הביס האמיץ: נמצא ההמבורגר הטבעוני המושלם למנגל יום העצמאות

עבור הצמחוני המצוי, "על האש" הוא חגיגה של התנצלות. "זה בסדר, לא צריך להכין לי משהו. סלטים זה סבבה" ושקרים דומים. ובכל זאת, מארגני המנגל מתעקשים לרצות ואתם מוצאים את עצמכם מנשנשים פטריות חרוכות על שיפוד לצד פרוסות גמבה שמעולם לא הייתה עצובה יותר, ובמקרים של הגדלת ראש גם טופו במרינדה. לרגל יום העצמאות ומתוך הזדהות עם הקהל המתנצל הרימו בטבעול את הכפפה והשיקו שני מוצרי "על האש" שוברי שגרה שמתמקדים בחובבי החריפות ובכל מי שמתגעגע למרקם בשרי נוסח עדות הצ'וריסו והמרגז. שורה תחתונה: הצליח להם 50%.

מוצר הדגל הוא המבורגר חלפיניו צמחו-טבעוני שמתנאה באריזה מושכת שזועקת "תתכוננו לכווית חריפות מהנה על הלשון". החלפיניו אמנם לא מורגש בירקרקות הרעננה האופיינית לו, אבל הפיקנטיות מורגשת בהחלט וגם המרקם ממש מוצלח. למעשה, אפילו בחימום פשוט במיקרו החלפיניו נותן קיק מרענן, וכך מגלה פתאום החך את ההמבורגר הצמחוני בחזותו החדשה שרחוקה שנות אור מלעיסת דיקט משופר. כשניסינו אותו על האש גילינו עולם שלם של מרקמים: האש אכן שיפרה וחידדה את הטעמים, המרקם היה עשיר והזכיר לפרקים פלאפל מהזן הדחוס, והתוצאה הכללית הייתה אלמנט שבא להכניס לפיתה, לפוצץ בסלטים ואז לנופף בגאווה מול עיניהם של זוללי הבשרים.

החריפה השנייה על המדף היא נקניקיית צ'וריסו, שבאופן מסורתי אמורה להיות עשויה מחיה שעושה אוינק אוינק יחד עם פלפל אדום יבש מעושן שאחראי לצבע האדום.  במקרה הזה היא עשויה מסויה, חלבונים וחלפיניו, ונראית כמו משהו שכנראה לא ממש תשמחו להכניס לפה. הדבר הראשון שמשדר ריחוק הוא הצבע הורדרד חיוור, ואז, בדיוק ברגע שממקדים את המבט מגלים כל מיני מרכיבים וחלקיקים מוזרים, חלקם דומים לנייר, אחרים מזכירים חוט, ויש גם אפונה. אמיצים ואשכרה הכנתם לפי הוראות ההכנה? כנראה שלא תהיו שבעי רצון מהתוצאה. אנחנו לא הצלחנו לצלוח יותר מביס אחד באשמת מרקם מאוד לא ברור, רך מדי, מתפרק בפה לפרקים ואפילו חלקלק בזוויות מסוימות. והטעם? קשה לשים האצבע על האשם העיקרי, אבל זה מרגיש כמו משהו בית חולימי כזה שהולחם יחדיו לכדי טעות מרקמית אחת גדולה. אחרי זה מגיע גם טעם לוואי, וכאן בדיוק מסתיים הרומן. לסיכום: ההמבורגר כן כן כן והנקניקיה לא לא לא, ולתפארת מדינת ישראל. חג שמח!