אין ארוחות חינם

בזמן האחרון אני מאוד עייפה. ממש. לא ברור לי מדוע, אבל אין לי כוח לבשל, ואפילו - וזה באמת לא אופייני לי - אין לי כוח לאכול. עכשיו תארו לעצמכם שאתם עייפים, אבל העיסוק שלכם הוא לבקר ספרי בישול. שלושים מתכונים חדשים בחודש, שצריך להכין ולאכול. לא פלא שאני מסתובבת בבית חמוצת פרצוף ושולחת לעבר הבעל מבטי כלב אומללים.

דונה היי, דיוות בישול אוסטרלית, מבינה לליבי. גם היא כנראה עייפה, וגם היא טוענת, שזמן הוא המצרך היקר ביותר שלנו ושבישול טוב לא חייב להיות מסובך. היא הוציאה עד כה שבעה ספרים, שכולם מוקדשים לאוכל פשוט וטוב. הספר השמיני שלה The instant Cook יצא לאחרונה בעברית, ובעייפות רבה הזמנתי אותו אל המטבח שלי. כמו כל ספריה של דונה היי, הספר מעוצב להפליא — הדפים גדולים, המתכונים כתובים בפשטות, ועיקר המקום מוקדש לתצלומים. הם בהירים, נקיים מאוד ונותנים כבוד לצבע ולמרקם של האוכל. איים של רוגע בתוך ים העייפות הגדול.

כשינוי מרענן לספרי בישול מתורגמים, התרגום מקצועי ומדויק, ונעשתה עבודת התאמה טובה למטבח הישראלי. בסוף יש מילון מונחים, שמפרש את מהותו של כל רכיב מיוחד ומפרט איך אפשר להשיג אותו.

עייפות או לא - את החמות צריך להזמין. הוריו של הבעל סרו לארוחה שכללה מרק עגבניות, תרד ופרושוטו פריך (עמ’ 20). המרק מבוסס על ציר. אם יש לכם ציר בבית וקניתם פרושוטו, מדובר במתכון קליל וטעים. אם לא, הכנת הציר מאריכה ומסבכת. אני דווקא שייכת לנערות הציר, ולכן סימנתי את המרק הזה כאופציה טעימה וראויה. למנה עיקרית הכנתי קדרת אורז עם עוף וסויה (עמ’ 80). מתכון פשוט ביותר של חזה עוף מבושל במחבת ומאודה עם האורז. היה טעים, אם כי הבעל תהה אם הוריו לא ראויים לאוכל מתוחכם יותר.

ארוחות הערב הן נקודות התורפה של אמצע השבוע. רוצים לאכול טוב, אבל אין כוח לבשל. ניסינו למצוא נחמה בספר, וזה לא היה קל. יש מתכונים טעימים, אבל החומרים לא מצויים בבית וצריך לקנות אותם במיוחד. החומרים לא חוזרים על עצמם, ויש חשש שהמקרר יתמלא בחומרים כמו רוטב דגים ומחית קארי אדום, שהשתמשנו מהם רק בכמות קטנה. העייפות הכריעה, והתפשרנו על הבנאליה - סלט טונה ושעועית לבנה במיץ לימון (עמ’ 36), ראגו פטריות ואטריות רחבות (עמ’ 58), פסטה ברוטב שמנת עם לימון ובזיליקום (עמ’ 61) היו מאוד טעימים, אם כי לא בשביל זה הרחקנו עד אוסטרליה.

כדי שלא יצא שרק החמות מבקרת, הזמנו את ההורים שלי.

אחרי התלבטויות ארוכות בחרנו במרק אסיאתי (עמ’ 20) - מרק עוף עם דלעת ותבלינים, שבתוכו מתבשלים נתחי פילה. המרק טעים, וההכנה פשוטה אם יש לכם ציר, ואתם לא צריכים לנסוע חצי מדינה כדי להשיג פילה חזיר באיכות טובה. למנה העיקרית הכנתי סלמון עטוף באצה עם מחית ווסאבי (עמ’ 126). זאת ללא ספק המנה המנצחת מתוך אלה שניסיתי. פשוט תענוג, והפירה ראוי לו שיהפוך להיות אבן יסוד בכל מטבח. גם פה יש ניצול לא יעיל של חומרים - דף אחד מתוך חבילת אצות ומחית ווסאבי שתיוותר ללא שימוש אחרי שהשתמשתי רק בכף אחת ממנה. ואל תגידו לי לעשות סושי. אני לא אוהבת שמנהלים לי את החיים, וחוץ מזה אני עייפה, שכחתם?

כדי לנסות לתפוס מנוחה, לקחתי את ענת חברתי ואת הילדים לים. הבטנו בשקיעה, ואיכשהו נזכרנו שכבר מזמן הם לא היו אצלי. ענת טענה, שהמון זמן היא לא אכלה צלעות, ואני התקשרתי לרפי הקצב וביקשתי שישמור לי צלעות עגל למחר. יש בספר כמה מתכוני צלעות, שכולם נראים טוב, אבל אני ניסיתי את המתכון לצלי עגל, תפוחי אדמה, קישואים וחצילים (עמ’ 108). הצלעות יצאו מהממות, וענת ושאול התעלפו מעונג. לא גיליתי להם, שלפי המלצת הקצב, שיניתי קצת את המתכון והארכתי את זמני הבישול. את הירקות כדאי לצלות בנפרד, כי הם לא מתבשלים טוב. המנה הראשונה היתה מרק דלעת מתובל בחלב קוקוס (עמ’ 27), שענת אהבה, אבל הבעל טען שהוא חריף מדי.

מה נאמר? הרגשות מעורבים.

מצד אחד, באמת נחמד וטעים. מצד שני, כנראה שאין ארוחות חינם ושאת הזמן שנחסך בבישול נשקיע בשיטוט ממושך בין חנויות חומרי הגלם המתמחות. כשהציר יתבשל, המשלוח יגיע מהקצב ותקנו תערובת חמישה תבלינים סינית ורברבר מהירקן, תודיעו לי. בינתיים אני הולכת לישון.

שיחת סיכום

פשוט בישול - דונה היי, תרגום: עליזה ספקטור , צילומים: קון פולוס, הוצאת כנרת, מחיר: 138 שקל. לא כשר.
טעם: פיוז’ן.
מורכבות הכנה: יותר ממה שהספר מעיד על עצמו.
דיוק: מדויק. עבודת תרגום טובה.
מקוריות: פיוז’ן חייב להיות מקורי, לא?
זמינות חומרים: דורשים ליקוט ואיסוף. כמעט בכל מתכון מרכיב ייחודי לו.
עיצוב וצילומים: בהיר, נקי ומוקפד.
מתי לבשל: כשרוצים להרגיש קלילים ומעודכנים.
למי לקנות מתנה: לגבר הרווק שרוצה לעשות רושם.
למי לא לקנות מתנה: לשונאי טעמי המזרח הרחוק.
המטפלת אומרת: “למה חלב קוקוס? אני משתמשת בשמנת ריץ’.”
הבעל אומר: “השתמשנו רק בכף אחת מהמחית קארי אדום, שוב התמלא המקרר.”
מתכון מנצח: סלמון עטוף באצה עם מחית ווסאבי (עמ’ 126), קדרת אורז עם עוף וסויה (עמ’ 80) - בגלל הפשטות.
שורה תחתונה: אין תוכו כברו.

מתוך גיליון 190 של על השולחן