לא עוצרת בשבת

בתי הבאוהאוס, שדירת רוטשילד המזמינה והיום החמים והאביבי, עשו לי חשק בלתי נשלט לבקר ב"דיטה", ואם צריך סיבה נוספת, בגרתי בחמש - שש שנים מאז ביקורי האחרון במקום. הרעיון המקורי להגיע ל"דיטה" התברר כלא מקורי במיוחד, עת גילינו כי המקום מלא כמעט עד אפס מקום. הקירות בצבע יין אדום עדין עמדו על תילם, גם הטאפטים שסבלו מקילוף קל, במקומות שרק עין ביקורתית במיוחד תשים אליהם לב, מאיר אריאל מתנגן ברקע, ולמרות האנשים הרבים, המקום שומר בצורה חיובית על שלוות צהרי יום שבת.

האוכל בא

התחלנו בראשונות - טחינה ירוקה (15 שח') עם לחם הבית ושיפודי קבבונים עם חצילים על האש, סילאן וטחינה גולמית (42 שח'). הטחינה היתה חסרת טעם וניכר כי תוספת נכבדה של שום היתה בהחלט עושה את העבודה. בדיוק כשחשדנו כי הקבבונים קיבלו רצון משלהם והחליטו לערוק, הם הופיעו על שולחננו, וההמתנה, יש לומר, היתה כדאית. הקבבונים היו מצויינים והפכו למנה ראשונה נהדרת בשילוב החצילים שזכו לטעם מתקתק מהסילאן, אם כי נחמד היה אם היו חמימים מעט.

למנה עיקרית הזמנו מיקס גריל (158 שח') שכלל ספריבס, כנפיים מצויינות, קבבונים עם ארומה מדהימה, נקניקיות שמנמנות שנאכלו במהרה, בייקון שמנוני, שיפודי אנטריקוט, תפוחי אדמה (שצלוחיות השמנת רק חיכו לרגע הנכון לטבילה), אנטיפסטי, גזר ואגסים. חלפו להן עשר דקות והמנה שהספיקה לשני אנשים, לא נודעה כי באה אל קירבנו.

לקינוח הזמנו אצבעות שוקולד וגלידת וניל עם שוקולד חם מעל. האצבעות היו עשירות מאד וטעימות, אך מומלצות לאכילה, כשאתם בהכרה מלאה ולא מלאים עד אפס מקום ומתקשים להבין כיצד יתבצע המהלך האסטרטגי שנקרא – לקום מן הכסא.

לסיכום:

בניגוד למקומות בהם אתם מתפללים שהמלצר לא יגיח שוב לגזרתכם וישאל אתכם אם הכל טעים, המלצרית שלנו עמדה בצד השני של הסקאלה והגשת המגבונים הלחים לשולחננו היתה דומה מאד לסוג של הטלת דיסקוס, שנחת במקרה אל שולחננו. האוכל היה נפלא, המוסיקה מצויינת, אנשים באו והלכו, חברים התחבקו, ולמרות ששנים עברו מאז ביקורי האחרון במקום, המסקנה היתה שדיטה עדין יודעת לשמור על הגחלת. אולי חוץ מהשירות.

בדירוג שלנו: ארבעה כובעי שף מתוך חמישה

עוד באוכלי חינם - ביקורת מסעדות