חלום של טיול • המדריך למטייל בפרובאנס - טיפים ומתכונים
בטן גב בריביירה? לא בבית ספרנו. עֹז תלם איחד כוחות עם השף איל לביא והסומלייה אבירם כץ וביחד הם מגישים לכם את המדריך לטיול בפרובאנס הכפרית, עם תמונות שיעשו לכם חשק לשכוח הכל ולעלות על מטוס. עכשיו. ויש גם מתכונים לסלט ניסואז ולפיצה צרפתית
לפני כמעט חודש (כבר עבר חודש?) חזרתי מטיול קולינרי של פעם בחיים - עשרה ימים בפרובאנס. הרבה דברים אפשר להגיד על חבל הארץ המדהים הזה, ובכתבה זו אנסה כמיטב יכולתי לרכז את כל המידע שצריך וטיפים שרק הניסיון האישי מלמד.
אומרים שאין סכין מתחדדת אלא בירך חברתה, ולפני הטיול דאגתי לקבל טיפים מהשף איל לביא ומהסומליה ואיש היין אבירם כץ, וכדי שהמידע שתקבלו כאן יהיה מקיף ומגוון דאגתי לתפוס אותם לשיחה על החוויות שלהם מהמקום. איל ביקר בפרובאנס 5 פעמים - שלושה מהביקורים לסטאז'ים במסעדות ועוד שני סיורים קולינריים, האחרון שבהם לפני 5 שנים, לפני שפתח את מסעדת רוקח 73. חבל פרובאנס מהווה מקור השראה משמעותי למנות שהוא מגיש במסעדותיו. אבירם חזר גם הוא מטיול עמוס חוויות עם בני משפחתו.
>> לעוד כתבות על טיולים קולינריים בארץ ובעולם
בסיקור הטיול שלנו נדלג ברשותכם על ערים מרכזיות כמו ניס, מרסיי, ארל, אקס אן פרובנס, גראס ואביניון, אשר כבודן במקומן מונח. בכתבה זו נתמקד באזורים הכפריים יותר של פרובנס, בהן המסעדות גדושות דווקא במקומיים ורוב הסיכויים שלא יבינו אנגלית - וזה דווקא דבר טוב. לכל כפר או עיירה יש את הסיפור, האופי, הצבע והמבנים שיחודיים להן, וכמה שספרון טיולים מוכן יכול להיות מועיל, לפעמים שווה לשבור שגרה ולהיעזר במקומיים בחיפוש אחר אטרציות.
אוכל, ולא רק
האוכל בפרובאנס הוא אוכל פשוט - רוב המסעדות מגישות את מנותיהן בצורת הגשה מאוד פשוטה ואפילו מיושנת, עם טעמים ברורים ונעימים. ברוב המסעדות יש תפריט במחיר קבוע לשלוש מנות בכל שעות הפעילות (ולא רק בתור ארוחות עסקיות). האוכל האמיתי, במקומות העממיים יותר, יכול להיות דווקא טעים מהאוכל במסעדות היוקרה, כי הוא פחות מנסה להתחכם, ומתמקד יותר בטעם ובניצול של חומרי גלם. רוב המצרכים במסעדות ובשווקים יהיו לנו מוכרים: עגבניות, חצילים, קישואים, עשבי תיבול, בקר, עוף ועוד.
המנות העיקריות תגענה לרוב עם תוספות שמשתנות בהתאם למקום. שימו לב שבניגוד לטרפת שעות העבודה של המסעדות בארץ, רוב המסעדות הצרפתיות תהיינה פתוחות לארבע שעות ביום בלבד: בין 12:00-14:00 בצהריים ובין 19:00-21:00 בערב. היוצאים מהכלל לנושא זה הם הבראסרים השונים, שפתוחים רצוף לאורך היום. יש מלונות שיגדילו ראש ומעבר להמלצה על מקום גם יתקשרו ויזמינו מקום עבורכם.
