רועד, לחוץ ופראנויד • מה קרה לרפי כהן?
השמועות, הלחצים והמסעדה הסגורה. השף רפי כהן נמצא בתקופה הקשה ביותר בחייו. בטור אישי, ניב גלבוע מספר איך זה לפגוש את המלך שאיבד את הצפון
האמת, די כואב לי לכתוב את המשפטים הבאים: לפני כך וכך שנים הגעתי למסעדת רפאל ונהנתי. הייתי די מאושר, אכלתי אוכל פשוט, אבל עם טוויסט. הבנתי שמה שאהרוני אמר וכתב היה נכון. יש פה אדם מוכשר שלמד מאמא, מסבתא וידע ללכת קדימה. שאול אברון פנה אליי כמה פעמים בבקשה ללכת אל רפאל ולהראות לכולם כמה הוא שווה. פעמיים באתי לביקורת מצולמת, 4 פעמים באתי לפני, כדי בסופו של דבר להכריז, שמדובר במסעדה שזוכה במדד שלי בציון הכי גבוה שיש, 9 במדד גלבוע. ותודו לשאול אברון ששלח אותי.
בשנה האחרונה רפי כהן לא היה במסעדה ברוב הפעמים. אחיו, שניהל את המקום, אמר לי פעם - ניב, הוא מפחד ממך, הוא פרנואיד. כשאתה מגיע הוא נעלם. הוא לא יכול לקבל ביקורת רעה. עניתי לו: אבל נתתי לו פעמיים ציון 9! מה רע בזה? אחיו הסתכל אלי ואמר: "זר לא יבין זאת". ביום שלישי השבוע, הזר, ניב גלבוע, הבין.
בבוקר הודיעו שהמסעדה נסגרה. מיד התקשרתי אל רפי. הוא הזמין אותי להיפגש איתו בבית תאילנדי, עוד מסעדה אהובה עליי וכנראה גם עליו. זו היתה שיחה לציטוט. אני לא הייתי מפרסם את הדברים אם לא חזר ואמר לי שהכל לציטוט ואף שלח לי סמס בעניין. ברגע שנפגשנו הבנתי שמשהו לא בסדר. רפי ישב מולי רועד, אפו זולג, מחזיק 2 סיגריות בוערות בו זמנית. כל כמה דקות הלך לשירותים, חזר, דיבר בקול, היה על טורים גבוהים.
״ניב״ הוא אמר לי, ״מנסים לחסל אותי. מרמים אותי, גונבים אותי.״ הוא הוציא את הטלפון והתחיל להראות לי תמונות: ״פה אתה רואה, זיינו אותי. פה גנבו לי כספים, תראה הלוגו על המכתבים מזוייף, המספר מזוייף, הפקס מזוייף, הורגים אותי, ניב. אני יודע מי עושה לי את זה.. אני אגמור אותם״.
ישבתי מולו, עיתונאי בערוץ 10, ואמרתי לו בלי בושה: רפי, תעשה לעצמך טובה, אל תתראיין. כולם ירצו לראיין אותך, תתאפק אם אתה יכול. אל תתראיין. אבל אם אתה מחליט שכן - נו טוב אני עדיין עיתונאי - אז רק אצלי. יומיים אחר כך, כשרץ להתראיין וליפול אצל כולם, כמה מחברי הטובים צחקו עלי, איך פיספסתי סיפור. אבל, כשראיתי את הראיון המצולם איתו, שהעביר בחדות את גודל הטירוף, את התקף הפראנויה לכאורה מול ההגיון שבטענות מולו, הרגשתי עצוב בשבילו.
הכי קל הרי למעוך ולנצל אדם במשבר והאמת, שמחתי שלא אני ישבתי שם מולו. הרי הייתי עושה אותו דבר. בבית תאילנדי ישב מולי שבר כלי, רועד, מזיע, שסיפר לי שחברת הענק האמריקנית של קופות התשלום, זו שמגלגלת מיליונים בעולם, גנבה רק ממנו. רק אצלו במסעדה התל אביבית. רפי כהן יושב מולי, מעשן במקביל 2 סיגריות, נסער, צועק ומקלל את ההורים שלו שהעזו להקשיב לרואה החשבון, את השף הזה והשף ההוא.
בפייסבוק שלי כתבו לי באותו היום עשרות עובדים לשעבר ב"רפאל" על ניצול והתנהלות לא נאותה - כולם עם שמות, לא מסתירים דבר. טוענים שלא היתה שום גניבה, פשוט לכולם נמאס ממנו ומהיחס המחפיר והחליטו יחד להתפטר. כמו שזה נראה ביום חמישי הקרוב, למרות ההבטחות, רפאל עדיין תהיה סגורה. אני בטוח שיש הרבה שמחה לאיד בעולם הקולינארי, ״עלייתו ונפילתו״. לי הוא אמר בשיחה: מפיצים עלי שאני נרקומן, שאני פרנואיד. אמר וישב מולי נראה רדוף ומוזר. עצוב.
אבל אז נזכרתי בשאול אברון, שהכיר לי את רפי כהן אי אז. הוא אמר לי: רפי הוא ילד קשה וחושב שהוא יודע הכל. אבל לך תאכל אצלו, לא תתאכזב. אבל הפעם אין את המבוגר האחראי שירגיע וכנראה שבקרוב גם לא יהיה איפה לאכול את האוכל שלו.
עצוב.
הפניות - ניב
יש לכם מחשבות או תגובות בנושא? כנסו לעמוד הפייסוק של ניב גלבוע
לטורים נוספים של ניב גלבוע: