מסעדת ביירן נותנת פייט לברלין

תמונה

הקדמה

לאחר קונקשיין מהיר מדי במינכן השבוע, במהלכו לא הספקתי להשביע את תאבוני למנות מקומיות קשוחות, מסעדת ביירן מילאה בדיוק את המשבצת שאליה השתוקקתי לנחות. כמה כיף לשטוף את העיניים ולהרטיב את הפה עם מסעדה שמביאה ארצה אופי אחר מכל אלה המציעות מנות שייחודן נהיה שכיח.

 

דגלים, סמלים קישוטים בוואריים כחולים-לבנים וריח נקנקיות מרמזים על חגיגה רועשת ואירופאית שעתידה להתחיל, אבל האווירה נשארת רגועה לאורך הערב. שלל מקומות ישיבה ולעומת זאת כלל לא מלא, שלושה מפלסים אך כלל לא גדול. משהו בין המנוקר לאינטימי קורה פה. מלצרית שירותית קיבלה את פנינו והושיבה אותנו כרצוננו בשולחן זוגי לצד ויטרינה עצומה שלמרגלותיה רחוב פרישמן של שעות הערב המוקדמות.

 

בירה

תחתיות הבירה חיכו לנו על השולחן כאילו יעלבו אם לא נניח עליהן כוס אחת לפחות, וכמותן לצידן גם סכיני הבשר נראו שיעשו פרצוף אילו לא נבחר עבורן מנה מאתגרת לחיתוך. שלוש אופציות של כוסות שמתמלאות בשלוש אופציות של בירה. לאור האוקטובר-פסט שנחגג לאחרונה החלטנו תחילה על אופציית הכוס הגדולה, ליטר (54 ש"ח) ולאור העובדה שאנחנו בכל זאת בחורות ישראליות עדינות, בחרנו למלא את הליטר באופציית סוג הבירה השנייה, פרנסיסקנר בהירה. מגף זכוכית מלא בנוזל זהוב הונח בינינו, כך שטשטש את פניה של חברתי עם הקצפתו בדיוק בקו הברך - לא מרה, מחליקה, מי חיטה מוגזים (נשמע גרוע בתיאור אבל נפלא במציאות).

 

שפצלה

למנה ראשונה לא היה ספק שסלסלת הברעצל (13 ש"ח) תצטרף לשטח הפנים של השולחן, שממילא היה מצומצם בהתחשב בהשתרעות הכוס. לגבי מנת פתיחה נוספת כבר היינו צריכות את טעמה האישי של המלצרית (שכבר רכשנו בה אמון בזכות המלצתה על אופצייה 2). "איך הקזה-שפצלה?" (32 ש"ח) שאלתי, למרות שלרוב שאיני מתחברת למנה שתרגומה מגרמנית הוא "ציפורים קטנטנים". לקחנו. אולי בזכות העובדה שהמנה הורכבה בנוסף לשפצלה גם מפטריות וגאודה, ואולי בזכות הכנות החזרתית של המלצרית על טיב המנה ומקורה הגרמני האסלי.

בתוך קופסת גבינות ישנה מרופדת במפה מתוקה, הוגש לנו ברעצל שמנמן מפותל בסימטריות וממולח באהבה. עמו הוגש קוקוט של תערובת גבינת ברי, שמנת, בצל ירוק ופפריקה. כמו צבעו העדין של הממרח כך גם טעמו, אך בזכות זאת הוא משלים בהצלחה רבה כל כך את הברעצל, שלרוב הכלל "כל המוסיף גורע" דווקא נכון לגבי זה האחרון.

 

צורת הגשת הקזה-שפצלה התגלתה כמסורבלת. מחבת חמה למגע, גבינת הגאודה צהובה מדי ודומיננטית פחות, הפטריות שכיכבו בתיאור המנה לא בלטו בנוכחותן בפועל ואטריות השפצלה היו כה רכות שהזכירו לי קניידעלך שלא הספיק להתבשל. הנחנו את הסכו"ם בתצורת ה"סיימנו" בעוד הכמות שנותרה בצלחת זועקת אחרת. בו בזמן שאני מתפלאת מכך שאחד המלצרים אסף את הצלחות שלנו ולא התעניין בסיבה לכמות שנותרה, הגיעה המלצרית השירותית (אולי שמעה את הזעקה) ושאלה את השאלה המתבקשת. היחס שלה חידש לנו את הטעם הטוב שלקח מאיתנו לרגע השפצלה.

