"קולינה": חוויה קולינרית מפתיעה המחברת בין תל אביב לקיסריה

שלישי בערב, אנחנו נוסעים על כביש החוף, חולפים על פני חדרה והארובות המפורסמות, אור עקיבא והבנייה המואצת ואז נכנסים לאי של שקט - קיסריה.

במרכז המסחרי של שכונה 3 מחכה לנו מסעדת "קולינה" - חוויה קולינרית חדשה שמחברת בין תל אביב לקיסריה. "קולינה" היא בשורה של ממש לתושבי קיסריה והאזור, שלמרות שפע הפוטנציאל שלו, אינו מצטיין במסעדות שף לרוב (למעט כמה מסעדות וותיקות בנמל). אבל המסעדה לא פונה רק לתושבי קיסריה, מסתבר שבזמן הקצר בו היא פתוחה היא הפכה לאבן שואבת גם לפודיז תל אביביים.

חיבור בין עונתיות, דיוק ותשוקה לאוכל טוב

"קולינה" של השף אורי אנקוה, המעידה על עצמה כ"חיבור בין עונתיות, דיוק ותשוקה לאוכל טוב", מציעה מטבח עכשווי ישראלי־גלובלי, עם חומרי גלם טריים ועונתיים. אנקוה, חיפאי במקור, מביא אתו את הטעמים מהמטבח המרוקאי עליו גדל  - אוכל “בלאדי” אמיתי, כזה שמציב את חומר הגלם במרכז, עם מינימום התחכמות ומקסימום דיוק.

בשיחה עימו הוא מספר כי המשפחה של אשתו היא משפחת דייגים ולכן יש בתפריט דגש גדול על תחום הדגה, מה שמתחבר גם למיקום בקיסריה, קרוב לים.

חוויה עירונית בלב קיסריה

פירוש המילה "קולינה" בלטינית היא "מטבח" ואכן במרכז החלל של המסעדה ניצב בר ארוך ומטבח פתוח שמכניס את הקסם היישר אל הצלחת. האורחים היושבים על הבר יכולים לראות את המנות מתהוות ומצולחתות.

העיצוב, עליו אמונה לירז בן סימון מסטודיו "LKD", הינו בהיר ואלגנטי, שילוב של אורבני ונורדי. החלל רחב הידיים מכיל 80 מקומות ישיבה בפנים ולמרות גודלו יש במקום תחושה חמימה ואינטימית.

לדברי בן סימון, "הרעיון היה ליצור חוויה עירונית בלב קיסריה — מקום חי, לא מתאמץ, עם אנרגיה של עיר אבל נשימה של ים"

העיצוב מבוסס על חומרים גולמיים ואמיתיים שמייצרים תחושת עומק, כגון נירוסטה, בטון ואבן טבעית. תקרת הקסטות הקיימת הודגשה ושומרה כאלמנט אדריכלי מרכזי, כזה שמספר את הסיפור של הבניין ומכניס שכבה של טקסטורה וחומריות לחלל. מה שתופס בעיקר את העין זה הסקיילייט שמעל הבר בתוכו שולבו צמחים בגידול הידרופוני — שכבת ירוק שמכניסה חיים לתוך הקומפוזיציה התעשייתית, בלי להכביד.

התפריט:

התפריט במסעדה כולל מנות קבועות לצד מנות שנבנות על פי מה שהשוק מספק באותו יום.. הוא מחולק לפתיחים, התחלות, ירקות, מחבתות וג'וספר, מה שמאפשר לגוון בבחירת המנות וגם לעשות שיירינג. הבחירה לא פשוטה, התפריט עושה חשק להזמין את כל המנות, מזל שבן זוגי ואני לא אוכלים בשר, כך שהמבחר, שכולו נראה טעים, הצטמצם ויכולנו להיות מדויקים יותר בבחירות.

מהמנות הראשונות הזמנו מנת טרטר דג, שמוגש על רוטב אחו בלאנקו וקרקר דגנים וסשימי דג וקרם אבוקדו בווינגרט קלמנטינות שהיו מעולות. אך המנה שהכי הפתיעה אותנו הייתה בע'ריר מרוקאי עם פטריית רעמת האריה בגלייז הדרים וסלסה לימון כבוש. זו כבר פעם שנייה שאני אוכל את פטריית רמת האריה ובכל פעם מתלהבת מחדש.

לעיקריות הזמנו ספגטי ארביאטה עם שרימפס, ניוקי עננים עם חמאה לבנה, פקילה וקרם מחמצת וקלמרי פיקנטי עם מסבחה מנגולד, יוגורט יווני ועלים רעננים שהייתה המנה המוצלחת ביותר מבין השלוש. אחרי שכבר התמלאנו, קיבלנו בהפתעה גם מנה של בשר ראש לוקוס על קרם בטטה לבנה, שקצת חששנו להזמין והתגלתה כטעימה ומעניינת.

שלב הקינוח

בשלב של המעבר לקינוחים בחרנו לעבור מקום ולשבת על הבר. כך יכולנו להציץ הן על המטבח והן על הברמנים בפעולה. ראינו כיצד הבר והמטבח עובדים באותו קצב. אותה תשומת לב לפרטים, אותו איזון בין צבעים מרקמים וטעמים וכיצד הברמנים רוקחים קוקטיילים בידיים מדויקות.

תפריט הקינוחים כלל גלידת שומשום שחור, עוגת גבינה, קרמו שוקולד מריר עם שמן זית ומלח מלדון וטירמיסו בחרנו בשני האחרונים שהיו לא רעים בכלל, אבל קצת כבדים מדי לסיומה של ארוחה כה מצוינת.

אפילוג:

המוטו של קולינה הוא: "ליצור מקום שנעים לחזור אליו שוב ושוב".

ואכן, בדיוק שבועיים לאחר הביקור במסעדה, בן זוגי שנהנה עד מואד מהארוחה, בחר לשוב דווקא אליה, מכל המסעדות בארץ, עם אורחת שהגיעה מחו"ל. כנראה שהם עושים שם משהו נכון.

"קולינה". כתובת: שד' רוטשילד 100, קיסריה