לפי חוק בצרפת, כל מסעדה חייבת לפרסם במקום בולט בכניסה את התפריט ואת המחירים, ככה שאם הגעתם לעיירה קטנה תוכלו קודם כל להתרשם מהתפריטים אגב סיור בעיר (לפחות ככה זה עבורי) ואחרי שבחנתם וספרתם את הסועדים בכל מקום, לקבל החלטה שקולה וראויה על המקום שיהיה הכי כיף לאכול בו.
הסופר מרקט הצרפתי וכמובן החנויות המתמחות בעיירות יכולים להיות הזדמנות מצוינת לבניית תפריט כבקשתך: הגבינות, הירקות, הנקניקים ושאר חומרי הגלם באיכות משובחת, ואם הגעתם לעיירה בזמן השוק אז בכלל הסתדרתם.
>> פירוט השווקים בפרובאנס לפי יום
הדרך הכי טובה לסדר את עצמכם מבחינת אוכל היא לשאול את המקומיים איפה הכי כדאי לאכול, כשברוב המקרים תקבלו המלצות טובות, או לפי הריח - התנועה במסעדה ומבט מהיר בתפריט. אם אין בו תיאור מנות באנגלית סימן שהמסעדה מסתמכת בעיקר על קהל מקומי, שלא ידוע בתור קהל שמתרצה בקלות.
את ארוחות הבוקר רוב הסיכויים שתאכלו במלונות את בצימרים שעל הדרך. ארוחת הבוקר הבסיסית מורכבת מ: קרואסון, חמאה, באגט, ריבה, קפה, מיץ תפוזים וזהו. זה הבסיס של מה שנקרא פטיט דז'ונר. כל דבר שיוגש לכם מעבר הוא בגדר בונוס של המקום בו אתם מתאכסנים, וזה יכול לנוע מדברים פשוטים כמו דגנים, פירות ומיני לחמים ועד ליוגורט, גבינות משק וקישים תוצרת בית.
חשוב לבדוק במקומות בהם אתם מתאכסנים האם המחיר כולל או לא כולל ארוחת בוקר. מחיריה נעים בין 5-15 יורו, כשמחירים גבוהים יותר מעידים על ארוחה בבופה. בטיול שלנו מיצינו את הקרואסון והחמאה אחרי מספר ימים. לקראת הסוף תיירנו יותר והסתמכנו על פירות וגבינות מקומיים ולא על ההיצע המוגבל יחסית של ארוחת הבוקר המלונית.
אסור לפספס מסעדות המתמחות בפטריות. היערות הנרחבים שבצרפת הינם שטח גידול מעולה למגוון רחב של פטריות, הרבה מעבר לפורטובלו ויער. פטריות חמאתיות ועשירות כמו פטריות פורצ'יני, בצרפתית סֵפּ (cep), מלאות טעם כמו פטריות ז'ירול או מורל (morillas) ועוד שלל פטריות בכל מיני צבעים וצורות. אגב, המילה הצרפתית לכל סוגי הפטריות היא שמפיניון, אז כשאנחנו קונים פטריות שמפיניון אנחנו למעשה קונים פטריות פטריות.
יין
את תרבות שתיית היין הצרפתית, שכבר דנו בה בעבר, ניתן לראות מאוד בקלות: בכל מסעדה תראו בקבוק או כוס יין על כל שולחן, ממקומות פשוטים כמו פיצריות ועד למסעדות מכוכבות. לצרפתים לא מפריע לשתות יין שמגיע מג'ריקנים או נמזג מברז בירה, כל עוד הוא עשוי טוב וטעים. בהרבה מאוד מקומות תוכלו למצוא קראף של חצי ליטר, שמספיק בקלות לזוג או אפילו לשלושה אנשים, במחירים של 10 יורו או פחות. ככה שאם יין עדיין קצת רחוק מכם, בפרובאנס תוכלו לשפר את מערכת היחסים איתו, בלי לשבור את הכיס ובלי להסתבך בהסברים.
