הקפדה על כל פרט במנה, אך לעיתים יגרום לקהל הישראלי הבררן לדרוש לא מעט שינויים בשל העדר האופציות. באופן אישי, בעיני מדובר ביתרון גדול ובבטחון עצמי של השף שיודע יותר טוב ממכם מה משתלב מצוין עם הדג או איזה רוטב כדאי לשים על הבשר. אם בכל זאת בחרתם - כמוצא אחרון - לבקש להוציא משהו מהמנה (במקרה שלי הוצאו המולים ממנת הפירות ים), קחו בחשבון שהמנה לא תהיה מושלמת כפי שהשף תכנן אותה. שלא תגידו שלא אמרתי.

 

אז מה היה לנו? (חלק מהמנות נטעמו על ידי החברים בשולחן אך חוסלו בטרם הגיעו לבלוטת הטעם שלי, ולכן - ובכדי לא לסמוך על טעמם של חובבי מילר שישבו לצידי - לא נכנסו לסקירה. טורטליני, איתך הסליחה.

 

טרטר טלה (42 ש"ח)

קיצוץ גס של בשר טלה איכותי ביחד עם קוביות קטנות של בצל שאלוט ויוגורט שאיזן את השומניות, הפכו את הטרטר למעין ממרח שהיה קשה להפסיק לאכול (עם הלחם המצוין - 12 ש"ח). על אף שחובבת אוכל גדולה אנוכי (וכך גם שאר יושבי השולחן), לא בהכרח חשנו בשמן הכמהין שהיה כתוב בתפריט, אם כי חייבים להודות שהמנה חוסלה כל כך מהר עד כי לא הספקתי לעצור לרגע ולחוש בכל דקדוקי הטעמים (וכן, זה רמז - וגם קצת תירוץ - צריך לחזור לשם שוב ולהזמין את המנה).

חשוב לומר: הגיע הזמן שמנות כמו טרטר, קרפצ'יו ושלל הממרחים המשובחים יוגשו באופן קבוע עם לחם. ברוב המקרים הפחמימה היא חלק בלתי נפרד ואין סיבה לדרוש עליה תשלום נוסף.

נזמין שוב? בלי ספק.

 

סלט סלק אפוי (28 ש"ח)

במבט ראשון נדמה שמדובר במחווה להר הכרמל או התבור (גיאוגרפיה זה לא הצד החזק שלי) - מעט שלג, צמחיה ירוקה ואדמה פראית. והאמת, גם בלי דמיון מופרז אפשר למצוא כאן את פאר הטבע. בלי יותר מדי רטבים מעיקים או קיצוצים מאסיביים התגבשו להם טעמים ומרקמים משלימים. גבינת פטה שמנמנה ביחד עם עלים ירוקים רעננים ועוקצניים כשמתחת לכל זה חבויה ההפתעה האמיתית - רבעי סלק אפויים ומתקתקים שנותרו מוצקים ונגיסים.

נזמין שוב? בהחלט. 

 

טרטר לוקוס עם סחוג (64 ש"ח)

אם אתם שייכים לחובבי החריף, בוודאי תשמחו לשמוע שהסחוג הפופולרי עשה עלייה והתמזג עם העדינות של הלוקוס. בפועל, הסחוג לא היה מספיק חריף מה שאפשר לטעם העדין והטרי של הלוקוס לבלוט אך השאיר תחושה של הססנות. מצד אחד לקלוע לאלה שלא אוהבים את חריף ויוכלו לדוג את הלוקוס שלהם מבלי לעטוף אותו בקיק הפיקנטי, מצד שלי לאפשר לאלה שדווקא חפצים בזה לטבול את הדג בממרח הירוק. כך או כך, הויזואליות של המנה כמו גם טריות ואיכות הדג עשו את שלהם והצליחו לגרום למנה לככב.

נזמין שוב? לא בטוח, בעיקר בגלל התמחור הגבוה. 

