משחקי השף: עוד עונה מצוינת לריאליטי האוכל הכי טוב שיש לנו

תוכניות ריאליטי ישראליות הן בדרך כלל סוג של מסטיק אחד ארוך ובלתי נגמר. עונות שבגרסאות המקור נמשכות 15-20 פרקים מגיעות אצלנו למספרים של 50 ואפילו 60 פרקים, לאורך חודשים ארוכים ומייגעים. כן, עלויות הפקה וזה, אבל למי יש כוח להתמיד עם עונות כאלה?

משחקי השף שונה בנוף הריאליטי, עם קצב גבוה, הדחה בכל פרק ועונה יחסית מהודקת ונטולה כמעט לגמרי מפרקי "פילר" משעממים (מלבד פרק גלגל ההצלה ההכרחי כנראה). אה, והיא גם אשכרה מתעסקת באוכל ובהכנה שלו ולא בסיפורים סוחטי דמעות. חדשנית ממש.

בכלל, בהשוואה לתוכניות ריאליטי בישולים אחרות אצלנו, משחקי השף הכי מזכירה את התוכניות מחו"ל, שתמיד כיף להתמכר אליהן. המתמודדים מקצועיים ומכינים אוכל שברוב המקרים עושה חשק לטעום ממנו, השופטים (או המנטורים) מבינים על מה הם מדברים, מעירים הערות מקצועיות ובאמת תורמים להבנה שלנו כמי שרק רואים את האוכל ולא יכולים לטעום אותו, והמשימות כמעט תמיד הגיוניות, מעניינות ולא מקושקשות מדי (אהמ...בייק אוף...אהמ...).

בכלל, משחקי השף היא תוכנית הריאליטי היחידה שהצליחה בכל פרק כמעט לגרום לי להגיד: וואו, את זה אני רוצה לטעום. האוכל שם פשוט נראה טוב. אם במאסטר שף המנות בדרך כלל נראות מרוחות ומעוכות, ובבייק אוף מקושקשות וחובבניות, פה הן כמעט תמיד יפות ומגרות, והרי זה חלק גדול מהסיבות שבגללן אנחנו צופים בתוכניות האלה.

>>מה חשבה על פרק הגמר מיכל ממדור התרבות? קראו כאן

לאורך כל העונה היה נדמה שמתמודדת אחת שולטת ביד רמה על התוכנית, ועושה לשאר המתמודדים סוג של בית ספר, תרתי משמע. סבינה ולדמן הכינה לאורך כמעט כל העונה את האוכל שהיה נראה הכי טעים, ולפעמים גם הכי אסטטי, אבל היא גם זו שכולם באו להתייעץ איתה, לשאול אותה שאלות, לבקש ממנה לטעום ובאופן כללי לעזור להם. גם בקטעי הוידאו של סבינה מדברת אל המצלמה כמעט תמיד היה אפשר ללמוד משהו על איזו טכניקת בישול או הסבר על מאכל קלאסי, ובאופן כללי לפעמים הרגשנו שהיא נושאת את העונה כולה על כתפיה.

כל זה לא אומר שלא היו עוד מתמודדים חזקים. בכל אחת מהנבחרות של השפים היו כמה וכמה מתמודדים מוכשרים במיוחד כמו גומא גלילי, מורן בוארון ודן יושע או כאלה שגם הצליחו להיות גם מעניינים כמו קארם דאדו, ערן כהן או סאלח כורדי.

גם שני מתמודדי הגמר האחרים היו ראויים בעיניי בהחלט. אור גינסברג עושה רושם של איש מקסים במיוחד, טבח מוכשר שקל לעבוד איתו ושבהחלט יודע מה הוא עושה, ונופר זוהר הצליחה גם היא להתחבב עליי לאורך העונה, ונראה שיש בה את כל האמוציות שנדרשות לטבח ושף טובים באמת.

שוב, ובניגוד לתוכניות ריאליטי אחרות, משחקי השף מצליחה גם לספק פרק גמר שלא מרגיש כמו טקס אחד ארוך וחסר תוכן, אלא עוד פרק מלא בעשייה ואוכל, וזה לא עניין של מה בכך, אם מנסים רגע להיזכר בתוכניות הגמר המשמימות של מאסטר שף ואפילו השרדות או האח הגדול.

האוכל בפרק הגמר היה נראה טוב מתמיד. המנות של אור הושפעו בצורה ניכרת מהאוכל של המנטור שלו, מאיר אדוני, עם צילחות בפינצטות, הרבה פרחים ובעיקר המון מרכיבים. נופר, כמו בהרבה מהפרקים האחרונים, הלכה על אוכל שמושפע מהבית שלה, שגם היה נראה מצוין ממש ורק אצל סבינה דברים קצת השתבשו לאורך הפרק. במנה הראשונה הצילחות לא היה ממש כמו שהיא רצתה, אחרי שגומא הצליח לקשקש לה את הרטבים בצלחת, וגם הקינוח, חייבים להגיד, לא היה נראה בסטנדרטים של שני האחרים.

גם מבחינת ניהול הצוות היה אפשר להרגיש אצל שלושת המתמודדים הבדל עצום. סבינה המנוסה הצליחה לעשות את זה בשקט יחסי, גם כאשר דברים השתבשו, נופר ניהלה את כולם ביד רמה, לפעמים רמה מדי, והיה נדמה שהלחץ שלה משתלט עליה לא פעם, ואור המשיך להיות מופנם כמו תמיד, להתרכז בעבודה והרבה פחות לנהל. לפחות הוא השכיל להביא איתו את מורן והתסרוקת הבלתי אפשרית שלה, שניהלה את כולם וגם אותו. גם להאציל סמכויות זה חשוב.

בסופו של דבר הבחירה באור כמנצח של העונה אמנם מפתיעה למדי, אבל אם מסתכלים שוב על הפרק ועל המנות שהוכנו בו, זה נראה בסופו של דבר די הגיוני. שלושת המנות של אור (וגם של נופר) נראו גם טעימות וגם יפות.

גם העונה, כמו בעונה הקודמת, נראה שלמרות שבמבט ראשון הנבחרות של מאיר אדוני נראות פחות מקצועיות ויותר רגשיות, בסופו של דבר המנצח, כמו מאיה קליין, המנצחת הקודמת, הגיע מהקבוצות שלו.

אז מה היה לנו? עונה מצוינת, גמר שלמעט הדקות האחרונות והבלתי נגמרות שלו היה מהיר ומעניין ובעיקר ריק גדול של בישולים מעניינים בפריים טיים שלנו, לפחות עד העונה הבאה. או עד החזרה למרקעים של גידי ואהרוני בסוף הקיץ.