יצאנו לשטח • החוג לסועד הנודד

הכל התחיל, כרגיל, בהודעת סמס שהפעם הגיעה מאהוד: ״מצטרפים?״ הוא סימס ושלח לינק לעמוד הפייסבוק של ״החוג לסועד הנודד״. הכותרת: ״החוג לסועד הנודד - משעלי רחף״ לא חשפה את האירוע האמיתי. נבירה בפרטי האירוע גילתה שמדובר על חבורה המורכבת מחבר׳ה קבועים ומזדמנים, שנפגשים פעם בכמה חודשים לסעודת גורמה כל פעם במקום אחר בטבע. העובדה שמדובר על קבוצת אנשים לא סגורה, שמזמינה אנשים חדשים שאוהבים אוכל ויין, סיקרנה אותי מאוד.

״נפגש בחאן משעולי רחף, על הכביש בין ערד למצדה״ נכתב בתחילת דף האירוע. ״הגעה לקראת שקיעה, התארגנות והקמת אוהל. בשעה 20:00 נתחיל בסעודת השבת ולאחר מכן מדורה, שירים, ניגונים וריקודים. בשבת, ארוחת בוקר״. נשמע מבטיח, גם אם אין לכם עבר בצופים או בנוער-העובד. מעבר מהיר על התפריט הקפיץ לעיניי מנות שנשמעו מעולה: מרק חצילים סומאק וקרוטונים בעשבים טריים, סלקים מהגחלים כבושים בדבש חרובים ותערובת בצלים, שוקי טלה ממולאות בלימון, פלפל אדום ופטרוזיליה, קראמבל בננות חמות וריבת חלב וכנאפה תפוזים ופומלה.

תחושת הבטן אמרה: נשמע כמו אירוע עם אנשים טובים, קצת טבע לא יזיק לשבירת השגרה מחיי העיר ואכילת ארוחת גורמה למרגלות המצדה נשמע כמו חוויה שאפילו אלעזר בן יאיר, ממניהגי המורדים במצדה, לא היה מתנגד לה. הרמתי טלפון.

מהצד השני של הקו ענה תומר סולנה, בחור צעיר שלאחר מכן התברר כיוזם של ״החוג לסועד״ והמומחה הגדול ליין יחד עם חברו יוחאי נבו, השף של האירועים. הוא הסביר לי בפשטות איך האירוע מתנהל, ציין שיש לשלם סכום סמלי (270 ש״ח, מתוכם 70 ש״ח דמי הרשמה, כשהעלות לחברים בחוג היא 250 ש״ח) ושאין לי מה לדאוג ״כולם שם אנשים טובים״.

ארזתי תיק וירדתי דרומה לכיוון משעולי רחף, שם פגש אותי קור מקפיא עצמות, אוהלי אירוח ענקיים, מדורה חמה וצוות מלצרים מקסים ומחוייך שדבר ראשון שאל אותי האם ארצה לשתות יין לבן, אדום או ערק רימונים ישראלי. הנחתי את שק השינה והאוהל בצד וגמעתי בשקיקה את הערק כשבעצם אינני חובבת אניס. היה מצוין.

הכניסה לאוהל האירוח הזכירה לי את המפגש הראשון באוניברסיטה: בוחנים את כולם ומחפשים ליד מי לשבת. מצד אחד ישבה חבורה גדולה, חברת היי-טק מתל-אביב. ״חיפשנו לעשות יום כיף לחברה שיהיה באמת כיף וגם זול״ מספר אבי זיגדון מחברת ״טק-מיינד״ כשהוא מחזיק כוס יין אדום ביד. ״נתקלתי בחוג לסועד הנודד בפעם הראשונה בחוות רוטה בצפון. חבר גרר אותי לשם, נכנסתי למטבח מתוך סקרנות והיה חיבור מיידי עם יוחאי ותומר, מאז אני משתדל להגיע לכל אירוע שהם עושים״. עירית הגיעה לכאן בפעם השנייה אחרי אירוע מוצלח שנכחה בו בכנרת ״אין מה לומר, הם פשוט צמד ממש מוצלח שיודע לשלב אוכל טוב ואירוח נפלא. אני כאן בגלל בעלי. חבר שלו הכיר אותם בצבא, ואני פשוט הצטרפתי״.
אז כן, כמו בכל סיפור ישראלי טוב על שיתוף פעולה מוצלח הכל התחיל בצבא. יוחאי ותומר הכירו ביחידת מגל״ן. יוחאי בישל המון בתקופת השירות הסדיר, איפה שרק היה יכול ותומר תמיד היה מהטיפוסים שמארגנים ומפיקים הכל. אחרי הצבא הם הרגישו שהם יכולים לעשות משהו יחד, התחילו באירוע קטן לחברים קרובים ובאירוע הבא הגיעו כבר כמה מאות אנשים. מבט אחד שהצטלב בין השניים ושניהם הבינו שיש פוטנציאל כלכלי ומעשי ב״דבר הזה״. ״אני חושב שההצלחה באירועים האלה היא שכל אחד מהם עושה את התפקיד שלו מהלב״ מספר אסף, בן 32, חבר של הצמד מהצבא שהגיע לאירוע. הוא הגיע לאירועים הראשונים כדי לעזור ואחרי שנתיים של הפקות שונות הוא מגיע כאורח.

ואכן נראה שהשילוב בין הצמד הוא כמו זוג שכבר שנים ביחד. תומר בחזית, עובר בין השולחנות, מארח, דואג שלכולם יש יין ושטעים. יוחאי נמצא במטבח, מפעיל את צוות הטבחים בצורה נעימה ושקטה. מידי פעם הוא יוצא לטאבון הגדול שבמרכז האוהל להכניס פוקאצ׳ות שקדים ואגוזים עם ממרח הלעט (עשב בר שגדל בסתיו), מחייך לסועדים ודואג שהכל יוצא לשולחן ההגשה נקי ובכלים היפים ביותר שיש.

ארוחת הערב הייתה מצויינת: ירקות שורש אפויים הוגשו עם טחינה ובצל ירוק, אסאדו של אנטריקוט בושל ״בצורה מדברית״ והוגש על פלטה ענקית, עופות מולאו בתביט והוגשו על הר של אורז קשיו וגם הצמחוניים לא סבלו: סלט עגבניות שרי הוגש עם שומר, בזיליקום ובלסמי, פירה קולורבי שבושל 6 שעות והוגש לצד כרוביות מעושנות בשלמותן עם דבש.

ארוחת הבוקר הייתה ישראלית קלאסית: שקשוקה ענקית, גבינות טובות, לחמים שזה עתה נאפו ועוד.

אם אתם אוהבי אוכל ולא נבהלים מלינה בשטח, רוצים לחוות חוויה קצת שונה ממסעדה רגילה ואפילו נהנים מלפגוש אנשים זרים, ככה באמצע הטבע, תרשמו לאירוע הבא של החוג לסועד הנודד ותקבלו אירוע יוצא דופן.

אז אם כבר שאלתם, האירוע הבא יתקיים ב-20.12 בחאן ניצנה ״על אחד הנחלים הגדולים והמרשימים בנגב״. את כל הפרטים תוכלו למצוא בעמוד הפייסבוק שלהם, כולל תפריט וסידורי שינה.