קורדון ביירן סטייל ושוויצרוורסט

תוך ניגובים נהינתניים אחרונים של ממרח הגבינות ועיון נוסף בתפריט, ברור היה לנו שהכיוון הוא שניצל ונקניקיה. מכל הבשר הלבן והגבינות ששוטטו בתפריט, התחשק לנו דווקא משהו קלאסי - השניצל הדק, המהודק והענק. הבנו מהמלצר-שלא-שאל שעלינו לעשות אחרת. קיבלנו ממנו את התחושה ש"מי שלא אוכל את ה-Must שלנו לא קיים", בחרנו בלהתקיים - קורדון ביירן סטייל (68 ש"ח) ושוויצרוורסט (54 ש"ח).

הנחת המנות על השולחן הוכיחה שכושר הבחירה הנכונה שלנו עודנו בתוקף. בשר לבן עטוף פירורים גלויים לעין וממולא ברצועות שינקין, חתיכות בייקון ופרוסת גאודה חבויים, לצד איולי חזרת ירקרק דומיננטי ביותר שמבלבל קצת בחריפותו החרדלית. כל המנה הזאת - שהיא קצהו השני של הקו הנמתח מהשם קורדון ביירן סטייל - מוגשת עם פירה חמאתי וסמיך המעוטר בעירית קצוצה. להפתעתי, המרכיבים השמנים והטעמים הדומיננטים התמזגו למנה מעודנת ובכלל לא כבדה (כל עוד מוסיפים את האיולי במידה).

 

נשאר עוד קצת מקום, והנה מגיע תורה של השוויצרוורסט. חולת נקניקיות שכמותי, ובנקניקייה ממולאת גבינה אני נתקלת בפעם הראשונה. תענוג להגיע למקום שמציע דבר שעוד לא חווית, זה מה שאני אוהבת לראות כשאני יוצאת לאכול מחוץ לבית. שתי נקנקיות עגל מתובלות בפיקנטיות וממולאות בגבינה שוויצרית שמתעתעת את מקור הפיקנטיות שבביס - אולי זו היא בעצם שמעקצצת את הלשון? יחד עם הטעם הממכר הוגש כרוב כבוש, מתובל בזרעי פשתן שלמים ובירה - שילוב מעניין, טעם מיוחד ומרקם קצת מוזר. יחד עם הפירה שהוגש על הצלחת, מדובר במנה עם טוויסט לא מתיימר ועושה הכל. תענוג, תודה לגרמנים (ושסבא שלי לא יקרא את זה).

 

קייזרשמרן

ציינתי שמדובר על אוכל "לא כבד", אבל גם מליון נוצות בסוף ישקלו משהו. מפוצצות, חנוקות, ועדיין מדי כמה רגעים מאמינות שיכולות עוד ביס. את הצ'ייסרים הורדנו מהר בתקווה שהוויסקי יוריד איתו גם קצת מתחושת השובע.

 

כדי להינות מקינוח הקייזרשמרן (30 ש"ח) צריך לספור עד 1,800 בלב. לא נורא, הנחו אותנו מראש שמדובר בהמתנה של חצי שעה. יפה, בזמן שיכלו לטוס לגרמניה ולהביא אותו משם בחרו בכל זאת לייצר לנו אותו פה. סביבנו שולחנות לא מלאים כך שלא הטריד אותנו האקשן שהכנסנו למאחורי הקלעים במטבח עם ההזמנה, הככל הנראה מסובכת, שלנו.

 

קרעי עוגת מחבת אוסטרית עשויה קמח, קציפת ביצים, צימוקים ואגוזי מלך שהתגנדרה באבקת סוכר. משהו בין עוגת לייקח לפחזנית לבין פנקייק. חתיכה מזה עם קצת מהשזיפים ביין שמשמאל וקצת קצפת שממול ועוד קצת רוטב פירות יער שמימין, יעורר לחיים את העוגה המעט יבשה מטבעה. בא בול, נשנוש אוורירי לבטן המלאה שלנו וטעם נטרלי לחך הצבעוני שלנו.

 

סיכום

ישבנו שלוש שעות בביירן, כך שודאי שבמגף הבירה כבר לא נותרו גזים. חווינו טעמים גרמניים אמיתיים בנוף בווארי אמיתי עם אווירה ישראלית. מעניין. ארוחת ערב נעימה ושוברת שגרה, שכמוהה באירופה יש די, אבל בתל אביב היא יוצאת דופן, ולחיוב.

 

**הכותבת הייתה אורחת של המסעדה

 

באיירן

רחוב פרישמן 22, תל-אביב

077-556-5753

הפניות

לעוד ביקורות של מאי שוב:

 

ירושלים של רעב • 4 מסעדות שאסור לפספס בבירה

יאללה בסטה • כרטיס טעימות בשוק

חגיגה של אוכל • הבזאר הטורקי בעכו