מי יציל את טבריה? הגורל הקולינרי העצוב של עיר האגם היחידה בישראל, אבל יש גם תקווה

מה יהיה איתך טבריה? זה פשוט לא ברור איך עיר האגם היחידה בישראל, עם היסטוריה שמחברת אותה לדת הגדולה בעולם, וישוע אחד אייקוני שהלך כאן על המים - נראית כל כך רע וכל כך לא מפנקת את התייר, התושב ובכלל. רחובות שוממים, שטחים מלאי אשפה בין בניינים וכבישים מוזנחים מכל עבר. רק באזור קטן ליד המלון הסקוטי רואים ניצנים של השקעה שמזכירה שבכל זאת יש כאן כנרת - ניסיון יפה של ראש העיר דאז. אבל מאז התחלפו ראשי עיר וכבר שנים מורגש שאף אחד לא מנסה יותר.

הטיילת עצובה מאי פעם, עם לונה פארק סגור ומוזנח, וגוויות המזרקות שהיו אמורות להיות מופע מים יפהפה עומדות כזיכרון לאיך דברים עובדים פה. הכנרת כמובן יפהפייה עדיין, ויש פארק מים חמוד וכמה מלונות לא רעים בכלל, אבל מבחינת קולינריה, הסיבה שלשמה התכנסנו, אין כאן כלום, במיוחד אחרי שנכנסת השבת. הצדיקה היחידה בסדום של החילונים היא "אלטה", מסעדת דגים ופירות ים שנפתחה לפני כמה שנים במושב כנרת סמוך לטבריה, עם חצר מהממת ואוכל מצוין - ובאופן פלאי עדיין פועלת. חוץ ממנה, בתוך העיר עצמה יש מסעדת שיפודים ותיקה מאוד, מסעדה אסייתית ותיקה לא פחות עם אוכל סיני ורטבים זרחניים שעושים שמח, וזהו פחות או יותר. היחידים שמנסים הם המלונות החדשים, ועם איך שהעיר נראית - אפשר רק לקוות שאיכשהו יצליח להם.

כתבות נוספות ביאמיז:

• נפתחה עונת החופשות: 5 מסעדות מומלצות בעכו והסביבה
• מירושלמית שיודעת: ארוחות הבוקר הכי טובות בעיר הבירה
• לחופש הגדול ובכלל: הטיפים של עומר מילר לשילוב ילדים במטבח

את התקווה הקולינרית הצית אסף גרניט, כשפתח יחד עם קבוצתו בסוף 2021 את מסעדת "לוטה" במלון גלי כנרת המחודש. כיום גרניט וקבוצתו כבר לא מפעילים את המסעדה אלא מספקים ייעוץ קולינרי בלבד. את ההתעוררות הקולינרית המסקרנת המשיך מלון סופיה, לשעבר "צופיה", שעבר גם הוא שיפוץ נרחב ומיתוג מחודש, ושוכן בתוך בית אבן היסטורי ומרשים מסוף המאה ה-19. כמו שאר המלונות בעיר, גם כאן יש חיבור לכנרת, עם ארוחות שישי מפוארות שמושתתות על דגים, הרבה אוכל עדתי ובופה יום שישי מפואר עם כל החשודים המיידיים. השוס, כמו שנהוג בטבריה, הוא הנוף הרחב של הכנרת הכחולה, שנשקף מהבריכה ומהבר שעל הגג, שם הוקם ממש עכשיו מסעדת אלטמירה - בר קיץ מבטיח שרוצה להחזיר לעיר המנומנמת דופק מורגש וסימני חיים.

המסעדה נמצאת בלוקיישן פיגוזי שמשקיף פנרומית על הכנרת, ומגיע בילט אין עם בריזה מרעננת. המקום לא חף מפגמים: השירות עדיין מבולבל והאוכל לא מדויק, ועם זאת, יש ניסיון יפה להביא אוכל טוב ואווירה קולית לעיר הרדומה. חוץ מנוף מהמם ומוזיקה שעושה שמח, התפריט עונה על מגוון חשקים והעדפות עם נוכחות יפה של דגים כמו טרטר סלמון עם אבוקדו ושמנת, שמגיע גדול ומזמין בצילחות רב קומתי מרשים (65 שקלים); פילה דניס על ריזוטו פורצ'יני (120 שקלים), וגם מנות פסטה שמנסות לעשות את זה אחרת עם תיבול חריף ומראה שעושה חשק להתנפל (75 שקלים).

אפילו לחם הבית עם ממרח פסטו, סלסת עגבניות וממרח זיתים, מגיע בנדיבות רבה עם כמות פחמימות שיכולה להוות ארוחה בפני עצמה (32 שקלים), כולל בייגלים רכים וטעימים. התחושה היא שאם יתנו לשף של המקום יד יותר חופשית להתמקד בדברים שהוא יודע, יכולה להיות פה יציאה של ממש, כי חוץ מהאוכל יש גם קוקטיילים נחמדים ואפילו בירה שפירא ובירה שיקמה הנהדרות, ומסביב להכל אווירת אספקיזם של חופשה טובה.

כמו כל המסעדות בעיר, גם אל טמירה הצעירה סגורה בשישי שבת. זה המצב בכל טבריה, וזו חתיכת באסה, כי אם הגעתם לסופ"ש, לא תמצאו אף מסעדה פתוחה בעיר או משלוח אחד לרפואה שיגיע עד אליכם. הספוט הקולינרי היחיד - אם לא לוקחים בחשבון פיצוציה משודרגת - הוא בצומת צמח, שם נמצא המקום הקרוב ביותר. בהיעדר אופציה אחרת, תיירי הפנים והחוץ יכולים לקבל מענה רק במלונות השונים: בגלי כנרת בחדר אוכל שמעוצב כמסעדה קולית עם נגיעות אסף גרינטיות, ובסופיה בחדר האוכל הכשר עם שלל מטעמים עדתיים: החל מגפילטע פיש, דרך טנזיה, קוסקוס ומפרום ועד אסאדו ארגנטינאי. מדי פעם מופיע באל טמירה החלוצית זמר, וכשמתחממת האווירה אז יש גם ריקודים ותקווה לעתיד טוב יותר לעיר שמגיע לה כל כך הרבה יותר.