סיכום שנה: האם מסעדות אוכל הרחוב יחסלו את הפיין דיינינג בישראל?

בשנות ה-80 הטלוויזיה "חיסלה" את הרדיו, כך לפחות טען השיר video killed the radio star של The Buggles שכבש את המצעדים בזמנו. ואכן, בהדרגה הלך ונחלש מעמדו של הרדיו במקביל לעליית מכירות מכשירי הטלוויזיה. האם ב-2022 מסעדות אוכל הרחוב יחסלו את מסעדות הפיין דיינינג והקז'ואל? כנראה שעוד מוקדם לומר, אבל מסתמן שבשנת 2022 תלך ותתחזק המגמה שהחלה ב-2021: יותר ויותר מסעדות אוכל רחוב שמשתייכות לז'אנר ה"סטריט דיינינג": מונח חדש שנכנס לחיינו ומתייחס למסעדות ודוכני אוכל רחוב שמגישים מנות פיין דיינינג מוקפדות ומושקעות באווירת סטריט פוד קז'ואלית, כולל אכילה על ספסלים בכלים מתכלים ומחירים נגישים בטווח שבין אוכל רחוב למסעדת קז'ואל דיינינג.

מנות שף בכלים מתכלים

אם נסקור את האבולוציה שעבר ז'אנר אוכל הרחוב בשנים האחרונות, נראה מגמה ברורה שהלכה והתחזקה בשנה האחרונה: אוכל הרחוב החל את דרכו בדוכני אוכל רחוב קטנים שמציעים אוכל שורשי, יעיל ומשביע בפיתה, דוגמת פלאפל וסביח. לאחר מכן גדלו אותם הדוכנים למקומות של ממש והציעו מנות אוכל רחוב עם פרשנות חדשה (פיתה פנדה, למשל) או מנות משודרגות שעושות שימוש בחומרי גלם איכותיים ומנות פרימיום דוגמת המבורגרים משודרגים מנתחים איכותיים שעברו יישון, טיפול מקצועי וטחינה במקום.

הסטריט דיינינג ששולט בתקופה הנוכחית, הוא חלק טבעי מהאבולוציה שאוכל הרחוב עובר בשנים האחרונות, וקשור קשר הדוק למשבר הקורונה שאילץ את המסעדנים לאמץ וליישם גישת הסעדה חדשה: אפשר להגיש אוכל טוב באווירה משוחררת ושירות אישי ונעים גם בלי שעומדת מאחורי המנות מסעדה מפוארת וצוות ענק. בייחוד כשהסגנון החדש מושך קהל לקוחות חדש ומגוון - מההייטקיסים מבוססים, דרך ההיפסטרים ועד לפודיז סקרנים.

להנגיש במחיר נגיש

"סטריט דיינינג" הוא ראשיתו של שינוי תרבותי, על אחת כמה וכמה כיום, כשקהלים רבים מחפשים חוויית בילוי קז'ואלית, ספונטנית ובלתי מחייבת, שמשלבת אוכל טוב ותמורה הוגנת. את המגמה הזו זיהו כמה מסעדנים בולטים, ביניהם שף בנצי ארבל שהחליט לאחרונה לסגור את דוכן הפלאפל הפופולרי שלו "מפגש אושר" ולהמירו במסעדת אוכל רחוב האיטלקית העונה לשם "כפרה מיו". באותו חלל קטן בו הוגש עד לא מזמן פלאפל, מבשל ומגיש ארבל מנות פסטה מצוינות בעבודת יד עם רטבים איטלקיים אותנטיים ויינות מחמיאים באווירה שכונתית שמחה, ממש כמו ברומא.

לא רחוק מתל אביב, ברחובה הראשי של הרצליה, הצליחה המזללה האסיאתית "בנגקוק קיטשן" להביא את הטעמים המדויקים של תאילנד בלי עצירות ביניים או הנחות בכמות החריף, ולהנגיש במחיר נגיש את כל המנות המנצחות של תאילנד בגרסתן הטובה ביותר שתפגשו במסעדות התאילנדית המובילות.

ואם כבר תאילנד, חובה להזכיר את "פיפי'ז" האסיאתית של יפעת תבואה בשוק לוינסקי, שפית בעלת רזומה מכובד שמבשלת אוכל אסיאתי פריסטייל מופרע ושובב על כל גווניו – יפני, ויאטנמי והודי עם טוויסטים ופרשנות יצירתית חוצת עדות ועמים. הדוגמה האחרונה והעכשווית ביותר לסטריט דיינינג היא "הדסון לילינבלום", גרסת הרחוב הקז'ואלית למסעדת הבשרים הוותיקה והמוערכת מרמת החייל. שם, לצד הנתחים האיכותיים ממסעדת האם שנמכרים במחירים נגישים יותר עם הגשה שמתאימה לטייק אווי ושילוח, מככבת "חלונות לילינבלום", גרסת הסטריט דיינינג למנת הדגל של הדסון, שאחראית במידה רבה לפופולריות העצומה של המסעדה.

אם אפשר לסכם במשפט: הסטריט דיינינג הוא ה"ללכת עם ולהרגיש בלי" החדש. אפשר ללכת למסעדה בספונטניות בלי להזמין מקום שבוע קודם, להתענג על יין טוב ומנה אלגנטית או לחילופין להסתפק בראשונה וקינוח בלי שאף אחד ירים גבה או יאיץ לפנות את השולחן להושבה הבאה. חוץ מזה, מדובר בחוויית בילוי שמתאימה כמו כפפה לתקופה שבה הגבלות חדשות, סגרים והנחתות אחרות יכולות להגיע מעכשיו לעכשיו ולסגור מסעדות.