שילה קפה: השף של האלפיון פתח מקום עם מנות עד 50 ש"ח ואפילו פחות

שרון כהן ממסעדת "שילה" פותח בית קפה עם מנות עד 50 שקל. זהו, לא צריך לומר עוד שום דבר למי שאפילו מעורה ממש קצת בסצנת האוכל הישראלית כדי שיעזוב הכל, ויתייצב לעמוד בתור למקום החדש והמבטיח של השף המוערך.

המקום

קוראים למקום "שילה קפה", כדי שיהיה ברור מי מסעדת האם, אבל הוייב שונה לחלוטין. זו לא מסעדה מפונפנת, אין פה בקבוקי יין באלפי שקלים. יש פה קודם כל ויטרינת מעדניה עם דליקטסים מגרים ולצידם שורה של מאפים מדוגמים, מיוחדים ויצירתיים (אל תפספסו את קרואסון ריבת הבייקון), וגם סלטים וממרחים שאפשר לקנות הביתה, ממש כמו בבית קפה מעדניה מהשורה. כל זה כבר משעות הבוקר, ומאוחר יותר מצטרפות מנות במחיר ובגודל שמתאים ליד דרינק. פחות בקטע של בואו לארוחת ערב ויותר בקטע של הרבה מנות שיירינג לאמצע השולחן יחד עם לחם טוב שגם אותו מכינים במקום.

גם כל הסטייל הוא כזה. שולחנות קטנים בחוץ, בגודל שמספיק לשלוש צלחות של דברים קטנים ושלוש כוסות קוקטייל. השולחנות והכיסאות פונים לרחוב משל היינו בפריז, רק שבמקום לה טור אייפל מתנשא מולכם לה טור דה מגדל שלום. נחמד? כן, נחמד.  מצד שני, הרחוב צר והכיסאות פונים לכביש, אז כשהרבה אנשים ממתינים שמקום יתפנה עומדים ובוהים בכם לועסים עד שיגיע תורם, וכל זה קורה ממש מול השולחן שלכם, זה קצת מרגיש לא נעים.

כתבות נוספות ביאמיז:

הקונספט

האנשים שהתמזל מזלם לתפוס מקום (כמובן שצריך להזמין מראש), מגיעים בכל גווני הגיל - צעירים יפים, זוגות בני 50 ויותר שבאים לערב של זוגיות חמודה, ולצידם גם שוכני המלון הסמוך שבתוכו פועלת שילה האם, שדוברים שפה זרה ובאו לטעום קצת טייסט אוף יזרעאל. כולם פה עם דרינק אלכוהולי אחד לפחות, ובצדק. הקוקטיילים נהדרים ומתומחרים באותו קונספט נגיש בכ-30 שקלים לכוס, וגם בקבוקי היין שומרים על אותה שפיות עם רף עליון של 150 שקלים לבקבוק. מהקוקטיילים לכו על הנגרוני המדויק או מוסקו מיול  שבא בול עם מזג האוויר, ובזכות המחיר האחלה, אפשר לרדת בכיף על 2-3 דרינקים בערב מבלי לרוקן את הארנק.

אבל עם כל הכבוד לאווירה הבאמת מאוד נכונה, ויעיד על כך התור הגדול של הממתינים, הסיבה הראשונה שאנשים באים הנה היא בשביל האוכל  וכאן צריך לומר - זה לא שילה, לא במורכבות ולא בסגנון. למעשה, אם לא היו אומרים לנו ששם המקום הוא קפה שילה, לא בטוח שהיינו יודעים ששף מסעדת העילית שרון כהן עומד מאחורי המקום.

קחו למשל את המנה הכי טעימה שטעמנו - תבשיל בקר עם שעועית בובעס ברוטב עגבניות (50 שקל. כן, כתוב 49.90 אבל…אין צורך בזה). צלחת טעימה ממש. הרבה מהבשרים ושאר החלבונים מבושלים בג'וספר ויש פה טעמים עמוקים שמשתלבים נהדר. ועם זאת תחושה של מנה ביתית בגובה העיניים, אפילו כפרית וחורפית שזה בדיוק מה שבא לנו עכשיו.

