רוקדים על הבר

תל אביבים, אתם מוזמנים לעבור לכתבה אחרת. גולשינו המתגוררים מאזור חדרה ועד אזור כרמיאל - אולי כדאי שתשארו. בר יהודה הוא מקום שמיועד לכם.

בר יהודה, בר מסעדה חדש בקיבוץ יגור (באזור היציאה הצפונית מחיפה), פונה לקהל יעד שנדמה כי נזנח עד עתה: בני 30 פלוס ואף למעלה מכך, חובבי מוזיקה עברית לדורותיה. אין הכוונה בהכרח לשירי ארץ ישראל הישנה והטובה (אף על פי שגם אותם תמצאו), אלא גם, כפי שניסח זאת אורי, בעל המקום, ל"שירי ארץ ישראל החדשה והבסדר". כשהגענו, לשם הדוגמא, התנגן ברקע פסקול ישראלי מודרני שכלל שירים של אביתר בנאי, משינה, איפה הילד, פורטיס-סחרוף ומשינה.

"שירו איתי"

המקום אף מארגן ערבי קונספט - לדוגמה, דאנס-בר לגילאי ה-28 ומעלה בימי חמישי, ערב שירה עם אמנים מתחלפים בימי שישי, ובימי שבת - במה ללהקות וזמרים שמעונינים להיחשף. המקום פועל שבעה ימים בשבוע, ובבקרים או בשעות בהן אינו פעיל, ניתן לסגור אותו לאירועים פרטיים לפי בקשתכם.

כשהגענו, כאמור, כלל הפסקול מוזיקה ישראלית גאה בווליום מושלם, שאפשר להאזין לשירים ולזרום עם הקצב, ומנגד - לא השתלט על השיחה. עם זאת, עם התקדמות הערב וברגע שעלתה הזמרת האורחת לבמה, הוגבר הווליום עד כדי החרשת אוזניים וחוסר יכולת לקיים שיחה אף בין שני אנשים שישבו זה לצד זה. הרעיון לקיים ערבי שירה אמנם סימפטי, אולם נראה כי הדבר תלוי ביכולתו של האמן האורח להפוך את הערב לנעים, והזמרת שאנו נתקלנו בה לא היתה כזו. היא סיירה בין הסועדים, ביקשה מהם לשיר והשתמשה בכל מניירה אפשרית כדי להרקיד את הסועדים - כולל שירת "זוהי יפו, ילדה" לצלילי "במבוליאו". מזועזעים ככל שהיינו, התברר שהקהל אוהב, אפילו מת על זה. באי המקום שיתפו פעולה ברצון, קמו לרקוד ואף רקדו ליד השולחנות.

תפריט בשפת הצפוניים

המנות בבר יהודה נושאות שמות עבריים גאים כמו "קציר" (לחם הבית), "זבולון" (טארט במילוי פטריות), "לינה משותפת" (סלט ירוק) ועוד. שמות דומים ניתנו לקוקטיילים המיוחדים. רעיון חמוד ככל שיהיה, זהו גימיק מבלבל שהלקוחות לא משתמשים בו, ובעצם, נדמה שגם המלצרים מעדיפים את התיאורים המקובלים של המנות על פני ניסיון לשנן את השם היצירתי ולהסביר אותו לבאי המקום.

כיוון שמדובר "בסך הכל" בבר מסעדה נטול באזז, בקצה הפריפריה - ועוד כזה שחרט על דגלו את המוזיקה העברית כסמל ולא מנסה למשוך אנשים דווקא באמצעות האוכל - לא ציפינו להרבה. אתם יודעים, עוד אחד מהמקומות האלה שמגישים כריכים בסדר כאלה ומנות סטנדרטיות. לפיכך, בשניה בה נגסנו במנות הראשונות, שמחנו להתבדות ולהיות מופתעים לטובה. בלי הרבה הו-הא ובלי ניסוחים פלצניים, לקח השף עודד עוז מנות רגילות ושדרג אותן עשרות מונים. נתנו למלצרים להמליץ לנו על מנות, וזה גם מה שכדאי לכם לעשות.

מהלול או מהשדה - האוכל מתעלה על הציפיות

צ'יפס הבטטה ("מהשדה", 25 שקלים) היה הברקה: סלסולי בטטה שנקלפו בעדינות וטוגנו, היו פריכים וטעימים מעין כמוהם; לחם הבית ("קציר", 11 שקלים), זרוע מלח גס, הגיע עם חמאה פשוטה ושני מטבלים - ממרח זיתים ואיולי, והיווה פתיחה נעימה; ממרח כבד עם ריבת ענבים ("חריש", 24 שקלים) היה החלק הפחות מוצלח, לטעמנו - משהו במרקם שלו לא הסתדר לנו וגם הטעם היה קצת אנמי מדי; שקשוקה עם נקניקיות מרגז ("אחד העם", 58 שקלים) הגיעה אמנם במחבת שנדמתה לנו קטנה מדי, אך התבררה כמנה נדיבה בחתיכות נקניקיות ומשביעה; נתחי אנטרקוט מוקפצים ("גורדון", 58 שקלים) היו קצת חיים מדי לחכנו, אבל עסיסיים ובעלי תיבול נהדר, שהוסיף טעמים חדשים למנה.

בר יהודה הוא קונספט מבורך במספר מובנים: עצם הפניה לקהל מבוגר יותר מחיילים משוחררים וסטודנטים, מרעננת מאין כמוה. גם המוזיקה מוסיפה ייחוד למקום, ובתוספת האוכל (לא כשר. בשר וחלב מוגשים זה לצד זה, כמו גם פירות ים), הרי שבסך הכל מדובר במקום כיפי מאין כמוהו.

בר יהודה, קיבוץ יגור, טל. 050-3145180, 050-3145170.

כתבות נוספות במדור אוכלי חינם - ביקורת מסעדות >>

בדירוג שלנו: ארבעה כובעי שף מתוך חמישה