שווה להיכנס לחנות יינות ולטעום מהיינות המקומיים הזולים והיקרים - כמעט כולם מוצלחים ונעימים לשתייה. כדאי במיוחד לטעום מיין הרוזה - התמחות של האזור. במילים פשוטות מדובר ביין ורוד, פירותי וכיפי. יש שני סוגים של יינות רוזה: רוזה שולחני, שנמזג מג'ריקנים או ברזי בירה, פשוט ונועד לשתייה מהירה, ורוזה גסטרונומיק, יינות מורכבים יותר בעלי יכולת התיישנות ותג מחיר גבוה בהתאם. כל המסעדות בהן ביקרנו הציעו לפחות רוזה אחד.
הרומן הצרפתי עם יין נמשך כבר מאות שנים, ואפשר לאפיין את הגישה שלהם אליו כמו שאנחנו מתייחסים למלח או לפלפל, הוא שם, שותים אותו, נהנים ממנו וזהו. הגישה שם ליין נטולת כל פלצנות - בהרבה מקרים במסעדות הכפריות, בעלי המסעדות בעצמם לא ידעו לספר על זני הענבים שנמצאים בבלנד, על מספר החודשים בחבית, שיטת התסיסה ועוד דברים שמבלבלים את אלו שטרם היטיבו להכיר את העולם התוסס. רק דבר אחד חשוב ידעו לספר על היין: מאיפה הוא הגיע. יגידו - יין מקומי, או יין מקוט דה פרובאנס', או 'קוט דו רון', כלומר מאיפה היינות באו.
אם מדברים על קוט דו רון, שווה להקדיש מספר ימים מהטיול לערים כמו אביניון ואוראנז' ולכפר שאטונף דו פאפ - אזור יין עתיק ומוכר, עם יינות אדומים פירותיים ומתובלים, המופקים מזנים ים תיכוניים, עם תכולת אלכוהול גבוהה וריחות שמזכירים עשבי תיבול ובעיקר כיפיים לשתייה. אם מגיעים לכפר בתקופת הבציר האויר מריח כמו יין.
פסטיס
משקה האניס הוא מבין המשקאות הנלגמים ביותר בפרובאנס. שותים אותו עם קרח בטברנות ובבתים. ייחודו של הפסטיס בהשוואה לעראק, אוזו ושאר אניסים הוא בתיבול ייחודי ומרקם חלקלק. שווה לחפש יצרנים מקומיים. אם מתמזל מזלכם, חפשו בחנויות האלכוהול פסטיס של היצרן ז'אן בויר, שלפי אבירם ועוד יודעי דבר בתחום הוא מבין הפסטיסים הטובים בעולם. היצרן נפטר זה מכבר, מה שהפך את מושא יצירתו לנדיר יותר.
שמן זית, דבש ותוצרת מקומית
הדרכים הכפריות רצופות יצרנים מקומיים שמוכרים שמן זית משובח ודבש מפרחי לבנדר. שמן זית ייחודי לאזור הוא שמן זית מזיתים שחורים, פחות חומצי ועשבוני אבל עם מתיקות עדינה. אחרי עונת המסיק היצרנים מוכרים זיתים ירוקים בכבישה קלה, שלא נשמרים הרבה זמן אבל הרבה יותר טעימים. שמן הזית שתמצאו באזור אינו זול, אך מתייחסים אליו כמוצר ארטיסינאלי, טעים ומענג. יצרן אחד של שמן זית ששווה ביקור מיוחד, אם אתם נעים על הציר שבין אביניון למארסיי ,הוא קסטלאס (Castelas), בית בד של זוג צרפתים ששבו לפרובאנס אחרי 15 שנים באריזונה והחליטו להקדיש את עצמם להפקת שמן הזית הטוב ביותר.
