בחורים בחצאית ואורגזמה קולינרית

כמה כסף הייתם נותנים כדי לחזור אחורה בזמן? לבחור נקודה ברצף הכרונולוגי שהשארנו מאחור ופשוט לנחות כמו עלה שנשר מן העץ ומבקש מנוחה על הקרקע. להאזין לשאון הרחוב, לבחון את הדמויות שלקחו חלק במרקם החברתי, להציץ מבעד לחלונות הבתים, להביט בעוסקים בבתי המלאכה, במשחקי הילדים ברחוב, בריחות שעלו מן התנור, בשולחן המשפחתי ולהאזין לשיחות הקודחות שעלו ממנו. בלי מעשי כשפים, מקל קסמים ומכונית עתידנית שנוסעת אחורה בזמן, הגעתי למלון הסקוטי בטבריה כדי לטעום מתפריט החורף החדש, ולא ידעתי שאני צפויה לנחות, ולו לכמה שעות, במאה ה-19.

דוקטור, תציל אותי

הכל התחיל בד"ר דיוויד ואט טוראנס, רופא סקוטי בעל מראה אריסטוקרטי שעשה דרכו ארצה בשנת 1884 כדי להציל מספר נפשות בארץ הקודש. כיום, לא מעט רופאים השייכים לקבוצת "רופאים ללא גבולות" יוצאים למדינות נכשלות ומנסים להציל חיי אדם, אך בשנים בהן הקדחת, המלריה והכולירה היו יותר פופולאריות מבר רפאלי, סביר להניח כי היו אנשים שסברו כי מדובר בלא אחר מאשר חולה נפש. מלבד מספר ניסיונות מסיונרים, בהם הצליח להמיר את דתו של יהודי אחד בלבד, הציל ד"ר טוראנס נפשות רבות בבית החולים שהקים בטבריה, מטרים ספורים מגדת הכנרת. מי שמעוניין להעמיק את התעניינותו בפועלו של האיש, מוזמן לבקר במוזיאון הקטן המצוי במלון, מסתבר שלדוקטור היתה טביעת עין מרשימה במיוחד, וכשהוא מצויד במצלמה, צילם הרופא את התושבים, החולים ואפילו רכש חיבה יתרה לצילום אחיות במדים.

השנים נקפו, ארץ ישראל היתה למודת מלחמות, המחלות הרבות הביאו לאבידות רבות בנפש, וחילופי השלטון בארץ אחרי מלחמת העולם הראשונה הפכו את בית החולים שהקים ד"ר טוראנס לתל חורבות. למרות האסונות האישיים שפקדו אותו, בהם איבד ארבעה מילדיו ושתיים מנשותיו, חזר הדוקטור לבית החולים, שיקם אותו והמשיך במסירות נפש להציל את חייהם של תושבי המקום עד שמסר את נשמתו לבורא באוגוסט 1923.

גברים גאים בחצאיות

שנים אחר כך ובמקום בית החולים הישן הקימה הכנסייה הסקוטית את בית המלון הסקוטי המשתרע על 15 דונמים, במתחם ההיסטורי של בית החולים שהקים ד"ר טוראנס. המלון המשלב מבני בזלת מהמאה ה-19 עם בניה מודרנית וחדישה, אינו מבייש ברמתו סטנדרטים של מלונות חמישה כוכבים דה לקס ברמה בינלאומית הגבוה ביותר. המלצר שהגיש את כוסות היין בזמן הביקור בגינה הרומנטית והמוקפדת שלמרגלות המלון, היה לבוש חצאית סקוטית מסורתית וניכר שהוא מתהלך עימה בגאווה, ולא מדובר בתוצר לוואי של התערבות מביכה הכוללת אלכוהול שארעה לילה קודם. זה המקום לציין כי צוות המלון מבין לעומקה את המילה "שירות" ובלי נסיונות להכפיש את הנהוג במקומות אחרים, במלון הסקוטי מתייחסים אליה כאל מקצוע לכל דבר.

