מה קרה לתפריט של מסעדת ג'וצ'ה?

בזמן האחרון, תאוות הבשרים שבי החלה שוככת. מהשתוקקות עזה למנת הברזל, לחשק בלתי מוסבר לעדינות פירות הים. תחושת השובע המיוחדת השמורה ליצורי הים השבריריים לוקחת בענק את הכובד והרצון להכנס למיטה ולישון שמתלווה לאכילת סטייק, משובח ככל שיהיה. לכן, מובן איפוא מדוע שמחתי לכתת רגלי אל עבר מסעדת הגוצ'ה, זו שהטביעה על דגלה את השרימפס והקלמרי.

מסעדת הגוצ'ה מונה 3 סניפים כשהוותיק בניהם שוכן בדיזנגוף פינת בן גוריון ויורש העצר החדש ברחוב הברזל ברמת החייל. כיאה לאנשים שחדשנות היא נר לרגליהם, בחרנו באופציה השנייה, כשאחד השיקולים היה לבדוק האם המקום (לעומת האח הגדול בדיזנגוף) נתן מענה לכמות האנשים הבלתי נגמרת שפוקדת את המסעדה, וגורמת להזמנת מקומות להיות משימה בלתי אפשרית.

מי אמר שהגודל לא קובע?

אז כן, המקום גדול יותר ובמבט ראשון קשה היה לנחש שמדובר באותה מסעדה, אבל כשהגיעו המנות הראשונות, מיד שב הטעם המוכר. ד', שלא מורגל במסעדות בסגנון ובדרך כלל מעדיף את הפרגית הפשוטה והטובה על פני האקסקלוסיביות של פירות הים, בחר ברול סושי חם עטוף בפנקו (37 ₪). המנה, שהצליחה לחדור אל רוב המסעדות האסייתיות זכתה לתשואות, אם כי מעט תמוה שלא הגיעה חמה לשולחן. למרות הכל חוסלה וגרפה נקודות זכות על פריכות הפנקו ומידת העשייה של הדג שלא טוגן עד אבדן הכרה. נקודת בונוס נוספת הייתה הגודל. יותר מדי זמן הורגלנו שמנה ראשונה היא דוגמית מיניאטורית של הדבר האמיתי. בגוצ'ה לעומת זאת התמורה לכסף שלכם מירבית ויותר. מנה נוספת שהוזמנה הייתה שיפודי שרימפס עטופים בחזה אווז מעושן (41 ₪). כאן, השידוך שבין השרימפס הענוג והאווז הדומיננטי הצליח מעל המצופה והטיב עם שני המרכיבים, שלחוד היו נשארים במקום הבטוח אבל המעט משעמם.

 

דרושה: מפת התמצאות בתפריט

 

לעיקריות הגענו כשתחושת השובע התחילה לתת את אותותיה (מי חשב שהמנות הראשונות יצליחו היכן שראשונות אחרות כשלו). אבל צמד נהנתנים כמונו לא מרים את הדגל הלבן כל כך מהר. בשלב הזה, שבו היינו צריכים להחליט מה ינחת על שולחננו התחיל הבלבול. תפריט העיקריות היה ארוך ומעט מייגע וניכר שרצה לכוון למגוון רחב של טעמים. משרימפס ברטבים, מיקסים למינהם ופירות ים פריכים ועד סלטים, מרקים, דגים, פסטות ובשר. ממסעדה ברמת הגוצ'ה שטעמי פירות הים שלה מתרוממים גבוה, היינו מצפים לתפריט ששם את הספוט על העיקר. והעיקר חברים, הוא לא בשר. כי לאכול המבורגר במסעדת דגים ופירות ים זה כמו לקנות סושי ממקרר של הסופר, זה אפשרי (ואולי אפילו טעים), אבל יש אופציות טובות יותר.

 

ונחזור לעיקריות, אחרי ששכנעתי את ד' להתעלם מקטגורית הבשר, הזמנו 2 מנות. פסטה מיקס סלמון (55 ₪) ושרימפס בחמאה ושום (52 ₪). הפסטה סלמון הייתה טובה אם כי הסלמון הגיע מפורר ולא בחתיכה אחת כפי שציפינו, לעומת זאת, השרימפס והקלמרי שהצטרפו למנה היו בהחלט דבר מבורך שעידן את כובד הפסטה. המנה השנייה, הייתה ההיי לייט של הארוחה. השרימפס היה פשוט מעדן. ושוב, בפעם המי יודע כמה, הסתבר שפירות ים לא זקוקים לשום בן לוויה. מספיק להם רוטב עדין שלא ישתלט על טעמם והחיך כבר יודה לכם.

טעם של עוד

על אף שמסעדות רבות הוכיחו שקטגורית הקינוחים לא חייבת ליפול גם כאשר מדובר במסעדה אסייתית, קשה היה שלא להיות מופתעים מהמנות האחרונות כשהטופ המתוק היה וופל בלגי עם בננות בקראמל, וגלידת וניל (יש גם אחות אדומה על בסיס זהה שנותנת כבוד לתותים). בלי התחכמויות מיותרות, פירמידות גבוהות וקישוטים מאולצים, המנה בהחלט עשתה את שלה וסיימה את הארוחה עם טעם מתוק וחשק לעוד.

 

גוצ'ה היא בהחלט המקום לאכול ארוחה טובה במחיר סביר, בתנאי שאתם יודעים מה לבחור מהתפריט. הצעה שלנו – לכו על הפשוט והלא מתחכם. פירות הים ממש לא צריכים יותר מזה.

 

•נקודה למחשבה – אם כבר מחזיקים אתר, עדכנו אותו בסניפים החדשים שהצטרפו. אין סיבה להלאות גולשים בחיפוש אחרי כתובת או מספר הטלפון של המסעדה.

 

גוצ'ה, הברזל 7, רמת החייל,03-6482999.

בדירוג שלנו: ארבעה כובעי שף מתוך חמישה