מולאם: הבר הכי לוהט בת"א נפתח, ומגישים בו אוכל תאילנדי מעולה

אחרי 10 שנים של קונצנזוס והערצה מכל עבר, האנשים מאחורי המסעדה התאילנדית המצוינת "תאילנדית בהר סיני", פתחו בר קטן ומגניב ממש ליד, עם דרינקים בהשראת תאילנד, מנות בר קטנות ובינוניות שהולכות טוב עם דרינק ומאוד שונות מאלה שתמצאו בתאילנדיות אחרות, וגולת הכותרת - אווירה מיוחדת. סוג של תאילנד פוגשת בר היפסטרי שהכל בו נעשה נכון.

המקום

השם הוא "מולאם", הסגנון הקולינרי מחבר בין צפון ודרום תאילנד- עם נגיעות ממטבח יונאן הסיני, והעיצוב נעים מאוד לעין: רצפת טרקוטה, בר ארוך, צבעים חמים, ואהילים במבוק שזורקים ישירות לתאילנד, יחד עם תקליטים תאילנדיים שמקשטים את הבר הגדול, ואלמנטים גרפיים שמתחברים גם הם לממלכה הקסומה. גווני עץ בהיר שולטים במקום, ומרגע שנכנסים מרגישים שמישהו עשה כאן משהו נכון. מדפי האלכוהול מאחורי הבר מתחילים ברצפה ומגיעים עד לתקרה, עם בקבוקי אלכוהול ומיני אקססוריז בהשראת תאילנד. מאחורי הבר ניצב המטבח שחציו פתוח ומאפשר הצצה ריחנית לעמדת הווקים, ויש בחלל כל מיני אלמנטים שמוסיפים למגניבות.

למשל: הרמקול הענק מעל הבר שנותן וייב רטרו, בגדול, כשחשבנו על זה יום למחרת, נזכרנו בבר מהסרט בוקר טוב וייטנאם. לא מתאמץ בכלל ובכל זאת ברור שהוא מהמזרח. אחת האחראיות לכך היא המוזיקה המעולה ממש. תמהיל של הרבה אר אנד בי, סול וגם רוק רך, שבונים ערב נעים ומדויק, בו אפשר לדבר בלי להתחרות במוזיקה.

האווירה

"מולאם" הוא ז'אנר מוזיקת פולק תאילנדית משנות ה־60. כשאנחנו היינו, מוזיקה כזו לא הושמעה. עם זאת הברמן המקצועי שהנעים את הערב, טען בתוקף שהיא בהחלט מושמעת והצביע על עוד כמה תקליטים מגניבים שנחים על מדף. בכלל, השירות כאן הוא חלק בלתי נפרד מהחוויה כי מדובר במקום קטן ואינטימי עם 18 מקומות ישיבה בלבד, שבו הבר תופס את מרכז ההתרחשות. כשנכנסת אורחת עם חברה, המארח מכריז ש"ביקשו במשרד שלה שהיא תצא מפה מתנדנדת" והברמן עושה עם האגודל תנועה של "אין שום בעיה". שני דרינקים יוצאים תוך דקות. בהמשך יבוא גם צ'ייסר ועוד אחד. בתאילנד אומרים מי קואם סוק (נראה לנו. עשינו גוגל טראנסלייט לאיך אומרים שמח, וזה מה שיצא).

האוכל

תקשיבו, האנשים שמאחורי המקום יודעים לעשות אוכל תאילנדי מעולה. התפריט מורכב מ-20 מנות, שרובן מנות ביס או ביס פלוס, וחלקן ביניים. כולן משלבות השפעות מהמטבחים האזוריים של צפון ודרום תאילנד, עם חמיצות, חריפות ושימוש בעשבי תיבול ריחניים כמו עלי בטל, למון גראס וקפיר ליים טריים, והמון ניחוחות שמתגנבים למנות, וגם לדרינקים. בשפה פשוטה יותר: מנות קטנות ומטריפות עם טעמים שאין כמעט סיכוי שיצא לכם להכיר.

אפילו סלט הפפאיה, מנה שכבר קיימת בכל מסעדה תאילנדית שמכבדת את עצמה, מוגש כאן אחרת גם במרכיבים וגם בתיבול, שמכינים דווקא בסגנון לאוס, מה שאומר צ'ילי יבש, כפיר ליים ותוצאה פחות חורכת חך מסלטי פפאיה אחרים (32 שקלים למנה קטנה). אבל אל דאגה, החך ייחרך גם ייחרך בהמשך.

