יאללה בסטה • כרטיס טעימות בשוק

לפני הקדמה

הקדמה

תקופה לא נעימה עוברת על כולנו, לא נעימה משני צידי הרצועה. יירוטים מעלינו שפעם היו נראים כתחילתו של סוף העולם מתחילים להיות לנו להרגל. יכולתי להחליט להישאר בבית ולהסתגר מפני הלא נודע - דבר שאכן בחרתי לעשות בימים מסוימים - אך היום החלטתי להמשיך ולשמר את היום-יום שלי. אחריותנו בתור אזרחים בעורף היא להמשיך לחיות את השגרה, כי ביום שנפסיק נדע שבאמת ניצחו אותנו.

 

פסקה 1

"אכול ושתו כי מחר נמות" אמר ישעיהו הנביא. אולי בשל הפחד מיומי האחרון, בחרתי להסתמך על המשפט התנ"כי ולבדוק את "כרטיס הטעימות" של חברת "יאללה בסטה" שמציעה כרטיסי טעימות וסיורים ב-7 שווקים שונים בארץ וב-99 ש"ח בלבד. הרעיון הוא לחוות את השוק כמו תושב המקום ולהנות מסיפורי היסטוריה בעזרת מדריך קטן שמצורף ברכישת הכרטיס. תוך שאני מבטיחה לעצמי שאם יהיו לי עוד שלושה ימים לחיות אגיע גם לשוק הכרמל, שוק יפו העתיקה ושוק רמלה, בחרתי בשוק לוינסקי. תל אביב שלא הכרתי.

תחנה ראשונה | קפה לוינסקי

תחנה ראשונה | קפה לוינסקי

פסקה 2 - קפה לוינסקי

הגענו ל"קפה לוינסקי 41" שם קיבלנו את הכרטיס כולל הסבר מעמיק על תפקודו. אודה כי על אף ההשקעה בהסבר, מחשבותי ורגשותיי הלכו לאיבוד איפושהו בין צנצנות הפרי הצפופות שמהוות את התרכיז לגזוז הטבעי שמכינים כאן במקום. למרות השם שמבטיח חוויה עירונית-אותנטית, קפה לוינסקי הוא למעשה בוטקה קטן שמכיל בדיוק שני אנשים שמתפעלים אינסוף טעמי גזוז ומכונת קפה אחת. הכרטיס מקנה לנו טעימה מהגזוז, ואכן נשאלנו אם נרצה אותו על בטן ריקה (מאוד) או לאחר הסיבוב על בטן מלאה (מאוד), לאור העובדה שהעיניים סופקו, אמרנו שאת הפה נספק לאחר הסיבוב.

 

תחנה שנייה | מעדניית יום-טוב

תחנה שנייה | מעדניית יום-טוב

פסקה 3 - מעדניית יום טוב

כנראה שגם ללא פירוט היינו מוצאות את "מעדניית יום-טוב" הנמצאת במרחק שלושה צעדי הליכה גדולים מנקודת ההתחלה שלנו. המונח "גדוש בכל טוב" לא מתחיל לתאר את מראה עינינו. על מנת לזכות לראות את איתן ויומי (כינוי ליום-טוב) דור שלישי במעדנייה ובעלי החנות, נאלצתי לעלות על קצות אצבעותי ולהציץ מבעד להרי הגבינות והנקניקים.

 

לעברנו הונפו כפיות גדושות ממרחי ארטישוק ופסטו ביתיים, פלפל שושקה זעיר שעשה את דרכו מדרום אפריקה ומולא כאן בשמנת עיזים וכבשים, פרוסות קשקבל איטלקית, חתיכות מנצ'גו ספרדית אוטנטית, גבינת פטה מתובלת, פסטרמה בצורה אמורפית טבעית וכתף בקר פרוס דק-דק. כשביקשנו ביס לחם שיהווה מצע עבור כל אלה, נזרק אליי מיד מעבר להרים כיכר לחם שמתוכו בצבצו צימוקים ואגוזי לוז. לא יודעת מה מכל אלה נכלל בכרטיס ומה לא, אבל כנראה שגם אף אחד אחר פה לא יודע. רוצים פה לפנק אותך, ובהכי טוב שיש להם. ויש להם.

