עוד סיבה להגיע לרחובות: פיצת הבועות שכל חובב פיצה חייב לעצמו, ומהר

אחד התענוגות הגדולים של עיתונאי אוכל הוא לגלות על מקום נפלא לאנשים שאוהבים אוכל. העיניים הגדולות שנפערות בסקרנות ברגע שהם שומעים על מקום מלהיב, ואז המבט או הוואטסאפ המודה שלהם אחרי שביקרו בו - נותנים לעיתונאי האוכל תחושה של סופר גיבור. של אדם שהידע שלו יכול, ולו במעט, להאיר את יומו של כל חובב מזון, ויותר מזה - לגלות לעולם על מקום שווה ממש שנמצא מתחת לרדאר.

אז הנה, ממש עכשיו אני הולכת לעשות את זה לכולכם. קבלו: יש ברחובות פיצה מטורפת שאתם חייבים להכיר, ולא - אנחנו לא מדברים על הנפוליטנית המפורסמת.

פיצת הגילוי שלנו היא "אלה פלה" ברחוב הרצל הראשי שברחובות, והיא כל כך מיוחדת וטעימה, שבא לנו לצעוק את הבשורה הזאת כדי שכולם ישמעו ויחוו את העונג העילאי שחווינו אנחנו בביס הראשון וגם בביס השלושים שלנו בפיצת העננים הקריספית הזאת.

הדבר הראשון שגרם לנו להתאהב במקום הקטן והחמוד הוא הבעלים תמיר לוי, שהקים את מסעדת הבשרים הוותיקה ברחובות "מו ומו", ועידן זהבי, שהחל כטבח במסעדה והפך לשותף עסקי. שניהם אוהבים אוכל, דלוקים קשות על בצקים, וכדי להגיע לנוסחת הקסם שמשלבת אווריריות ורכות של פוקצ'ה יחד עם קראסט פריך ושזוף היטב כמו של פיצה רומאית, הם עברו חתיכת למידה ובסוף גם ייצרו לעצמם מכשיר מיוחד שעוזר לפתוח את הבצק מבלי לפגוע באווריריות שמאפיינת את הפיצות, ואף יוצר מראה בועתי מרשים לפני ועוד יותר - אחרי האפייה.

כה מרשים המראה, עד שהדבר הראשון שיצא מפי כשראיתי את מחזה פתיחת הבצק המרשים הוא "יאאא פיצת בועות!" וכשאותן בועות מתעצבות לצורת הפיצה האופיינית, נאפות בתנור אבן בשני שלבים, משתזפות ומקבלות מעטה פריך - נוצר ביס שהוא חלום. פיצות רבות עברתי ואף טעמתי, אבל הטריק המיוחד שלהם עושה קראסט שלא הכרנו. כמו לנגוס בענן פריך מבחוץ, ומלא אוויר ריחני מבפנים.

מה שעוד אחראי לתחושה החלומית הוא ההתפחה וההתססה הארוכה, 3 ימים שגם מעמיקים את טעמי הבצק ויוצרים ריח משגע של לחם מחמצת טרי, וגם אחראיים על הקלילות שתחושו בבטן אפילו אם תורידו תבנית שלמה. ואתם תורידו תבנית שלמה.

אחרי אפייה ראשונה ורגע לפני ההגשה מצטרפים טופינגס מסורתיים ללא קיצורי דרך: רוטב טוב ועמוק מעגבניות סן מרזאנו, מוצרלה מעולה של "מחלבת עברי" ו"משק דותן", ובזיליקום טרי שמפזר את ניחוחו למרחקים. אם תרצו יש גם רוטב ביאנקה (לבן) על בסיס מסקרפונה עם כמהין, פלפלת או פסטו, ועליו תוספות כיפיות כמו תפוחי אדמה אפויים, בצל סגול צלוי, גבינת סנט מור, ואפילו צ'ילי מוחמץ שמכינים במקום.

אפייה קצרה נוספת עד להמסת הגבינה, ומשם עוברת הפיצה לתבנית ייעודית, נחתכת בסכין ייעודית גם כן ששומרת על האווריריות, והמלצה חמה ממני: כשאתם לוקחים ביס, נסו להקשיב לקראסט שמתחולל אצלכם בפה. מדובר ב-ASMR טהור.

כחובבי המטבח האיטלקי, דאגו לוי וזהבי לא לעגל שום פינה, וכדי להשלים את התמונה יצרו חוויה איטלקית קז'ואלית בלב רחובות: מקום קטן וחמוד, אווירה אינטימית, מגשי פיצה גדולים מעץ שבעזרתם מכניסים ומוציאים את הבצק הנהדר מהתנור, ריח מגרה שקשה לעמוד בפניו, חצר מוצלת ונעימה לאכול בה, ולא פחות חשוב - יינות טובים מספרד, צרפת, איטליה והסביבה במחירים נגישים שעוזרים להתקרב צעד נוסף לאווירה ולטעמים של ארץ המגף.

לקינוח יש טירמיסו נהדר שכדאי לאכול עם כף כדי להבין את העונג שאליו התכוון המשורר, ואם תמיר או עידן שם, הם ישמחו לדבר איתכם ולהדביק גם אתכם בחיידק. 10 דקות איתם ואתם פסע מלכרטס לעצמכם כרטיס לרומא או ורונה - העיקר לעבור במקומות שבהם עברו עד שהגיעו לבצק העננים המשובח.

אלה פלה - אלה פלה - הרצל 177, רחובות