 

קרפצ'ו בקר (44 ש"ח)

נתח הבשר הדקיק הפך לאחת המנות הכי פופולריות במסעדות. אז איך בכל זאת מגוונים? במקרה הזה השדרוג הגיע בצורת חלמון שליו שהונח במרכז הצלחת - רעיון נהדר אם כי לא מספיק בכדי להרים את המנה השחוקה הזו קצת למעלה. גם כאן, בדיוק כפי שקרה בטרטר, לא הורגשה הכרישה החריפה (כפי שנכתב בתפריט) ונדמה שעוד קצת העזה, גם בנוגע לתיבול, היה עושה טוב לבשר.

נזמין שוב? רק אם הטרטר לא יהיה בתפריט.

 

ביצת שניצל (28 ש"ח)

אם יצא לכם לקרוא את הביקורות על המסעדה או להציץ בסטטוסים מפרגנים ברחבי הפייסבוק, בוודאי נתקלתם בתשבוחות מכאן ועד הונולולו על ההברקה של הביצה הרכה שהפכה לרגע לשניצל עם ציפוי זהוב ופריך. אז נכון, מדובר במנה שנכנסת תחת ההגדרה - איך לא חשבו על זה קודם, אבל באופן אישי לא נפלתי מהרגליים. שאר יושבי השולחן לעומת זאת, חיבבו מאוד את המנה אם כי לא נרשמה התלהבות יתרה.

נזמין שוב? אני לא. אתם כנראה שכן.

 

קלמארי צרוב (48 ש"ח)

מכירים את המנות שבשבילן שווה לחזור שוב ושוב? אז הקלמארי הזה בהחלט נכנס תחת הקטגוריה הזאת. רק לנסות לתאר את הטעמים המתקתקים של הרוטב השחור-סגול והבשרניות המענגת של הקלמארי גורמים לי להרים את הטלפון ולהזמין מקום במסעדה. אגב, כדי לוודא שאני לא היחידה שלא מצליחה לשכוח את השלמות הזו, הרמתי טלפון לאחת מיושבי השולחן כדי לשאול מה היא חשבה על המנה. לא אלאה אתכם בפרטי השיחה, מה שכן, היא הסתיימה בהחלטה לקפוץ לשם שוב, וכמה שיותר מהר.

 

אז מה היה בה שהצליח לגרום לכולנו להתמוגג? בעיקר צריבה מושלמת של הקלמארי שנותרו שלמים ולא נחתכו לטבעות דקיקות כפי שקורה לא פעם. זה, בשילוב עם הבצל הסגול, היוגורט והדיו הפכו לרוטב משגע שנוגב עד ניקוי יסודי עם הלחם. בבית, היינו מלקקים את הצלחת.

נזמין שוב? כן כן כן.

 

עיקריות

קנלוני פולנטה עם פירות ים (118 ש"ח)

אם בכל המנות שנטעמו כיכבו חומרי הגלם האיכותיים מבלי להעמיס עליהם רטבים או טעמים חדים מדי, כאן הגיע רוטב שהפך בין רגע לסוג של מרק. שלא תבינו לא נכון, הרוטב היה טעים, אבל הקנלוני שמולא בפולנטה תירס (אמיתית) הוגש בתחתית הצלחת ולכן איבד מממרקמו הנגיס ושחה ברוטב. קצת חבל, בהתחשב בעובדה שפירות הים בושלו בצורה סופר מושלמת אך חלקם איבדו את המעטה הפריך שלהם בגלל ים הנוזלים שמסביב. 

 

חשוב לומר: השילוב של הקנלוני עם הפולנטה שלא נטחנה עד דק הוא לא פחות מגאוני.

נזמין שוב? כן, בתנאי שהמרק ישאר בסיר.

 

כבדי עוף עם פירה (68 ש"ח)

דווקא מנה פשוטה וקלאסית כזו צריכה להיות מוקפדת פי מיליון. כבדי העוף זקוקים לזמן מדויק כדי לא להפוך ליבשים או להבדיל - חיים מדי, הפירה צריך להחליק בפה ולהשאיר טעם עדין של מליחות והבצלים המקורמלים תפקידם להוסיף את המתיקות המתבקשת. האם כל אלה התרחשו בצלחת? ועוד איך שכן ובצורה מפתיעה. תוסיפו לזה ביצה עלומה מעל שהפכה את המנה הקלאסית לשוס של ממש והרי לכם ניצחון בנוק אאוט. אגב, כמות הרוטב הקטנה יחסית רק תרמה לשאר המרכיבים בצלחת לבלוט, וטוב שכך.

