ביקורת מסעדה - אידי דגים
רם פרייס סיטון עושה את הדבר שלא עשה שנים - נוטש את תל אביב לטובת מסעדה שממוקמת באשדוד. האם היה שווה להדרים? מסתבר שההפתעות הגדולות ביותר צצות במקומות הכי פחות צפויים. ביקורת
ביום שישי קריר במיוחד החלטנו להפליג למחוזות רחוקים ולהדרים עד לפנינה הקולינרית של עיר הנמל אשדוד. כבר בכניסה, ניתן היה לראות את הייחוד של המסעדה. הקירות היו מלאים בפרטי אספנות שונים הקשורים בימאות, החל מהגה של ספינה ישנה ועד פוחלצי דגים.
בעוד שבמקומות אחרים ריבוי פריטים על הקירות עלול לגרום לתחושה לא נעימה, הרי שבאידי ההקפדה על הפרטים הקטנים כמו מפות לבנות, מוסיקה נעימה ואקוסטיקה טובה מצליחה ליצור הרגשה מיוחדת של עלייה על סיפון שיט תענוגות. ומסתבר שכמו בשיט תענוגות, הצוות ידאג לכך שהחוויה תהיה מיוחדת.
לאחר שמיעת ההמלצות החלטנו, שותפי לארוחה ואני, להזמין את ארוחת הטעימות. בתור התחלה קיבלנו את לחם הבית של המסעדה, השום האפוי אשר הוגש לצידו היה הפתעה נעימה שהיווה תחליף בריא וראוי בהחלט למטבלים שונים וקבועים, שלא לומר צפויים, המוגשים במקומות אחרים. כמתאבן קיבלנו מרק דגים המוגש בכוס אספרסו. בנוסף, לפני המנות הוגשו לנו שני סלטים. סלט עגבניות מרענן הקרוי "דודו" על שמו של אחד מאורחי המסעדה וסלט ירוק עם גבינת גורגונזולה ואגסים ברוטב מתקתק. הדעות היו חלקות: בעוד ששותפי לארוחה התאהב בדודו, אני העדפתי את הסלט הירוק.
בעודנו חולקים רשמים, הגיעה מנת קלמרי בציפוי קדאיף המוגשת עם רוטב איולי דיז'ון. למרות שמדובר בטיגון עמוק, הדיוק עשה את שלו והציפוי היה פריך וזהוב, בדיוק במידת העשייה הנכונה. לאחר מכן הוגשו סביצ'ה דניס עם טעם ים תיכוני חזק, וטרטר סלמון עם ביצי דגים ושלו ברוטב סויה. אמנם לא מדובר במסעדה יפנית, אך המנה הנדיבה הייתה טעימה במיוחד, בהחלט מנה מומלצת כמנה ראשונה גם למי שלא מזמין את ארוחת הטעימות.
אחרי המנות הראשונות הגיעה מנת מעבר של ראשי קלמרי ברוטב תאילנדי, גם כאן היה טיגון עמוק, ושוב ההקפדה על מידת הטיגון הייתה נכונה והפריכות הייתה מושלמת, אבל דווקא הרוטב היה פחות מושלם והזכיר מעט רוטב צ'ילי מתוק מבקבוק.
רגע אחרי שסיימנו את הקלמרי, הוגשו שתי מנות נוספות: שרימפס קריסטל ברוטב שום חמאה ויין לבן שהיו מעט רכים וטונה צרובה ומפולפלת שהייתה אדומה ועסיסית מבפנים. בשלב הזה של הארוחה היינו בטוחים שהגענו לשלב הקינוח, אך המלצר מיהר ועדכן "עדיין לא אכלתם מנה עיקרית". אין ספק, כמות האוכל הייתה מהגדולות שראינו.
מבלי להרים ידיים המשכנו מיד למנת קלמרי ממולא בבייבי שרימפס שהוגש לצד קוקי סאן ז'אק ברוטב שמנת ופטריות. חשוב לציין שבתור מי שאינו חובב בייבי שרימפס בדרך כלל, המנה מצאה חן בעיני בעיקר בגלל השילוב המצוין, ההרגשה הייתה לא של קלמרי או שרימפס, אלא טעם חדש לגמרי לצד הטעם המוכר של הקוקי סאן ז'אק .
לקראת סוף הארוחה הגיעה מנה שבהחלט אסור לפספס, קדרת דייגים - מנה זוגית אשר ברוטב ציר הסרטנים והכורכום שלה שחו בהרמוניה סרטן, שרימפס וקלמרי לצד מולים. הטעם החזק של הכורכום השתלב בצורה הרמונית עם שאר המרכיבים והוסיף צבע משגע לכל המנה. רגע לפני הקינוחים טעמנו גם פילה מוסר ברוטב שמנת על מצע של פטריות פורטבלו.
לקינוח, הוגשו לנו מנת קרם ברולה וגלידה על מצע קדאיף ברוטב קרמל שהיו אמנם טובים אבל לעומת האוכל, שהיה מוקפד ומדויק, הקינוחים היו רגילים לחלוטין ולא התרוממו למחוזות חדשים בדומה למנות הראשונות והעיקריות.
השורה התחתונה:
השירות היה אדיב ומקצועי, הגבול הדק שבין שירותיות "וסחבקיות יתר" לא נחצה ולדעתי הדבר מהווה פלוס רציני מאוד. עוד נקודה חשובה היא כמות וגודל המנות. מסתבר שכשנוסעים מרחק של כחצי שעה מתל אביב, המנות גדלות ומתרבות. מובן שאסור לשפוט מנה על פי גודלה, אך היה ניכר שהכמות לא באה על חשבון האיכות. 250 ש"ח (ללא יין) הם לא מעט כסף, אך אם לוקחים בחשבון את התמורה והאווירה הנעימה, אין ספק שמדובר בארוחה משתלמת. רק מנה ראשונה ועיקרית במסעדות דומות בתל-אביב עשוית לעלות סכום דומה. בכלל, למי שמעוניין לחסוך, ישנה ארוחת טעימות נוספת במסעדה ב- 130 ש"ח המוגשת בימי א' לאחר השעה 18:00 או במוצ"ש. המלצה שלי: סעו במיוחד אם צריך, החוויה מצדיקה את הנסיעה לעיר הנמל ממנה תצאו להפלגה על סיפונה הותיק של האידי.
אידי דגים
הבושם 6, אשדוד
* הכתב היה אורח המסעדה.
בדירוג שלנו: ארבעה וחצי כובעי שף מתוך חמישה