עוד שווה לחפש בצידי הדרך עמדות איכרים - דוכנים של חקלאים מהאזור שמוכרים את פרי עמלם במחירים מאוד ידידותיים ובאיכות מדהימה.
מתחילים לטייל: אזור ניס
אֶז (eze) - כפר קטן ועתיק 20 דקות מזרחית לניס, הסיבוב בעיר העתיקה לוקח שעתיים ואחריו אפשר לשבת במסעדה מצוינת בשם קפה גסקון שנמצאת ממש מחוץ לחלק המתויר יותר של הכפר.
ואנס (vence) - עיירה קטנה והררית במרחק של חצי שעה נסיעה מניס, עם נוף מרהיב שחולש על שטח שבין בין לאלפים. העיר העתיקה מלאה בפינות חמד ומסעדות אתניות לצד מסעדות צרפתיות והיא שוקקת חיים גם בימים בהם שיא העונה כבר חלף.
אחת האטרקציות הקולינריות הגדולות בעיר היא מסעדתו של השף כריסטוף דופו - שנקראת לה באקנאל (les bacchanales). בגלגולה הקודם של המסעדה היא הייתה ממוקמת בכפר טורט ואיל הגיע לשם פעמיים לסטאז'. למרות המעבר לעיר גדולה יותר האוכל שומר על אופיו הייחודי ומתן שירות אישי, ואבירם מספר שאפילו הטבחים לוקחים חלק בחווית הלקוח - מגישים מנות שהכינו, מסבירים ומשוחחים עם הלקוחות ולא נותרים רק מאחורי הקלעים.
סנט פול דה ואנס (st paul de vence) - עיירה קטנה ועתיקה הממוקמת 5 דקות מואנס, עם הרבה מאוד גלריות לאמנות שמציגות יצירות של אמנים כשאגאל ופיקאסו ומסעדות עטורות כוכבים, מזרקות בכל פינה ומגרש פטאנק פעיל. שווה לטייל על חומות העיירה ולהינות מאויר הרים צלול.
טורט סור לופ (tourette sur loup) - עיירה קטנה מימי הביניים שנמצאת על הדרך כשעולים מכיוון ניס ועוברים את ואנס. בעיר יש את כל הסממנים שמאפיינים את התרבות הצרפתית: אין שם סופר מרקט, העיר מלאה בבעלי מקצוע, קמים בבוקר והולכים למאפייה ומשם לחנות הגבינות. יש שם 2-3 מסעדות ועוד שני בתי קפה. בבתי הקפה יש תורנות - אם אחד סוגר ביום ראשון השני יסגור ביום שני, מעין סידור עבודה מקומי. פעמיים בשבוע יש בכיכר המרכזית שוק נודד של בגדים ומיני מאכלים. שווה לשים עין לדוכן של הסוקה - פנקייק מיוחד מקמח חומוס. מקום לנופש נטול לחץ. ברי מזל שמגיעים בעונת הכמהין יכולים לראות אותן צצות בתפריטים ובמנות שונות ואולי אפילו להצטרף ל'ציידים' ולשלוף פטריות טריות מהאדמה.
הפארק הלאומי מרקנטור
אחד מהאזורים המרהיבים ביותר בפרובאנס הוא הפארק הלאומי שנקרא מרקנטור (mercantour), שמורת טבע בליבם של הרי האלפים הצרפתיים, עם עשרות פלגי מים, פסגות הרריות, אתרי סקי ואירוח כפרי חם ומלבב. באזור ישנן מסעדות כפריות המתמחות באוכל הררי ומשביע, אתרי לינה עם נוף בלתי נשכח ומסלולי הליכה למטיילים מנוסים יותר ומנוסים פחות. הנסיעה באזור זה היא הררית ומפותלת, אז קחו בחשבון שאת הנסיעות לאזור ובאזור כדאי לסיים באור יום.
>> אם אתם רוצים לתכנן טיול רגלי בשמורת המרקנטור - נסו את האתר הזה. קחו בחשבון שזמני הטיול המשוערים בו מיועדים למטיילים מנוסים מאוד, אז אל תתביישו להכפיל את הזמן המשוער שם פי 1.5.
