גרנדה בשר? ריו גרנדה - ביקורת מסעדה

ריו גרנדה היא לא מסעדה רגילה והקטע החשוב הוא שהיא מודעת לזה. כמו בהרבה מקדשי בשר, "חייב" להיות בפרונט גבר עם קסם ורומן עמוק עם בשר.

ריו גרנדה היא דן נורדמן ולהיפך. כשאתם מגיעים למסעדה הזאת, תעשו 2 דברים: תיקחו את הספריבס ותשתו עם דן.
למרות שדן טוען כי אין יציבות ברמתו ואיכותו של הבשר בארץ, החליטו הוא ושותפיו לפתוח מסעדת בשרים עם הבטחה של חווית בשר איכותית, כזו, שלטענתם, לא קיימת בשאר המסעדות בארץ. את הבשר הם מעשנים במעשנת במטבח שלהם, ולאחר מכן שמים את הנתחים בואקום, שנפתח רק סמוך להכנה.

עם הבטחה כזו, הסקרנות משתוללת והציפיות הן גבוהות.

על דלת הכניסה של המקום כתוב "Meat& Booze", ומיד כשנכנסים מבינים שלא מדובר בעוד מסעדה מלאה משפחות וילדים צורחים בשישי בערב. התאורה חשוכה וחלק ניכר מצורת הישיבה הוא שולחנות בר גבוהים. תפריט האלכוהול והיינות עשיר מאוד, וניתן לראות מהרגע הראשון שהמקום מכוון לכך שנשתה ונשתה יחד עם האוכל.

תפריט המנות הראשונות לא חידש במיוחד בתוכנו וכלל מנות שאנו מכירים כבר יותר מדי טוב. מצד שני הבשר הוא העניין, אולי לא רצו לגנוב לו את תשומת הלב. הזמנו קרפצ'יו פילה בקר שהוגש על פלטת עץ עם גבינת פיקורינו, עלי אורוגולה, אגוזי לוז ובלסמי. טעמו של הבשר היה תפל וכל הקישוטים מסביב לא הצליחו להציל אותו, מה גם שלא היה לנו נוח בכלל לגרד את הבשר מהעץ עליו הוא הונח. לא הבנו את מטרתו. חמאת השום שהוגשה עם הלחם גם היא היתה די בנאלית, והשום בה כמעט ולא הורגש.

מנה נוספת היתה סלט עגבניות בשלושה צבעים עם גבינת בושה. הסלט היה טעים אך פשוט, לא משהו לספר עליו, אבל לא משהו לספר בגנותו. ניסינו גם את הקלמרי שהוגש עם פטריות יער, לקלמרי היה טעם צרוב טוב ובסך הכל נהננו מהמנה, כיפית כזאת.

לאחר המנות הראשונות, דן הגיע אלינו לשולחן והמליץ לנו על שתי מנות עיקריות. מנת הספריבס שתיאר אותה כמנה שאסור לפספס והדגיש כי טעמה מעושן ומיוחד, ומנת הפורטרהאוס. הקשבנו להמלצתו, שלוותה בתולדות חייו, טרוניותיו אודות שוק הבשר בישראל, החלוציות אשר דבקה בו להרים בר בשר ואחר כל אלה המתנו בציפיה לטעום את הבשר המדובר. היינו רעבים לאללה.

הפורטרהאוס (פילה וסינטה) הוגש במשקל של 500 גרם, והגיע פרוס בטענה כי למי שחולק יותר נוח לאכול ככה. החיתוך מראש פגם במרקמו של הבשר ובמידת העשייה הרצויה. טעמו היה די סתמי וחסר טעם, אולי בגלל "איכות הבשר בארץ", אולי בגלל אופן הכנתו. נתח כזה צריך לקבל את הכבוד הראוי לו ולהיות מוגש במשקל גבוה יותר כדי לשמור על עסיסיותו. התוספת לצדו היתה שתי חתיכות גדולות וגסות של דלעת מעושנת, תוספת די מקורית שטעמה היה טוב. אולי שווה לזרוק יותר דברים במעשנת ולהוציא לסועדים...

לעומת הפורטרהאוס, הספריבס המעושן במרינדת טריאקי היה טעים במיוחד. הבשר היה רך מבפנים ומבחוץ קיבל מעטפת פריכה ומתקתקה במידה הנכונה. פה הרגשנו שמישהו יודע מה הוא עושה והתענגנו על כל ביס מהמנה. מנת קאלט, בשורה אחת עם השניצל של קפה נואר ועוגת הגבינה של הקופי בר, פיצוח אמיתי. התוספת לצידה היתה תפוח אדמה שלם עטוף בנייר כסף עם יוגורט שמיר בצד.

