הטרנד החדש: סיור אלכוהול בעיר התחתית של חיפה

נדמה כי כל פעם מחדש אנשי מרכז הארץ מופתעים לגלות שקיימים חיי לילה מחוץ לתל אביב. באין רכבת נוחה, מחניודה העלתה את ירושלים על מפת הבילויים, והפכה את המונח "נהג תורן" לרלוונטי מאי פעם. אך חיפה, עיר מרכזית לא פחות, מעולם לא זכתה למוסד מרכזי שיעלו עבורה לרגל בגללו.

מערכת הסנהדרינק (עיתונאי וחובבי האלכוהול המרכזיים בארץ שכותבים תחת קורת גג אחת) ראתה כי העיר האהובה עליהם, שטומנת בחובה פאבים שהפכו למוסדות תרבות אייקונים, זקוקה לניעור תדמית. חיבה אמיתית וכנה לבירת גינס, הביאה אותם לחבור לראשי המותג ולעמותה לתיירות ונופש בחיפה. יחד עם החליטו להקים סיור שמשרטט את ההיסטוריה של העיר התחתית בחיפה דרך סיפורים (מפי בעלי המקומות), ביסים של אוכל יהודי (טעים וחריף לעיתים), שלוקים של גינס (המלצה: תחזרו ברכבת הביתה) ואווירת "אכול ושתו כי מחר נמות" חביבה להחריד.

תחנה ראשונה: מעיין הבירה

"מעיין הבירה" היא ה"מחניודה" של חיפה. העדנה המחודשת לה זוכה האוכל היהודי בשנים האחרונות (אם  מעדניית Russ and Daughters בניו יורק יכולים להפוך אותו לקול, למה שאנחנו לא?) הפכה את המעדנייה-מסעדה למוסד קולינרי שרבים מגיעים אליו בדרישה נחרצת לטעום את המטיאס, הכבד הקצוץ, הקוסטיצה העסיסית והחמוצים הרבים. כשנוסד המקום ב-1962 על ידי משפחת מאיר, התמחו ההורים בבשרים ומשכו למקום לא מעט חובבי בשר ובירה. כשהדור השלישי נכנס לעסק, נכנסו יותר מנות מהמטבח היהודי מזרח-אירופאי והחיבור לברז גינס היה רק עניין של זמן.

תחנה שניה: העוגן

ברוכים הבאים לפאב הוותיק ביותר בישראל. "העוגן" שהוקם ב-1942 (!) כמאורת אלכוהול שסיפקה את צמאונם ותאוותיהם של הבריטים ויורדי הים בעיר הנמל. ב-1962 נרכש המקום על ידי יוסף פינקוס, שהיה במקצועו שף של באוניות נוסעים בשנות ה-40 וה-50 (תמונות רבות שלו מעטרות את קירות העץ הכהה במקום). כיום המקום מנוהל היום על ידי בנו גילי, שנראה כמו יורד ים (או אופנוען בחבורת הארלי דיווידסון). כשנכנסים לעוגן אי אפשר להתעלם מהשורשיות של המקום. "לנהל כאן זו סוג של שליחות, שמירה על המסורת ואהבה גדולה לאנשים ולשירות", מספר גילי. "הקירות מספרים את ההיסטוריה הגדולה של המקום, וכשיושבים כאן אי אפשר להתעלם ממנה". גילי קנה לעצמו שם בזכות הרוסטביף שהוא מכין ("חיים כהן קבע שזה הרוסטביף הכי טוב בארץ!") ואכן אם אתם נופלים על ביס שלא מלא ברוטב בלסמי מתקתק (לאוהבי הז'אנר) מדובר על נתח משובח. מלבד הרוסטביף, תמצאו כאן כבד קצוץ, מטיאס, ברך חזיר סגנון צ'כי ועוד.

תחנה שלישית (וזמנית): הסנדק

רגע לפני שרכבת ישראל הורסת את הפאב הקטן שיושב על מסילת הרכבת, הסיור מספיק לעבור במוסד חיפאי ידוע: הסנדק. המקום הקטן, שנראה כמו סט בסרט של טים ברטון, הוא מפעל חייהם של האחים יעקב ועזרא, ימאים לשעבר שהחליטו לעגון בחוף בשנות ה-70. הבדיחה מספרת שלא צריך לערבב כאן את הדרינקים, פשוט מחכים שתעבור רכבת ותרעיד את המקום. כשחוזרי הים היו מגיעים אחרי מסעות באירופה, לכאן היו מגיעים כל השימורים השווים. אם היו מבריחים קצת גבינות לא מפוסטרות ונתחי בשר לא כשרים, אז השימורים היו הלהיט. בתפריט היום תמצאו נקניקים, גבינות, מטוגנים ועוד מאכלים שהולכים נהדר עם הבירה.

תחנה רביעית: קלמנ'ס

מאחורי שם המקום עומד לא אחר מאשר קלמן מיידלר, דמות חיפאית שמלווה את תושבי העיר כבר שנים ארוכות. באמצע שנות ה-80 רכש יחד עם אחיו את "חיפה הקטנה" במרכז הכרמל (העיתונאי ניר קיפניס, אחד ממעבירי הסיור, עוד חגג שם מסיבת שחרור), ובתחילת שנות ה-90 עברו לעיר התחתית. אם אז היה רצון להידמות לבר אנגלי טיפוסי, טיול שורשים אחד לסלוניקי גרם לכדור שלג שהביא עימו שיפוץ מהמסד כמעט עד הטפחות: תפריט לבנטיני, מוזיקה שמחה וקירות מכוסים בטפטים צבעוניים. ללא כל ספק עצירה חובה, בטח כשקלמן מפטפט אתכם על הדרך.

חיפה עיר תחתית, בהדרכת חברי ה"סנהדרינק", 150 ₪ לאדם (המחיר כולל: הדרכה, 3 שלישים של גינס ו-9 מנות למרכז שולחן לאורך כל המסלול), פרטים והרשמה - באתר העמותה לתיירות ונופש בחיפה http://www.visit-haifa.org.