למעשה התחושה של הרבה מהמנות היא כזו. לא באו להתפנפן פה. באו לתת חומרי גלם טובים במחירים טובים עם וייב כיפי. ובדוגרי - החיים הטובים זה משהו שבהחלט חסר לכולנו בחיים. בטח בשנתיים האחרונות. עוד בדוגרי - מכיוון שרוב המנות הן בעלות אופי של מעדנייה, תצטרכו למלא את השולחן הקטנטן בכמה נגלות של מנות שיירינג כדי לשבוע.

התפריט

התפריט מחולק לכמה חלקים לפי טכניקת ההכנה ואופי המנות: באגף המעדניה מנות קטנות שכיף לשים על הלחם הפריך, למשל - ארטישוק צלוי עם פרמזן ובלסמי או סלט פורל ותפוחי אדמה (25.90-39.90 שקלים). אחריו מגיע אגף הפיצטות עם פיצות קטנות עם כל מיני טופינגס (49.90 שקלים), ואז מנות קרות (שגם הטרטרבורגר המפורסם נמצא שם), מנות חמות עם אופי תבשילי, ורגע לפני הקינוח - אגף הפריטו עם ירקות, דגים ופירות ים מטוגנים (29.90-39.90 שקלים).

מאזור המעדניה דגמנו מורטדלה שמכינים במקום. האם זו הייתה המורטדלה הכי טעימה שאכלנו בימינו? לא. היינו ברומא ואין מה להשוות. אבל היא הייתה מהמיוחדות שיצא לנו לטעום, עם תיבול מיוחד ומלא ארומה, ובצד חרדל חריף ממש. כיף של מנה. לקחנו גם סלט עוף שעשוי מעוף רוטיסרי, אפונה ואיולי וואסבי, שהיה בסדר לא יותר, ומנה של פטריות צרובות עם גבינת גלי נחמדה ממש. לא מפוצצת ראש, אבל טעימה. מנה שלא יצא לנו לאכול עם דרינק, והנה כאן, בקפה מעדניה, יוצא. אז יש חוויה.

הפיצטות כאמור הן עיגול בצק לא גדול בכיסויים שונים. הלכנו על הטלה (49.90 שקלים) עם יוגורט עמבה סחוג ועגבניות. המנה יצאה קרה, החזרנו, קיבלנו חמה, ולמרות המרכיבים המגרים - זו המנה הכי פחות טובה בתפריט לדעתנו. ממש ניהלנו שיחה על זה. בכל זאת, שרון כהן, מנה לא אדירה? מסתבר שזה אפשרי. טעם זה עניין של טעם. זה אנחנו שציפינו שהראש יתפוצץ לנו בכל ביס כאן, ומותר לגמרי שלא.

לעומתה, הנקניקייה הביתית שמגיעה עם כרוב מותסס הייתה נהדרת ממש עם כל המרקמים שהופכים נקניקייה לתענוג, והראש בהחלט התפוצץ בשלב הטירמיסו ובקינוח הגלידה פיסטוק שהייתה כה פיסטוקית, שהכרזנו שזו גלידת הפיסטוק הכי טובה שטעמנו בארץ, וגם הוספנו נקודה ונגענו באדום.

מה שכן, המקום חדש עדיין והשירות בהתאם. אם התרגלתם לערב מהוקצע בשילה, פה המלצרים צעירים עד מאוד וחלקם לא ממש מנוסים עדיין. מנות התעכבו או נשכחו, אחרות הגיעו ללא צלחות חלוקה או סכו"ם ובאופן כללי צריך היה להזכיר כמה פעמים ולבדוק מה עם המנות. אנחנו מקווים שאלו חבלי לידה כי לאוכל של כהן מגיעה רצפה ישרה הרבה יותר.

מיד כשקמנו התיישבו אנשים אחרים. כולם רוצים לשבת פה. זה אמנם בגלל השם, אבל יש הצדקה. מקום חמוד, מנות חמודות, דרינקים מצוינים. חוויה של חיים טובים, אולי קצת אחרים, עם תחושה נעימה של בר יין ברומא פינת קפה שאנז אליזה. נחמד? לגמרי כן.

קפה שילה - מונטיפיורי 9, תל אביב | באמצע השבוע ובשבת: 07:30-23:30, בשישי עד 14:00