גדולה בקטנות

סקסופונים ישנים תלויים על קיר לבנים, כמו מספרים סיפור של להקת בלוז שהתארחה במקום, בר ארוך ומזמין, כסאות בריפוד שחור, שולחנות עץ כבדים, נקניקים תלויים לצד הבר מחכים לרגע הדין ומוסיקה מזמינה נשמעת ברקע. בניגוד לאפלוליות הלילית שניכרת בפנים, רחבת הכניסה המתוחמת זכוכית קורנת ולבנה ומתאימה במיוחד לימי שישי בבוקר. את כל השלווה הזו מצאנו בבר מסעדה חדש בשם "טאפה", שנפתח לאחרונה בבית ציוני אמריקה, ת"א.

נראה כי הישראלי (הממוצע +), עשה סוויץ' בחשיבתו הקולינרית בשנים האחרונות, ובחר במנות קטנות ומדגמיות על פני מנות גדושות שמקשות על הקימה מהכסא לאחר מעשה. הטאפאסים הספרדיים שעשו עלייה מואצת, ולו משום השעות הקטנות של הלילה בהן נהוגים להיאכל.

מצעד הטאפאסים

אחרי התרשמות קלה מהמקום ומקבלת הפנים המזמינה, עברנו לחשיבה מעמיקה על המנות: פטה כבד בתוך אגס אדמדם (19), שהתגלה כשילוב מנצח בין שני הטעמים. סלט גאודה – עגבניות מיובשות, שמן זית, טימין, צנוברים ועגבניות צנוברים (19) שהיה מעודן, אך לא נבחר כמנת הדגל. קלמארי עם קרם פלפלים, שהפתיע כממרח מעולה לפוקאצ'ה (19). כרובית מטוגנת ברוטב קיסר, שהיתה ללא ספק להיט היסטרי ונעלמה תוך שניות מעטות מחלל החדר(11). סלט חצילים קלוי עם לבנה ופסטו (11), שהיה בינוני ולא הציג טעם דומיננטי נבחר (11). ולגרנד פינלה, אם כל הטאפאסים, מנת המנות, סלט רוקט ופרושוטו - בתוספת פרמזן, פרוסות אגס טרי ורוטב ויניגרט (13), שעורר בנו את כל החושים, והיה ללא כל צל של ספק מענג ומרגש כאחד.

עיקר הדברים

לעיקריות הזמנו מיני אנטריקוט בגריל, מוגש על מיני לחמנייה ותפודים עם בצל פריך ברוטב עגבניות מעושן (32) ומנה נוספת של פרגית עם עצם בגריל, במרינדה של חרדל ורוזמרי (29). המנות, יש להדגיש, לא היו טאפסיות טיפוסיות כי אם מנות גדושות ומשביעות, אם כי העניין יחסי לאור כמויות הטאפסים שבאו אל קרבנו בשעה מוקדמת יותר. קציצות האנטריקוט היו בדיוק במידה הנכונה, נימוחות מאד ובעלות ארומה מרשימה במיוחד. ניחוחות הפרגית עדין מהדהדים באפי, מזכירים לי חווית בשרים איכותית.

חייבים מתוק

ל'קינוחים יש קיבה אחרת לגמרי', כך נוהגים אנשים שמנמנים לומר או כאלו שלעולם לא מוותרים על קינוח לאחר הארוחה. במקרה אני עונה על שני הקריטריונים + הריון מתקדם, שמצדיק ללא ספק, ובניגוד מוחלט לכל ניפוץ המיתוסים, איזה מתוק או שניים ביום. מצויידת בכל התירוצים המתאימים, הזמנתי אצבעות שוקולד לבן (22) ואצבעות שוקולד מריר (22). ההתעלות היתה בהחלט במנת השוקולד המריר, שהיתה הדבר הנכון במקום הנכון.

מחירים זולים, אוכל מעולה, מקום וצוות מזמין, יוצרים בהחלט חוויה שכיף יהיה לחזור עליה. יום שישי בבוקר עם עיתון, דייט מרגש במיוחד או סתם כי בא לנו על איזה טפאס שמשאיר לנו טעם של עוד.

דניאל פריש 1, בית ציוני אמריקה, סמוך ללונדון מיניסטור.

בדירוג שלנו: ארבעה כובעי שף וחצי מתוך חמישה