 

תחנה שלישית | בורקס פנסו

תחנה שלישית | בורקס פנסו

פסקה 4 - בורקס פנסו

מעדניית "יום טוב" חולקת קיר משותף עם "בורקס פנסו" - פינתי וקטן, מריח נפלא והכל מתנהל בזריזות ובחטף. עשרות אנשים מביטים בעיניים סקרניות בחלון הראווה, ותוך פחות מכמה רגעים מחזיקים בורקס ביד. שני כרטיסי טעימות איפשרו לנו להנות מארבעה חצאי בורקסים טריים שונים. במקרה שלנו, ישיעהו החליט על ההרכב: תרד, קשקבל, חציל וכפינוק רביעי "בורקיטאס" - בצק פריך ממולא בגבינה בולגרית שריגש יותר מכולם. את הבורקס מלווים מיץ תמרינדי, מיץ שקדים או לימונדה ואת הכל אפשר לאכול בשולחן קטן שמסגיר את פירורי הבורקס של לקוחות שהתענגו רגע לפנינו. אם מתחשק לכם מתוק תמצאו קינוחי מלבי, שערות קדאיף מתוקות - הכל בהכנה ביתית מסורתית-בלקנית שהצליחה להיעלם מהנוף אך כאן עומדת בעינה.

 

תחנה רביעית | מסעדת סנדר

תחנה רביעית | מסעדת סנדר

פסקה 5 - סנדר

איך מעכלים בורקס בלקני? בעזרת צ'ולנט פולני. נעצרנו ב"סנדר", ככל הנראה המקום עם הכי "סטייל" באיזור: חלונות זכוכית ותריסים שחורים שגרמו לנו לחשוב שהגענו למשרד פרטי. בין המלצרים דוברי היידיש יושבים כאן לקוחות שנראים כמו הסבא האהוב שלי. 40 שנה של ארוחת צהריים קבועה, והם עדיין מתרגשים מהטעמים היהודים שמזכירים את אמא.

 

קיבלנו כבד קצוץ שהוכתר כמנת הדגל של המקום. אינני מחובבות הז'אנר - לא היהודי ובטח לא זה שמגיע בצורת ממרח- אך ללא כל ספק מדובר בהנאה גדולה, ולמעריצי הכבד הנאה מוגברת. המטבח היהודי עלול לעלות אסוציה של אוכל תפל אשר מתובל במלח-פלפל גרידא. פה לא חולקים על המסורת, אכן מדובר במלח-פלפל, אבל ההשקעה בזמן הבישול הארוך של חומרי גלם איכותיים מצליח לייצר את הטעמים הנפלאים והכל כך מורגשים שמתקבלים פשוט באופן טבעי. הוכחה לכך הוא הצ'ולנט שמתבשל יום מראש ועצם העובדה שאפילו הקישקע מצא-חן בעיניי.

 

תחנה חמישית | קונדיטוריית אלברט

תחנה חמישית | קונדיטוריית אלברט

פסקה 6 - קונדיטוריית אלברט

הפערים בין הטעמים מתחילים להצטמצם והטעמים מתערבבים, שוקלות מחדש את האפשרות לחזור אחורה ולבקש את הגזוז כעת בכדי שבתסיסות העדינה שלו יגבור על הבלאגן בפנים וכך יאזן אותו. בכל זאת החלטנו להתאפק איתו.

 

קונדיטוריית אלברט. משהו מתוק אולי יעשה את העבודה. בחלל קטן, מאחורי וילון פלסטיק שקוף וכבד, מקלפים באהבה שקדים שיהפכו עוד רגע למרציפן. טעימות המרציפן הניתנות לידי רוכשי הכרטיס גורמות להבין שאין מכונה משוכללת בעולם המודרני שתצליח להחליף את האדם הפשוט בעולם הפרימיטיבי. מעבר למרציפן המייחד את המקום, הקונדיטוריה מציע מבחר מצומצם של עוגות שמרים ונשיקות חלבון יוצאות דופן.

