טעים להכיר: צ'אנגוס • המקסיקנית של פלורנטין

תמונה

הקדמה

אחת המגמות הבולטות בתקופה האחרונה בעולם היא האוכל המקסיקני. לא מעט מהמסעדות הטרנדיות ביותר בחו"ל הן מקסיקניות - "לה בודגה נגרה" בלונדון או "לה אסקינה" במנהטן רק מוכיחות שהחוויה המקסיקנית מתאימה את עצמה לרוח התקופה. האוכל שמח ומוקפד עם מנות חלוקה שאוכלים עם הידיים, האווירה משוחררת (הודות למרגריטות הקפואות שלא מפסיקות להימזג), התאורה מעומעמת וככלל רוב המקומות הללו ניחנים בסקס אפיל ובלוקיישנים תת-קרקעיים אשר לתחושתי מהווים ירידה סימבולית לעבר עולם מלא יצרים.

הטרנד כמובן לא פסח על תל אביב. בזו אחר זו, נפתחות מסעדות מקסיקניות ברחבי העיר. למרות הדמיון בין הישראלי השמח לסטריאוטיפ המקסיקני, ניכר כי המסעדות המקסיקניות בארץ עוד לא הצליחו לייצר את אותו וייב חמקמק. מסעדת צ'אנגוס שנפתחה לא מזמן בשכונת פלורנטין, לא שונה במובן הזה מאחיותיה התל אביביות, אך מציעה תפריט מוצלח ברובו ואף ידידותי לחשבון הבנק.

פסקה 1

ראשית, נראה כי המסעדה צריכה להדק יותר את הקונספט שלה. היא המגדירה את עצמה כאוכל רחוב אמיתי, בשונה ממסעדות הטקס-מקס השונות (טקס-מקס היא הגרסה האמריקאית והמוכרת יותר לאוכל מקסיקני הנפוצה בעיקר בחלק הדרומי של ארצות הברית, בסמוך לגבול עם מקסיקו). על מנת להצדיק זאת, הוצבה עמדת שירות במסעדה שבה הסועדים לוקחים לעצמם את הרטבים, הסכו"ם החד פעמי ומפיות. מקובל מאוד, אבל מצד שני ישנם מלצרים שלוקחים הזמנה ומגישים את האוכל. זה קצת מבלבל בפעם הראשונה כשמנסים למשל להבין למה עדיין לא הוגש סכו"ם לשולחן. הדבר נכון גם בהקשר של המרגריטה הקפואה. במקום מכונות ברד כפי שנהוג במקומות אחרים, בצ'אנגוס מכינים את המרגריטות על המקום. אין ספק שכאשר המרגריטה זוכה ליחס כזה אישי ונעשית מפירות טריים, אזי היא איכותית יותר. אגב, המרגריטה בטעם אננס מאוד מוצלחת ומאוד מומלצת. הבעיה שהיא נעדרת נגישות ומהירות, דבר המאפיין אוכל רחוב קצבי. במקום להזמין ללא היכר מרגריטות לשולחן, הסועד חוכך בדעתו אם בא לו לחכות את הזמן הדרוש.

צ'ילי ריינו

הזמנו מבחר מנות למרכז השולחן, והלכנו להצטייד ברטבים מעמדת השירות: רוחה (חריף מאוד), ורדה (חריף) וצ'יפוטלה (פיקנטי מעושן). שלושתם טובים מאוד, וגם מקיימים את רמת החריפות המצוינת על כל אחד מהם. לטעמי האישי רוטב הורדה הוא הטעים ביותר. התחלנו עם המנה שכנראה הייתה המוצלחת והטעימה ביותר בארוחה: צ'ילי ריינו. זו מנה של פלפל מטוגן במילוי גבינות המוגש על רוטב עגבניות. אני אסתכן ואומר שמדובר בגרסה המקסיקנית למפרום הטריפוליטאי; טעם הקינמון יחד עם צורת הבישול הכוללת טיגון הפלפל בבלילה ולאחר מכן בישולו ברוטב עגבניות יוצרים דמיון מחשיד, במובן הטוב, בין שתי המנות. בכל אופן, מדובר במנה שעשויה היטב, מבוצעת כהלכה ובעיקר משאירה טעם של עוד.