סנט מארטן וזובי ( Saint Martin Vesubie )- העיירה המרכזית בשמורה, שקטה ונעימה עם מעין שלווה עמוקה שעוטפת את הרחובות. בסוף עונת התיירות העיירה רדומה למדי, אבל אפשר למצוא בה פינות חמד כמו המונלייט שאלט (moonlight chalet) שמגדיר את עצמו כאקו לודג', ובמילים אחרות מעין צימרים מקסימים ומיוחדים, כל אחד בעיצוב אחר, שממוקם ממש על הנהר, עם גינת ירק, אגם דגים קטן ואירוח חם ומלבב.
בעיירה ישנן הרבה מסעדות אשר פעילות במהלך עונת התיירות, כשזו נגמרה אנחנו אכלנו במסעדה קטנה שנקרא לה ראנדו וו (Le Rendez-vous ) שמציעה אוכל כפרי וטעים במיוחד. שווה לטעום את חזה הברווז שהם מגישים במגוון רטבי פטריות, ואפילו יש שם מנות פסטה מיוחדות ומאפים תוצרת בית שהצליחו להיחקק בזיכרון.
אוברז' לה רובר בכפר רור (Auberge Le Robur, Roure)- מלון מסעדה גסטרונומי אשר מציע תפריט המשתנה מדי יום. הכפר בו ממוקם המלון יושב על האלפים הצרפתיים וממנו אפשר לצאת לסיורים שונים והליכות בפארק. האוכל במלון יוצא דופן, מדויק ומעניין, וניתן להזמין חדר במחיר שכולל ארוחת בוקר וארוחת ערב ב67-77 יורו לאדם. אם בהרבה מקומות אפשר לוותר על הזמנת מקום מראש, כאן דווקא כדאי לעשות זאת. אבירם, שבילה שני לילות במקום, גם מעריך שבקרוב המקום יזכה בכוכב מישלן, מה שיעלה את רמת המחירים שלו ויהפוך אותו לעוד יותר קשה להשגה.
מעבר לריביירה - הפארק הלאומי ורדון, לוברון, ואקלוס ופרובאנס ההררית
האזור של פרובנס הגבוהה - החבל החצי הררי שצפונית לרביירה, הוא גן עדן למטיילים. הוא רצוף בשדות לבנדר, חורשות, טירות עתיקות שמבצבצות מן האופק, נחלים, כרמים והרבה אופי. המקומיים באזור מארחים ומסבירי פנים ואם זמנכם בידכם שווה ללמוד מראש ולהתעמק בכל אחד מתתי האזורים שבו.
מוסטי סנט מארי (Moustiers Sainte-Marie)- ידועה גם בשם "העיר עם הכוכב", בזכות הכוכב התלוי בין שתי פסגות הערוץ עליו היא ממוקמת. מוסטי היא עיירה קטנה וחמודה המוקפת בשטחי חקלאות נרחבים ונוף שאם ביקרתם בטוסקנה וודאי יראה מוכר. אנשי העיר מתמחים בייצור קרמיקה ושלל דברי אומנות. בחודשים ספטמבר ואוקטובר העיר פחות מתוירת וכיף להתהלך ברחובותיה. ממש מחוץ לעיר ישנו מסלול הליכה מקסים העובר מסביב להר דרך מטעי זיתים וקיני ציפורים.
אם אתם בקטע של אוכל צרפתי כפרי שלא מתפשר נסו את מסעדל ל'אטול דה מר (l'Etoile de Mer) שמציעה תפריט כפרי עם מנות כמו פטה כבד אווז, סטייק משוק טלה ברוטב פטריות מורל ואנטריקוט עם 4 תוספות (כשאנחנו אכלנו שם היה מדובר בסלט עם קישואים חיים, ארטישוק ירושלמי, מיני מוסאקה וצ'יפס מצוינים) שמשתנות לפי העונה.