נזמין שוב? בהחלט.

 

קינוחים

עוגת שוקולד עם קרם פרלינה

קשה עד בלתי אפשרי לסיים ארוחה בלי החום הממכר. קשה עוד יותר לגרום לכל כך הרבה שכבות ומרקמים שכוללים סוכר לא לגרום להצפה של מתיקות. והקינוח הזה אכן עמד בציפיות. קצפת אוורירית, עוגת שוקולד רכה ומעין ביסקוויטים שנמסו בפה גרמו לשוקוהוליסטית כמוני לחייך כל הדרך בחזרה הביתה.

 

טיפ לדרך: אני אמנם פספסתי, עכשיו נראה אתכם - הראשון שמוציא מהסו שף של המסעדה את המתכון יקבל בונוס שווה (אל תהיו קטנוניים ותשאלו איזה) פשוט תעשו טובה ותשיגו את המתכון.

נזמין שוב? ברור.

 

תותים עם מסקרפונה

אז אחרי סקירה ארוכה שלא כללה את השם מילר, תרשו לי רגע לחזור לשף הכריזמטי. זה שהגיע אלינו כדי להניח על השולחן את הצלחת האדומה - עם חיוך מבויש שעוטף המון בטחון עצמי וברק בעיניים של מי שאמנם לא ישן כמה ימים, אבל יודע שאהבת חייו נמצאת במטבח. בדיוק כמו מילר, גם הקינוח הזה היה פשוט ולא מתיימר אבל כל כך מדויק וממכר.

נזמין שוב? בתנאי שמילר יבוא שוב להניח אותו על השולחן.

 

שלב הסיכומים

• על אף שהמים היו ממותגים (שטראוס), אהבנו את העובדה שקנקני מים הונחו על השולחן מבלי לבקש.
• אז נכון, התפריט עדיין מעט מצומצם, בטח בסקלת העיקריות, אבל אם צליאקית שלא מחבבת דגים הצליחה להנות ממנו, אין סיבה שגם אתם לא תמצאו את המנה שלכם.
• זה אמנם נאמר כבר קודם אבל חשוב להזכיר, הלחם שהגיע בסלסלה היה טעים במיוחד (יעיד על כך השכן מהשולחן שמצא את עצמו שבע רק ממנו). גם המחיר היה סביר, אבל מתי סוף סוף נקבל את הפחמימה מבלי לשלם? הרי ברוב המקרים היא חלק בלתי נפרד מהמנה.
• מילה לגבי המחירים - אם לוקחים בחשבון את המנות הנדיבות בשולחן לעומת אלה הקטנות של חדר אוכל, כמעט ואין הבדל בין 2 המסעדות. גם לעומת מסעדות שף אחרות באיזור מדובר בהחלט בתמחור הגיוני שברוב המקרים התאים לגודל המנה ולאיכות חומרי הגלם.

 

מילה לסיום:

בדרך הביתה, עם בטן מלאה וחיוך של עונג, ניסיתי להבין איך קרה שמנות שלא ניסו להתחנף לקהל הישראלי (כמעט בלי מטוגנים, צ'ילי מאוס או סויה משתלטת) עדיין גרמו לנו להתאהב. אחרי כמעט 3 שעות במסעדה, נדמה שמצאתי את הסיבה. ההצלחה הגדולה של מילר, כמו גם של האוכל שלו, היא הכשרון להיות קשה להשגה אך בו בעת קרוב ונוגע. והרי, זה סוד הקסם.

 

שולחן

רוטשילד 73, תל אביב

ימים א-ש

משעה 19:00 (בהמשך יפתח המקום גם בשעות הצהריים)