טאקוס שלישייה

לאחר מכן, הגיעה שיירת הטאקוס. התפריט מאפשר להזמין טאקו אחד (13-18 ש"ח ליחידה) או שלישייה (34-49 ש"ח), דבר המאפשר להזמין מגוון של טאקוס. מנגד, עליי לומר כי אין זה הוגן לתמחר בנפרד כתוספות מרכיבים קלאסיים שהם חלק אינטגרלי של מנות מקסיקניות כמו גווקאמולי (סלסה אבוקדו, 3 ש"ח) או קרם פרש (3 ש"ח). חזרה למנות עצמן:

הטאקוס עצמם היו מצוינים, רכים וטריים, הן מקמח לבן והן הקלאסיות מקמח תירס. קארנה אסאדה הוא טאקוס במילוי נתחי ואסיו עגל על הגריל עם בצל קצוץ, כוסברה וסלסה. הבשר עשוי כהלכה, והנתח עצמו מוצלח מאוד עם טעם עשיר ובשרי מאוד (מזכיר מעט נתח קצבים). טאקוס במילוי עוף (פויו אסאדו) היה מעניין במיוחד הודות לקוביות האננס הצלוי, אך המרינדה שבו הושרה חזה העוף היתה מעט אנמית. הנציגות הטבעונית בתפריט הטאקוס (טאקו פטריות) היתה נהדרת, עסיסית, מלאת טעם ומומלצת גם לקרניבורים אדוקים. מדובר בטאקו במילוי פטריות שמנמנות וצלויות, עגבניה צלויה, פלפל טרי ואבוקדו. שותפי המלומד לארוחה הזמין לעצמו שרימפס דיאבלו, טאקו במילוי שרימפס המוקפצים עם עגבניות, צ'ילי, לימון ושום ובליווי אבוקדו. לדבריו מדובר במנה מוצלחת ומומלצת. בהקשר זה ראוי לציין כי למעט מנה זו, התפריט נעדר ממנות מן הים. לא סביצ'ה וגם לא נתחי דג מטוגנים בבלילה קריספית. חבל, מדובר בחומר גלם מרכזי במטבח המקסיקני.

בנוסף, הזמנו גם את סלט הבית בתוספת עוף. הירקות היו טריים ופריכים, האבוקדו הצלוי הוסיף מרקם מעניין, האננס הצלוי הביא את הטוויסט למנה ובאופן כללי אני מאוד אוהב שמשלבים סלרי טרי בסלט. עם זאת, הייתי ממליץ לתת לטבח יד חופשית יותר עם התיבול. בסוף הארוחה הזמנו סיבוב שני של מרגריטות ונשנשנו צ'אנגוס צ'יפס: משולשי טורטייה מטוגנים בשמן עמוק המוגשים עם סלסה עגבניות, אבוקדו, קרם פרש וקערית שעועית. נהדר, קריספי, מושחת ובן לוויה מושלם לאלכוהול.

סיכום

כחובבי שוקולד וסיכונים, הזמנו לקינוח בראוניז שוקולד וצ'יפוטלה המוגש עם פאדג' שוקולד. כפי שעלול לקרות עם סיכונים, התאכזבנו. הבראוניז היה צמיגי ולא נימוח. למרות שאני חובב חריף, וסף החריפות שלי גבוה, בקינוחים הייתי מצפה שינמיכו מעט את הטון, אך הצ'יפוטלה הלכה קצת רחוק מדי בהקשר הזה.

לסיכום החוויה, צ'אנגוס היא אופציה נהדרת לארוחה מהנה ושכונתית. השירות אדיב, מחויך ולא מתווך. המחירים בהחלט נגישים. הולכי רגל רבים נעצרים ונכנסים, והסועדים, רובם תושבי שכונת פלורנטין התוססת, תורמים לאוירה הנעימה במקום.

חשבון:
קארנה אסאדה (2 יחידות): 30 ש"ח
פויו אסאדו: 15 ש"ח
טאקו פטריות: 13 ש"ח
שרימפס דיאבלו: 18 ש"ח
צ'ילי ריינו: 30 ש"ח
סלט הבית בתוספת עוף: 44 ש"ח
צ'אנגוס צ'יפס: 28 ש"ח
בראוניז שוקולד: 35 ש"ח
מרגריטה (4 יחידות): 120 ש"ח
סה"כ: 344 ש"ח

הכותב היה אורח המסעדה