רוצה שוקולד, פרה?

"הייתי מתאבדת אם הייתי שמנה כמו מרילין מונרו" (אליזבת' הרלי, 2000)

אליזבת' הרלי, בריטית מלאת טקט בדרך כלל, מעדה ברגע אומלל אחד בעת ראיון למגזין האופנה "אלור". את העובדה שיו גרנט, בן זוגה לשעבר, נתפס 5 שנים קודם לכן מקבל שירות מבחורה עובדת שממדי גופה מזכירים את מרילין יותר מאת הרלי, היא כנראה לא הפנימה. טרנד ההרואין-שיק מאמצע שנות ה-90, שכלל חיוורון, עיגולים שחורים מתחת לעיניים ועצמות בולטות, מעולם לא טרח לעבור לגמרי מהעולם. הרזון מקודש בחברה המערבית, ולעתים קרובות נתפס כשווה ערך (או אף מוביל) ליופי והצלחה.

בין הפטישים המשמחים שמכים בנו חדשות לבקרים נמצא גם זה המקדש את הגוף השמן. גברי ונשות כל העולם התאחדו: יבוא יום והמשיכה לעור ועצמות תוגדר כפטיש, ואילו האהבה לנשים שמנות לא תיקרא עוד פורנוגרפיה. במהרה בימינו, אמן.

היא לא כבדה, היא אחותי

הפטיש לנשים שמנות וגברים שמנים מתבטא מהפקת עונג מיני מהשומן, החל ממשקל עודף של 5 קילו ועד מעל 150 קילו. כלומר, מעסיסיות גרידא ועד נשים שצריכות מנופים כדי לרדת למכולת. גברים סטרייטים בעלי פטיש לשמנות מתעוררים מינית גם מהמשחק בבשר המידלדל מהזרועות, הירכיים, הגב ואיברים אחרים הנוטים לדלדול של בנות זוגם. נשים המעדיפים את זה בענק או גברים שאוהבים גברים אקסטרה לארג', נדלקים מנוכחותו של שומן בחזה הגבר, הנקרא באזורים חסרי כל תקינות פוליטית כ"ציצי של גבר".

בניגוד לדעה הרווחת ובדומה לכל אחד אחר, אנשים בעלי פטיש לשומן נמשכים לאנשים אסתטיים, אנשים שמצחיקים אותם, מעניינים אותם, ולא לכל מי שסובל מכמה קילוגרמים עודפים, בלי שום התחשבות באופיו. האהבה לשומן עודף יכולה להשתוות לכל העדפה אחרת לתכונה גופנית כלשהי, כמו שיער בלונדיני או חזה גדול. הפטישיזם נכנס לתמונה רק אם מתעורר תענוג מיני מהתעסקות עם השומן.

בלונדון השומן יותר נוח

לשמחתם של אוהבי ואוהבות שמנים ברחבי ארה"ב ואנגליה, התשוקה המערבית למיסוד כל טרנד אפשרי, גברה על הדחייה החברתית מהפטיש הספציפי. ישנם מועדונים המקבלים שמנים בלבד, וכיום אף מקבלים את חבריהם הרזים שבאים כדי להביע תמיכה. בלונדון, קרדיף וברימניגהאם יש ארגון מיוחד שמארגן ליין של מסיבות, ארוחות צהריים ומפגשים הנקרא LIL (Loving it Large), של אנשים גדולים ובשביל אנשים שאוהבים את זה כך. הציצו באתר.

ליין המסיבות Biggie's מגיע למועדון "19:20" בלונדון באוגוסט, למתעניינים. בין המסיבות, ארוחות הצהריים המהוגנות ושאר ירקות, LIL מוכרים גם אביזרי מין, ספרים וסרטים בעלי תוכן מלא פלוס עד שמן מאוד. המבחר מרענן, אם לוקחים בחשבון שבמרבית סרטי הפורנו מככבות נשים שלא אכלו כבר שבוע. ג'נה ג'יימסון, כוכבת פורנו שגם אוהבי הרזים אוהבים לאהוב, נמכרת שם בין סרטים שמבטיחים "בנות ממש גדולות שיעשו לכם ממש טוב". אח, הפלורליזם.

8 ארוחות ביום

קהילת הגייז סיגלה לה תרבות צ'אבי משלה, המקבילה למעריצי השמנות אצל הסטרייטים. מכיוון שגייז רבים הולכים לחדר כושר כאילו מישהו מצמיד להם אקדח בוטוקס לרקה, אוהבי הצ'אביז, כפי שהם קוראים לעצמם בחיבה, אינם מהווים תת-תרבות נרחבת. עם זאת, הצ'אביז עורכים מסיבות שנתיות וחצי-שנתיות לאנשים כמוהם.

"מועדון הגברים הגדולים" של טקסס, למשל, מזמין את כולנו לאירועי הגאווה ביוסטון ב-31 באוגוסט. המוטיבים החוזרים, לפי התכנייה, הם מזנון "אכול כפי יכולתך" וקבלת פנים שכוללת קינוחים ומרצים, בסדר הזה. האירופאים לא טורחים להישאר מאחור, ומדי שנה מארחים את האירוע הגדול ביותר, תרתי משמע, לאוהבי הצ'אביז. שמנמנים, שמנים וענקיים נפגשים לפסטיבל בן שבוע, הכולל 8 ארוחות ביום, ארוחות ביניים משביעות, ומדי פעם איזו קפיצה להתרעננות באיזה מוזיאון נידח.

אירועי הצ'אביז להומואים התרחבו במידה כזו בשנים האחרונות, עד שלאירועי הצ'אביז האירופאים של 2006, מבטיחים המארגנים חבילות טיולים ואירועים המותאמים לכל כיס. לידיעת כל הרגילים להגדיל כל ארוחה בשקל תשעים, הפסטיבל השנה מתקיים בבריסל וזה האתר שלו.

וכאן זה מסתבך

זקפה המתעוררת ממשחק תמים בשומנים הופך למשהו מעט זדוני יותר כשבמערכת היחסים מתערב תהליך הנקרא "פטיש להאכלה". המאכיל מספק לקורבנו הסבלני מאגר בלתי נדלה של מאכלים, בריאים יותר או פחות, על מנת שזה ישמין לממדים בלתי בריאים בעליל. לפעמים זה קורה פשוט כי יש אנשים שמדליק אותם לראות אנשים אחרים אוכלים.

הבעיה היחידה במשוואה הזאת מלבד הפוטנציאל לכולסטרול גבוה, הסתיידות עורקים, סוכרת, והדבר הנורא מכל – שפשפות בקיץ, הוא שהכמיהה לראות אדם אחר מאביס עצמו עד איבוד "האני השמנמן שלו" באופן מוחלט, עלולה להיות קשורה יותר לסוגיות של שליטה וסדיזם מאשר לאהבה תמימה למקדונלד'ס. פחד.