למשל - במנת ביס מדויקת ביותר של סשימי אינטיאס ברוטב ירוק של נענע ובוטנים (73 שקלים) וייחרך אף יותר במנה מטורפת של כרוב בווק. הכרוב עשוי בצורה מושלמת כך שהוא גם רך, גם נגיס וגם אי אפשר להפסיק לאכול אותו על אף החריפות של רוטב פלפלי הסצ'ואן והצ'ילי הירוק (56 שקלים).

חוץ מזה יש גריל פחמים רב־קומות לצלייה מהירה ואיטית של שיפודים, שמעניק טעם חרוך ומפוחם (בקטע טוב, כן?) לנתחים מעושנים, דגים, וגם נקניקיית בקר ארומטית מאזור צ'אנג מאי בניחוח צלייה משכר, מרקם צ'אנקי דחוס, ובצד - רליש ביתי טעים לאללה, שיש מצב שהוא החריף ביותר מכל המנות שפה (58 שקלים).

בכללי, אם אתם רגישים לחריף, מומלץ להזמין צלחת אנטי ספייס, שזה השם הפחות מעליב לצלחת עם חתיכות מלפפון ועלי כוסברה תאילנדית שמסייעים לחך הכואב של רגישים לחריף כמוני. לא מומלץ - לגעת עם הידיים בעיניים. מאוד לא מומלץ, ושום צלחת אנטי ספייס לא תעזור לזה. בגזרת הפחות חריף עפנו על אופ וואן סן – מחבת לוהטת עם אטריות שעועית שמקפיצים במהירות בייקון מעושן, ברבן ושרימפס (86 שקלים), מעיין מנת שיכורים קלאסית עם מתיקות, טעמים מעושנים ואפקט כללי של אי אפשר להפסיק לאכול. בצד מגיעה סלסלת צ'ילי ירוק, ומוזגים כמה שרוצים לתוך המחבת עד שנכווים מהחריפות. עוד ברשימת הלא מאוד חריפות: מיאנג קאם - שרימפס עם רליש תמרהינדי שמוגש על עלי צמח תאילנדי בשם בטל ונאכל כמו טאקו (36 שקלים ל-2 יחידות), וגם מיאנג מוסלמי - 2 עיגולי לחם רוטי מטוגן לפריכות ועליו בקר ושקדי עגל קצוצים יחד עם יוגורט מרענן (52 שקלים ל-2 יחידות).

הדרינקים

עם כל הכבוד לאוכל, זה קודם כל בר, והתפריט כולל קוקטיילים, שכמו האוכל, מוכנים בעזרת דברים שהחך לא טעם (52-58 שקלים). למשל, MOLAM FAI, שמיד כשטעמנו אותו חשנו שהוא כמו המיץ של הסלט פפאיה ואז גילינו שזו המטרה, ושהשילוב של וודקה, עגבנייה, צ'ילי, ליים, סוכר דקלים ובוטנים קלויים, עובד ממש מצוין. אם אתם זוכרים, פעם היה מערכון של ארץ נהדרת על המיץ של הסלט בבקבוק, והנה פה עשו את זה ואפילו ממש טעים.

NAM SAI הוא קוקטייל על בסיס ליקר קוקוס, רום, גלנגל, קפיר ליים, למונגראס ושמן בזיל תאילנדי, והוא המתוק שבתפריט. כמו המחווה למיץ של הסום טם, גם הוא מטורף ממש, ואין סיכוי שתנחשו את זה מהמראה שלו שמגיע כמו מרטיני עדין ואז משחק עם הפה משל היה קוקטייל עם קש מסולסל בקופנגן. ויש גם "מאקרוט", שהבסיס שלו זה טקילה ופלרנום, ליקר רום עם שקדים וג'ינג'ר שמעולם לא טעמנו ומעתה נרצה לרכוש הביתה, וגם Rice & Yuzu, שילוב חמוץ־עדין של יוזו וסאקה יחד עם ביטר, דבש ולימון, עם ארומת אורז קלוי עדינה ועוד טעמים שמי חשב שיכולים להסתדר יפה כל כך בקוקטייל.

עוד משהו

צבי גרוס, בנם של צח ואליזבת גרוס, שהקימו ב-1977 את "מסעדת הבית", האסייתית הראשונה בארץ שפעלה בטבריה והייתה בזמנו לאחת מהמסעדות היחידות הלא כשרות באזור.

שורה תחתונה

איך אומרים בתאילנדית התפוצץ לנו הראש?

מולאם - הר סיני 1, תל אביב | ימים שני עד שבת החל מ- 19:00 | הזמנות בטלפון 03-5666975