מצאנו פיצה כל כך טעימה, שהיא עלולה להשכיח מכם את עגמומיות הסגר

בצק נפוח ושמנמנן מהזן האלסטי עם קצוות פריכים, מראה שקשה לעמוד בפניו ותוספות שגורמות להתלבטות קשה עד קשה מאוד. עוד לפני הפתיחה נראה היה שהבייקרי החדש של רותי ברודו (דליקטסן, קופי בר, הוטל מונטיפיורי בראסרי ז"ל) עומד להפוך לאבן שואבת עבור הגרגרן המצוי, אבל אז פתאום הגיעה בשורה מרומזת על פיצות וטרפה את הקלפים.

ב'טרפה את הקלפים' אנחנו מתכוונים לתור של מריירים שחיכו לנעול את הלסתות שלהם על בצק הפיצה המסקרן - פריט חדש בתפריט הבייקרי לדורותיו. וחכו, יש עוד. על פי אג'נדת המקום - הפיצות הן בכלל לא עניין של ערב. הן מתחילות לצאת יפות ושזופות מהתנור החל מ-13:00, ואף לוקחות חלק בדיל הצהריים של המקום, שכולל חצי פיצה, סלט וקוקטייל/ יין/ בירה (52 שקלים).

ואם כבר פיצה בצהריים (48-62 לא במסגרת דיל הצהריים), אז בואו נרים לה עוד קצת: היא אשכרה שווה כמה דקות המתנה בתור ומקיימת את השילוש הקדוש: מעניינת מאוד בפה, לא כבדה ומאפשרת להמשיך את שגרת היום ללא הצורך להתכנס בתנוחה עוברית תחת השולחן עד יעבור זעם. הבצק קריספי ושחום מלמטה בזכות חום ישיר מתנור האבן, אבל בשאר המקומות רך ונעים כמו כרית שבא לחבק ואז להירדם לתוכה, ואם תצבטו אותו הוא ימעך קלות ואז יחזור לצורתו הרגילה בזכות מרקם אוורירי מדויק. מצד שני הוא יציב מספיק בשביל לשאת בגאווה את התוספות, אליהן נגיע עוד מעט.

סוגיית הרוטב היא עניין כבד משמעות בפיצה. זה של הבייקרי מודגש ומורגש גם בטעם העגבנייתי המרוכז וגם במרקם שלא נעלם או מתאדה לאחד האפייה. להיפך - בגרסת המרגריטה קרעי מוצרלה מנקדים רק חלק מהפיצה, ובשאר המקומות נשאר הרוטב חשוף ומשמש במערומיו ביס כיפי נטול תחושת מחסור. כחלק מהאופי הקז'ואלי של המקום, גם התוספות משתנות על בסיס יומי, אך כמעט תמיד תמצאו פיצה לבנה נטולת רוטב עגבניות עם דפים דקיקים של שוק חזיר, ארגולה וגילוחי פרמזן; פיצה פפרוני ומרגריטה קלאסית מזמינה ויפה שחובה לצרוך עם יין לבן ולהרגיש לרגע כאילו אין מגיפה ושחיתות בעולם.

חוץ מפיצה (שאתם בהחלט חייבים לדגום), תמצאו בבייקרי הקטנטן את הפחמימות הקלאסיות של אחיו הגדולים - כולם בסגנון grab and go מזמין ופוטוגני. לצידם, על המדפים ובתוך המקררים סלטים, ממרחים (כולל הכבד הקצוץ האייקוני), גבינות, כריכים (אם יתמזל מזלכם וישאר כריך "מיטבולס", קחו מהר בלי להרהר) וגם כמה מנות צהריים חמות ארוזות בקפידה שאפשר לקחת הביתה או לחמם במקום ולאכול סביב אחד השולחנות הפזורים בחוץ. אם תגיעו מוקדם מספיק, תצליחו ככל הנראה לשים את היד על "מאפי הכיס" הממולאים ב'יגבינה והאם או בגבינה וזעתר, שכדאי לבקש לחמם לפני שנוגסים ואז להנות מאפקט הקראנץ'.

בניגוד מוחלט לקוטן המקום, מגוון הפחמימות המתוקות והקינוחים גדול ומשמח, כולל הפחזניות המתוקות שחובה לקחת הביתה למי שאוהבים, והמילפיי שאולי לא קלאסי למזג האוויר הממיס, אבל עושה נעים בבטן בזכות עלים פריכים שמתפצחים בפה במהלך הביס. הרעיון כאן, בדיוק כמו האווירה, הוא חוסר מחויבות מהולה בקז'ואליות נעימה. לכן, אל תשבעו אמונים למנה אחת, כי בפעם הבאה שתבואו יתכן והיא תהיה בחל"ת ובמקומה תגיע אחת אחרת - ואם מותר לנו לנבא את העתיד - כנראה לא פחות טובה.

בייקרי - צינה 5, תל אביב | המקום יפעל במתכונת טייק אווי בימי הסגר