אחרי הכמעט קילו בשר שאכלנו, עשינו הפסקה מתודית במהלכה עלינו לקומת הגלריה של המסעדה. הקומה גרמה לי לחשוב שיש בעצם עסק נוסף בתוך המסעדה, בר, אמיתי, בפני עצמו, שהוא איזור העישון של המסעדה. אני לא יודעת מה התוכניות של דן עבור הגלריה, אבל סיכוי טוב שהדרך להפוך למוסד תל אביבי, היא להפוך אותה לצד האפל של הריו גרנדה, עשן סיגריות, עשן מעשנת ועשן הזמן יכולים לעשות את העבודה לגמרי.
אחרי שהות לא קצרה בגלריה, חזרנו לשולחן, עם עקצוץ קטן בפה לבשר. החלטנו לחלוק את ההמבורגר שמציעה ריו, לא לפני ששאלנו בקפדנות מחמירת סבר את דן :"האם אתה גאה בהמבורגר שלך?", דן ענה בנונשלנט שלו שבוודאי וניגש להזמין לנו אותו.
ההמבורגר לא היה משהו. קצת בגלל הלחמניה, קצת בגלל הרטיבות החסרה, אבל נדמה שכמו עוד כמה דברים שטעמנו, המנה צריכה עוד להתבגר.

לקינוח הזמנו עוגת סולת שהגיעה להפתעתנו, בליוויו של קינוח נוסף שנקרא "פטה שוקולד פיות". העוגה הוגשה עם קרם פיסטוק, קצפת עם הל ומעליה פיסטוקים מקורמלים במי ורדים. הפיסטוקים הורודים הפתיעו והיו טעימים במיוחד. לעוגה היה מרקם מעט גרגרי אבל בסך הכל נהננו ממנה. הפטה שוקולד, שבינו לבין פטה אין שום קשר, הוגש על תחתית של גרנולה ומעליו "אבקה של פיות" ירקרקה. ניסיון לא מוצלח לגימיק. אפילו מי שהציג עצמו, השף של המסעדה, לא ידע להסביר מהי אותה אבקה.

יש במסעדת בשר שתי אסכולות של שירות מבחינתי, הראשונה בנויה על חויית מארח יחיד, כזה שהמקום נשען על כתפיו הרחבות ואז המלצרים משמשים כעוזרי מארח, מפנים ומגישים בעיקר. האסכולה השניה מייצרת מומחיות שיא בקרב העובדים, כך שעם מי שלא תדבר, תקבל העמקה, הבנה, אהבה וחדוות האירוח.

בריו גרנדה, הבשר לא מדהים, לא בהגשתו, לא באיכותו ובאיזשהו מקום, גם בהבטחתו. דן בחר לספר לנו בפתיחת הארוחה על איכות הבשר הלא יציבה ובכך בעצם הודה שקשה לעמוד בהבטחה ואכן כך היה. אולי בגלל חוסר היציבות, בחר דן באופציה א', מתוך הבנה שהמלצרים שלו לא יוכלו ללהטט את להטוטיו, ועל כן, המלצרים בריו גרנדה מתפקדים כשוליות.

השוליות שלו היו באמת בסדר, אדיבים, חביבים, אך לא מספיק מבינים. דן מצד שני, הביא לשולחן את כל השאר.
אם אכן יש לו אוויר לריצה ארוכת טווח, כזו שתאפשר לו לשמור על אותו קסם אירוח, הוא יצליח. יש לו מקום טוב, עם אווירה של כיף, אך מנות שנכנסות רק עכשיו לגיל ההתבגרות שכידוע, קשה לצלוח בלי מבוגר אחראי.

חשבון:
בקבוק פלאם קלאסיקו- 158 שקלים
לחם וחמאת שום- 14 שקלים
קרפצ'יו פילה בקר- 52 שקלים
סלט עגבניות וגבינת בושה- 44 שקלים
קלמרי טרי עם פטריות יער- 52 שקלים
פורטרהאוס- 170 שקלים
ספריבס מעושן- 140 שקלים
המבורגר 250 ג'- 84 שקלים
אספרסו קצר- 9 שקלים
אספרסו ארוך- 9 שקלים
צייסר פרנה ברנקה*2- 36 שקלים/ על חשבון הבית
עוגת סולת- 40 שקלים
פטה שוקולד פיות- 40 שקלים/ על חשבון הבית
סה"כ:  772 ש'לים

ריו גרנדה, הרצל 4, תל אביב.