 

תחנה שמינית | אוזרייה

תחנה שמינית | אוזרייה

פסקה 7 - אוזוריה

חוזרות מעט אחורה למסעדת "אוזוריה" שהתמסמסה לנו כנראה במהלך הניווט. התיישבנו על הבר שעובד ללא הפסקה בהרכבת קוקטיילים טבעיים עם טוויסט. מדובר בנישה שונה לחלוטין מתחנות בהן ביקרנו עד כה. "אוזוריה" היא המודרניות שנכנסת למצולות השוק כפי שאנו נחשפים לסגנון דומה לה בשנים האחרונות. מקום של כיף אחר, מרגיע, שחשוב לחוות אותו. הוגשה לכל אחת מאיתנו מנה לא גדולה שמייצגת טעימה מההתפריט הכן גדול: "רביולוי סלק" - דפי סלק במילוי קרם גבינות עיזים מקושט בתערובת עשבי תיבול, ו"סופלאקי" - סנייה קבב טלה ביתי עם עגבניות קונפי על מצע של פיתה יוונית מרוחה בציזיקי ביתי. כמו שנשמע מגרה, כך גם מספק. המנות מספקות בטעמן הנפלא ופחות בגודלן הזעיר, המסעדה משתמשת בחומרי גלם איכותיים ביותר ועל כן כשמדובר ברכישת כרטיס הטעימות, גודלן של המנות מצטמצם לעומת גודלן בהזמנה רגילה. ים תיכוניות עם שיק.

 

תחנה אחרונה | חומוס "גרגר הזהב"

תחנה אחרונה | חומוס "גרגר הזהב"

פסקה 8 - גרגר הזהב

"גרגר הזהב". חומוסייה פינתית חדשה יחסית שהיא שאיפתם של שני צעירים מצפון הארץ להביא חומוס שונה מזה שאנו מכירים בלב המדינה. אוורירי יותר, עיסתי פחות, כזה שאתה אוכל ולא מרגיש אותו לאחר מכן כיציקה מכבידה. בדיוק בשבילנו בשלב זה של היום. צלחת קטנה של חומוס עם סלט קצוץ וחת'כת פיתה מספיקה, מבהירים את הקלילות שבמקום. לא להעמיס ולא להאביס, לאכול גם טעים וגם בריא. מאותה סיבה מציע המקום מבחר סלטים מרעננים שממלאים את השולחן באפשרויות שמרחיבות את מעגל החומוס למי שמתחשק אחרת. סלט עדשים, סלט טאבולה, סלט חצילים ועוד. מרווח וקיצי, צעיר, רענן ושכונתי. החוויה בהתאם לשם המקום - כל גרגר הוא זהב, ומה שלא גרגר, בוודאי שווה ערך לו.

 

הפניות

אז גזוז? ביקשתי שיכינו לי את הטעים ביותר. אם עבדו עליי ומה שקיבלתי הוא אינו הטעים ביותר, אני כנראה לא אדע זאת לעולם. הברמן קרא לו "קאריבי" ושילב יחד מנגו טרי, עלי למון גראס וגרעיני צ'ייה. ייתכן שברגע זה כבר איבדתי את תפיסת המתרחש. יצא טעים ובאמת מרווה כמתוכנן. מזל שהשארנו לסוף.

 

כרטיס הטעימות של ״יאללה בסטה״ לקח אותי יד ביד ולא הותיר לי לשבור את הראש במחשבות על חלוקת המקום בבטן. ללא הכרטיס הייתי כנראה מפספסת את החוויות שעבורם מגיעים אחרים לכאן במיוחד. הידיעה לאן ללכת יצרה עבורי חוויה תכליתית יותר, לא סתמית ולא מורכבת. בלי לעיין באינטרנט ולעשות הכנות מבעוד מועד, בלי ללכת לאיבוד תוך כדי הסתובבות ובלי לחזור הביתה בידיעה שאולי פספתי נקודת גדולה כלשהי בשוק. טעמתי את הטוב ביותר ובתמציותיות מדוייקת, בטוב טעם.

 

יום לא רגוע אמנם למדינת ישראל, אבל כרטיס הטעימות הצליח לעשות לי בוקר אחד של רוגע טהור בשוק לוינסקי. מאחלת לעצמי עוד ימים רבים כאלה, לפחות כמספר השווקים שמציעה ״יאללה באסטה״ בכרטיסי הטעימות. מה זה ממליצה.

 

הכותבת הייתה אורחת של חברת תיירות השווקים "יאללה באסטה"