כשיין וגבינה נפגשים במדבר

יום חמישי, הטמפרטורות בחוץ מזנקות ומזכירות לי, ולא בפעם הראשונה, למה אני וקיץ לא ממש מסתדרים. תנו לי גשם, רוחות, מזג אויר אפרפר ואני מתעוררת לחיים. לחות ושמש משאירים אותי בבית, מתחת לפוך עם 21 מעלות של המזגן. למרות נתוני הפתיחה הבעייתיים, נכנסתי לאוטו הלוהט וביחד עם ק' הדרמתי פניי אל עבר מצפה רמון, שם במלון ישרוטל נערך סוף שבוע שכולו גבינות ייחודיות ויין משובח, ובשביל זה, אפילו אני הסכמתי לנגב כמה אגלי זיעה.

מלון ישרוטל ממוקם בליבה של המועצה המקומית מצפה רמון, במקום אולי הכי לא צפוי באזור המכתשים. המועצה המקומית מונה בסביבות 5,000 איש. למי שמגיע מאזור המרכז, כמוני, מדובר בכמות מזערית שלא ניתנת לעיכול. בנוסף לדלילות האוכלוסין, תצרפו לזה את אורח החיים האיטי והשלוו ותוכלו להבין את המלמולים הרבים בנוסח "לא להאמין איך זה שונה" שמלמלתי לעצמי במהלך כל שלושת הימים. אבל אל תטעו, כמו שקשה לעכל, קל להתרגל.

רוגע אקסקלוסיבי

אחרי שפרקתי מזוודה קטנה שהכילה לא פחות מ-5 זוגות נעליים (כמובן שרק אחד מהם ננעל), יצאנו לחקור את המלון. כבר בכניסה זכינו לטעום את הברוט – יין מבעבע מרענן מבית יקבי כרמל (נותני החסות של כל אירועי היין) שטעם האלכוהול בו היה מורגש אך לא דומיננטי עד כדי שריפת בלוטות הטעם. לרגע, אפשר היה בהחלט להרגיש את הרוגע האקסקלוסיבי שאנחנו כל כך תרים אחריו בטיסותינו לחו"ל. משם, שמנו פעמינו אל עבר ארוחת הערב, שגם היא, כמו אלה שתבואנה אחריה הייתה מלווה ביין אדום ולבן שנמזג ללא הפסקה ובאדיבות אין קץ.

מצב רוח מרומם

עם בטן מלאה ומצב רוח מרומם מהיין, התכנסנו להרצאה הפותחת של הסדנא. רן בוק, מנחה סדנת הגבינות ואיש רציני ומשכיל אבל מצחיק ושנון הצליח (ותאמינו לי שמדובר במשימה קשה) להחזיק את מד הערנות על הסף העליון. ההסברים, הציניות והידע שתובל בהומור גרמו להרצאה להפוך לכזו שעוד תדובר רבות עם המשפחה בבית או בשיחות ערות בעבודה. רן, שהיה ממקימי ה'גבינרייה' בתל אביב וכיום מכהן כמנכ"ל-בעלים של חברת "27.6 מרתף הגבינות של רק בוק" הוא בהחלט האיש הנכון להנחות סדנא שכזו. ספרו, "גבינות", המתאר בשפה פשוטה וממצה מגוון עצום של גבינות, ויחד איתן מתכונים נפלאים, תפס מקום של קבע בארון ספרי האוכל הביתי ואפילו גרם לי לנסות להכין גבינה ביתית, שאמנם הייתה טעימה, אבל איך לומר, לא ממש חסכונית. חתיכת הגבינה שחיכתה לי בסוף התהליך (300 גרם אם לדייק) הייתה קטנטנה לעומת 2 ליטרים החלב שהיו חמש דקות קודם לכן בסיר.

