לאן נעלם הכבוד? • ניב גלבוע צפה ב"קזבלן" והופתע מהמסרים הגזעניים
למרות שנהנה מהמוזיקה והמשחק, ניב גלבוע חזר מופתע מהאמירות הגזעניות בהצגה קזבלן. "לא האמנתי למה שאני שומע. האשכנזים מתנשאים, המרוקאים חמי מזג עם סכין שנשלף והרומנים הם המזרחים של האשכנזים"
נתחיל מהסוף. מחיאות הכפיים היו סוערות. לידי בשורה ישבו שלשיית ״מה קשור״ ששרקו, קראו בראבו ובכלל כל האולם נעמד על רגליו, סטנדינג אוביישן כמו שההפקה הכי מוצלחת בברודוואי לא ראתה זה שנים. קזבלן הגבר.
האמת, באתי לבכורה של קזבלן עם רגשות מעורבים. לא אוהב מחזות זמר, לא אוהב את שירי ״למי למי יש יותר כבוד״ והעלילה שכתב מוסינזון, נו, ממה שכבר זכרתי כשצפיתי ביהורם גאון באיזה יום עצמאות נשכח, לא היתה בדיוק גברתי הנאווה. מקסימום סיפור הפרברים באדפטציה ים תיכונית. שחורים מול לבנים. לא פורטוריקאים ואיטלקים אלא מרוקאים מול אשכנזים.
לפני שאגיע לכותרת שלי - אומר שנהנתי מכל רגע. שרתי את השירים, רגליי נעו עם המוזיקה והקצב היה מושלם. גם המשחק היה מצויין מאחרון הרקדנים ועד השחקנים הראשיים, תענוג צרוף. אבל אז החלו לפעפע המילים. וכך בין צליל לתנועה, פשוט לא האמנתי למה שאני שומע. האשכנזים הם מתנשאים, המרוקאים הם חמי מזג עם סכין שנשלף. הרומנים הם המזרחים של האשכנזים, והתימנים, אלוהים שישמור, הם ממש בררה.
הבת האשכנזיה שהשחור המרוקני כל כך רוצה כי היא מהווה הישג. התימנייה עם ה-ח' ו-ע' שמאושרת שהנכד שלה מעורב עם דם אשכנזי כי זה יעשה לו טוב. אלוהים. איך בכלל נכתב מחזה כזה, האם זה באמת מצחיק? האם יש כאן אמירה? המחזה הזה כל כך משמר דעות קדומות וסטראוטיפים שאבד עליהם הכלח, שהייתי בטוח שהקהל יסתכל בתדהמה על הבמה בעת שייצאו המילים והמשפטים מפי השחקנים ויהיה בשוק. אבל ממש לא. כולם צחקו, על הבדיחה שהפולנייה קרה ופריג׳ידית במיטה, וכולם זימזמו עם הזונה המזרחית עם הלב הרחב, כי אשכנזיות כידוע לא יורדות לזנות, אלא אם הן רומניות, כי זה כידוע סוג ג׳ של אשכנזי.
אולי המחזה הזה שיקף דעות קדומות בידי כותביו אי אז כשהסתכלו על כור ההיתוך שנוצר פה. אבל מה לי בשנת 2012 עם הבולשיט הזה? אם מישהו היה כותב כיום מאמר בעיתון עם הטקסטים האלה הוא היה נשפט ומורשע באמירות גזעניות חמורות. אם מישהו היה כותב כיום מחזה כזה - אף תאטרון לא היה שוקל להציגו. אבל האם טקסט רדוד כל כך שנכתב אי אז - מצדיק את הצגתו היום?
נכון, בשנות השישים לא היינו פוליטיקלי קורקט, הפוליטיקאים ברובם היו ״לבנים״ כלשונו של מוסינזון, והיתה עדיין אולי סוג של אפלייה. אבל היום? למה קהל בתאטרון צריך להקשיב לשרשרת בדיחות חבוטות, גזעניות, מפלות ומקוממות, עטופות במוזיקה טובה, ושירים קליטים? למה? כי זו תרבות, אני מניח שיענו לי המצקצקים ויוסיפו - האם אתה צנזור, האם אתה זה שתחליט מה ראוי ומה לא? זה נדבך חשוב מההיסטוריה הישראלית וזה מראה לנו כיום איך היה פה פעם בארץ ישראל הגזענית.
הכל נכון. ותאמינו לי, קזבלן יהיה להיט בקאמרי, וכל ערב יעמדו מאות הצופים וימחאו כפיים, ויצחקו בהתאם לטקסט החבוט והגזעני. אני מקווה שרק לא יקחו הביתה חלק מהמסרים התת קרקעיים על עליונותו של אחד על פני האחר, הלבן על השחור, ההוא העצבני שחוטף את הקריזה ושולף הסכין, מול השני הלבן הרגוע אבל הגנב. ואז אולי באמת נשאל למי למי יש יותר כבוד, או יותר נכון חוסר כבוד.