קרב סכינים מקומי

אחרי הגינה והחצאיות, לא נותר אלא להגיע לעיקר שלשמו התכנסו -ארוחת הערב. לשם כך נאלצנו לרדת מספר מדרגות ולהגיע אל מרתף היינות של המלון הסקוטי, שם חיכה לנו שולחן אבירים מפואר כשמסביבו מסובים כסאות בלתי ניתנים להזזה, שרק במאמץ שהיה כרוך בהזזתם שרפתי לפחות 500 קלוריות. כשאני ביתרון קלורי, מוכת תדהמה מהתפאורה סביבי, הבנתי שההצגה עומדת להתחיל. עודד שורצברד – וינר, אקס יד ימינו של יונתן רושפלד, הוכתר אחרי קרב סכינים מקומי, כשף החדש של המלון הסקוטי, ומי היה מאמין שהבחור הצנום והמבוייש הזה יודע להוציא תחת ידיו מחזה קולינרי ללא רבב.

ההצגה מתחילה

וכך זה התחיל – טרטר דגים (אינטיאס) בלוויית קרם שומשום, שעועית לבנה וזיתי קלמטה. הדג הטרי והמעודן ושאר המרכיבים הישראלים והלא מתיימרים הצליחו ליצור שילוב מנצח, שפתח לנו את התיאבון. בהמשך הגיע גם סלט תמנונים עם פרחי קישואים (אם אתם לא מגדלים קישואים בבית, קשה מאד עד בלתי אפשרי להשיג אותם בשוק). עוד היו שם ראגו שקדי עגל עם ארטישוק ירושלמי, תמרים מג'הול, ג'ינג'ר ומנגולד. אז כבר הבנו שאת המנות שהופיע בתפריט אנחנו הולכים לאכול, הכוונה את כולם. לגמנו מספר לגימות של יין בהתאמה והמשכנו בקרב, אם ד"ר טוראנס יכול היה למלריה ולחולי הצרעת, גם לנו אסור היה להישבר. פילה פלמידה על מצע של מלוחייה וריזוטו עשבים. אני אישית לא אוהבת אוכל חמצמץ, אבל אני מאמינה שמדובר בטעם אישי. כן, הרכבת האווירית המשיכה והיה זה הרגע הנכון להיזכר בסדרת הנשימות שלמדתי לפני הלידה, כדי לעמוד במשימה הגורלית. נשמתי ונטלתי שוב את המזלג, סינטה ופילה טלה עם קרם חצילים וכמהין, עגבניות קונפי, שיני שום ועשבי תיבול, בהמשך אני זוכרת במעומעם אוסובוקו שכפית קטנטנה ננעצה בו וברגעים אלו ממש נדמה היה שאיבדתי את הכרתי. (את האוסובוקו ששלפתי מהעצם מרחתי על לחם הבית, זריתי מעט מלח והתמוגגתי מהטעם, שהיה ללא ספק אלוהי).

אחרי שאכלנו את כל התפריט שהיה יוצא מגדר הרגיל, מלא טעמים, שילובים מצויינים וניחוחות שלא בטוח שהיו קיימים במאה ה-19, הבנו שמגיעה הנחתה נוספת המכונה קינוחים. קנולי קדאיף במילוי מוס אגוזים עם שוקולד מריר שסבל משילוב מוגזם של טעמים ופנה -קוטה וניל עם קולי שזיפים שהיה פשוט מעדן. עוד היו שם מיני סופגניות שמוגשות חמות עם שוקולד שהתפוצץ לו בפה, אבל אז כבר נפחה נשמתנו.

האגדה מספרת

הלילה ירד, ומבט על הכנרת החשוכה מסיח את הדעת מהתכונה הניכרת יום ביומו במרכז הארץ, מירוץ החיים המטורף נעצר כאן וכל שנותר הוא לשקוע באבני הבזלת ולהקשיב לסיפורן, ומי שממש מתאמץ יכול לשמוע את המיית הרוח הנושבת בין בנייני המלון או אולי זה טוראנס המגיע לבדוק שכולם חשים בטוב, ואף אחד אינו זקוק לשירותיו של הדוקטור.