להוריד את הכובע

בוקר שישי, אחרי ארוחת בוקר דשנה, מלאה בגבינות (איך לא) אנחנו יוצאים החוצה לחום המדברי, מגלים שהשד לא כזה לוהט ונכנסים לג'יפ תמים לסיור באזור מכתש רמון. נסיעה של 10 דקות מביאה אותנו לתחילת המהמורות שעוד יתגברו בהמשך ויגרמו לי להזכר בכל ביס וביס מהקלוריות שנבלסו בבוקר. אני וחוליות עמוד השדרה שלי מצליחים להחזיק מעמד והג'יפ עוצר בנקודת תצפית המשקיפה על מכתש רמון. אנחנו פוגשים חבורה של צעירים חובשי כיפות מהתיכון התורני שהגיעו עם גיטרה וטונות של מצב רוח. לנסות להשוות אותם לתיכוניסטים באזור המרכז היוצאים לטיולים מעין אלו בעל כורחם יהיו פשוט שטותי, ולי, לא נותר אלה להוריד בפניהם את הכובע. בפניהם, ובפני הנוף המרהיב שנגלה לפני.

טעם של עוד

אחרי כמה קליקים על כפתור המצלמה יצאנו לדרכנו, לא לפני שציפור קטנה הצליחה ללחוש לי שמחכה לנו הפתעה בהמשך, וההפתעה אכן הגיעה. באמצע שומקום, בין מכתש אחד למשנהו עמד אוהל גדול ובו שולחנות עמוסים תפוחים קרים, עוגות גבינה והכי חשוב – יין מבעבע צונן עם פיחת יער קפואים. היין, מהסדרה הצעירה של יקבי כרמל – selected young הוא בעל אחוז אלכוהול נמוך יחסית והיה פשוט מעולה. גם אחרי 3 כוסות נשאר בפה טעם של עוד. אבל ק', שמכיר אותי מספיק כדי לדעת מה יקרה אם לא, רמז לי שעדיף לי לעצור.

מעצמת גבינה?

בחזרה במלון, ממהרים להמשך סדנאת הגבינות שרק הלכה והשתבחה וכללה, מעבר להסברים תיאורטיים, גם הכנה של גבינות בפועל. רן בוק, אנרג'ייזר ומאגר בלתי נדלה של מידע המשיך להפתיע עם טיפים וגילויים מתוככי מפעלי הגבינות. הידעתם כי הצהובה הטובה לייט (9%) היא בכלל לא גבינה? שלא לדבר על החיידקים שלא ממש קיימים בחלק גדול של היוגורטים של ארצנו (או כמו שנאמר על ידי מישהו בהרצאה – מעצמתנו) החלבית. יום שישי עמד להסתיים, בערב עוד נחונה לנו הופעה של שירי אידית פיאף שקינחה באקסלוסיביות מיוחדת את כל היום המופלא הזה

אלוהי הדברים הקטנים

בוקר שבת, אורזים את המזוודה עם כל חמשת זוגות הנעליים, ספר הגבינות שניתן במתנה לכל משתתפי הסדנה ומצב הרוח השלוו שנחת עלינו מאז הגענו למלון. בדרך החוצה אני עוצרת ליד הקבלה, מחפשת את סיגי לבנקוף, האישה שאמונה על כל הדבר העצום הזה, על הארגון הפינוק והדברים הקטנים שעשו את הסופ"ש הזה לכל כך מהנה. היא מנהלת את המלון הזה בשנה האחרונה ולמרות שכף רגלי מעולם לא דרכה במלון הזה קודם, ידה המכוונת ניכרת בכל דבר. מספיק היה לראות את חיוכה הקורן בבוקר שבת ויותר מזה לא צריך, כן ירבו.

להתראות

זהו, סוף השבוע נגמר, אנחנו כבר כמעט בחוץ אבל עוצרים לעוד הרצאה מרתקת על יוגורטים ומקנחים בטעימה של כמה מהאיכותיים שבהם. 3 שעות אחר כך, בפקקים של תל אביב ובכאב ראש שהתחיל להזדחל אני נזכרת ביום הראשון שהגעתי למצפה רמון וחשבתי "מה יש לחפש פה", ועכשיו אני באמת תוהה, מה יש לחפש פה, פה בת"א.

הסדנאות נערכות פעמיים בשנה בזמנים ובנושאים מגוונים, ניתן לברר את מועדי הסדנאות בטלפון: 08-6588822 או באתר מלון ישרוטל פונדק רמון.