וותיקת הייננייות: סיפורה של רות בן-חיים, שכבר מעל 50 שנה מייצרת יין

הסיפור של יקב בן-חיים הרמת שרוני מתחיל עוד ברומניה. למשפחתה של רות בן-חיים היה שם בית מלאכה לחביות יין בעיר בוטושון. סבא רבא של רות היה בונה את החביות, והסבתא היתה מפיקה במפעל יין.

לימים, עבר מפעל הייצור לישראל בשנת 1947. בשנת 64 הכירה רות את אלי בן-חיים, והשניים החלו לייצר יין ביחד מיד לאחר החתונה. בשנת 70 הקימו יחד את ייקב בן-חיים ברמת חן. היקב עבר לאחר מכן לכפר אז"ר, ואז שוב לרמת השרון, שם הוא שוכן עד היום.

בן-חיים, שהיא הייננית הותיקה בארץ, לא רואה באופן מיוחד את היותה אישה ייננית, במקצוע שנחשב "גברי", וכזה שרוב העוסקים בו הם גברים. במשפחתה של בן-חיים, משפחת בוטנרו לשעבר, נשים תמיד היו אחראיות על ייצור והפקת היין, והיה אך טבעי שהיא תהפוך גם לייננית של היקב החדש שלה.

"במשפחה שלי, הנשים היו תמיד אלו שעשו את היין ואילו הגברים יצרו את החביות ועבדו בכרם וביער לכרות את עצי האלון מהם יצרו חביות לפי עונות השנה" מספרת רות. "סבתא, סבתא רבה יצרו את היין וגם מכרו אותו, ואני ממשיכת הדרך".

ספרי לנו קצת על תפקידו של היינן ביקב. מה בעצם הוא עושה?

"המוטו שלנו בעשיית יין הוא לשמש כהורה המגדל את ילדיו. ברור לנו שכל יין מקבל את אופיו וטעמיו מתוך טיב הענבים של הבציר באותה השנה. כמו שילדים לאותם הורים עשויים להיות שונים בתכונותיהם, אם כי דומים אחד לשני, כך גם היינות שהופקו מהענבים שצמחו באותו כרם, יכולים להוליד יינות שונים בתכונותיהם, עקב תנאי הסביבה של אותו הבציר ,לכן התפקיד שלנו כייננים הוא ליצור את התנאים הטובים ביותר אשר במסגרתם יכול כל יין לפתח את מיטב תכונותיו וכך אנו קוראים למלאכת עשיית היין: גידול היין.

בכל בציר, אנו ממיינים את סוגי היין לפי טיב הענבים מאותו בציר ובדרך זו אנו מפיקים יינות שעתידים לעמוד בשיא הטיב של הבציר (סדרת גרנד רזרב) ויינות אחרים אשר מייצגים בכבוד את הידע והמסורת של היקב, אבל מדורגים כסדרת טרדישן (מסורתית). כמו שבמשפחה יש את ילד שמסיים את התיכון ואחיו מסוגל לסיים אוניברסיטה וגם דוקטורט.

ביקב, אנו מפיקים רק "יינות למשמרת". יינות המגיעים לשיאים של טעם ומורכבות, לאחר תקופות ארוכות של התיישנות בחביות עץ אלון וממשיכים להשתבח בבקבוק לארוך שנים רבות".

ואיך בעצם למדת את המקצוע?

"את תורת היין למדנו מתוך השתתפות בעשייה אצל סבא, ומתוך ההדרכה המעשית שקיבלנו מסבתא, אשר תיבלו את דבריהם באמירות עממיות ובכללים מלווים בסיפורים מהחיים. כך למשל למדנו שבתקופת מלחמת העולם השנייה, הגרמנים פלשו לבית סבא רבה, וירו בחביות המלאות מתוך שעשוע ובכדי לשתות היין שנשפך מהחורים. אך אותם חיילים בסופו של דבר, השתכרו וטבעו ביין שהציף את המקום".

איך היה להתחיל לעבוד כאשה במקצוע הזה, שנחשב לטריטוריה של גברים ואולי גם לעבודה קשה?

"אני עצמי, רואה ביצור יין אומנות כשלעצמה בדומה לאומנות הפיסול והציור בהם גם אני עוסקת. נכון שגם בפיסול נדרשת מלאכת כפיים כמו בבציר. היינן וגם הפסל אינם חייבים לעסוק בעצמם בעבודות הכפיים ובאפשרותם להיעזר בעוזרים. ידוע שהפסל הדגול מיכאל אנג'לו העסיק פועלים כדי להקים את הפסלים הענקיים שהוא יצר. מלאכתו של היינן היא להפיק את רוח החיים של היצירה וללאו דווקא להיות הפועל המבצע עבודות קשות".

את מרגישה שיש הבדל בין יינן גבר ליינן אישה?

"אני רואה ביין שעבר את כל תהליכי הגידול כציור אומנותי שבו הצליח האומן לתת ביטוי לכל אחד מפרטיו, תוך שילוב כל הפרטים למצגת אחת עשירה ומרתקת.  לכן אני לא רואה הבדל בעיסוק ביינות ע"י גבר או אישה בכפוף לכך שהתוצאה המופקת מהעבודה, עשויה כמובן, לתת ביטוי לתכונות של האומן שעומד מאחוריי ההפקה, כמו בכל תחום אחר.
פסנתרן דגול יכול להיות גם ממין זכר וגם ממין נקבה, אך הנגינה עצמה, תבטא את השוני שבנגינה נשית לבין נגינה גברית".

בן-חיים עצמה היתה הייננית הראשית ואחראית על כל עבודת היקב עד בציר 2000 שלו, אותה שנה בה זכה היקב בפרס הבינלאומי "הקברנה סוביניון הטוב ביותר באירופה לשנת 2000".  מאז, בנה איתי החליף אותה כיינן ראשי, אך רות, ובעלה אלי, עדיין עובדים ונמצאים ביקב, כיאה לעסק משפחתי אמיתי.