מהעיר אפשר לנסוע לקניון של ורדון - ערוץ נהר שבמשך שנים חצב בסלע קניון מהעמוקים באירופה. היעזרו במקומיים למצוא את הכביש ההיקפי שעובר ממש על הערוץ.
רוסיון - עיירה קטנה ומפורסמת בזכות מיקומה מעל מחצבי אדמת החמרה - טרה רוסה. כל הבתים בעיר מצופים באדמה המקומית מה שאומר שכל העיר כתומה. גם כאן תוכלו למצוא שלווה כפרית ומסעדות מקומיות מצוינות. את הלינה כדאי לבלות דווקא מחוץ לעיר, באירוח כפרי במקום שנקרא לה מה ז'ורל (le mas jorel), שמפנק לא רק בחדרים יפים, גישה לגן שופע, בריכה ועוד, אלא גם מציע ארוחת בוקר שראויה לתואר הטובה ביותר שאכלנו, בשילוב הרבה טיפים, הכוונה ואירוח ידידותי במיוחד של בעלי המקום - זוג נשוי שעבר מחיי העיר של פריז לשלווה של הכפר, 5 דקות נסיעה מרוסיון.
אם התמזל מזלכם והגעתם לאזור ביום ראשון, כדאי מאוד לבקר בעיירה איל סור לה סורג (il sur la sorgue), שהופכת ביום זה לשוק אחד ענק, שמציע כל דבר שאפשר לחשוב עליו כמעט, החל מענתיקות, בגדים וכובעים, דרך חומרי גלם כמו ירקות, דגים ופירות ים, פטריות, נקניקים בתוצרת אמן ועד אוכל מוכן כמו פאייות, עופות צלויים, מוקפצים סיניים, ואפילו חומוס.
אזור מרסיי והחוף
רוקפור לה בדול (Roquefort la Bedoule) - זה אמנם לא הכפר המפורסם בו התגלתה הגבינה הכחולה והריחנית (הגבינה יוצרה לראשונה בכפר אחר שנקרא רוקפור שנמצא 3 שעות נסיעה ממערב ממרסיי, אבל זאת כבר כתבה אחרת), אך עדיין מציע נוף טבעי, מסעדות מקומיות מוצלחות ואפשרויות לינה מעניינות.
באנדול (bandol) - עיר חוף שקטה עם מרינה וטיילת מרשימה ומלונות על הים במחיר נגיש. באזור כמה מסעדות דגים, כשאת ההמלצה של כותב המאמר מקבלת מסעדה קטנה וחמודה בשם לה ק'ארט (la k'art) שמציעה מנות מסוגננות של קלאסיקות צרפתיות עם תוצרת טרייה מהים. היינות אשר מיוצרים באזור העיר נחשבים למוצלחים במיוחד ונושאים תג מחיר גבוה יותר מהממוצע. יקבים באזור ששווים ביקור מיוחד: Chateau de Pibarnon, Tempier ו- Chateau Simone .
דרך החוף - את הנסיעה ממרסיי לכיוון ניס (או להפך) אפשר להעביר תוך שעתיים על הכביר המהיר או להקדיש חצי יום לנסיעה הררית בנופים היפים. איל מספר שאת הבויאבז הטעים ביותר שאכל אי פעם הוא אכל בטברנה קטנה על הדרך הזו, בה אמו של בעל הבית מכינה כל יום מחדש את המרק המשובח. אם כבר החלטתם לנסוע בדרך החוף אפשר גם למצוא מסלולי הליכה קצרים בהרים.
עד שתגיעו
בגלל שעכשיו פרובנס נמצאת בתחילתו של החורף ורוב הסיכויים שלא תסעו לשם בחודש הקרוב, ביקשתי מאיל להכין שני מתכונים שלטעמו מאפיינים את האזור והאוכל הצרפתי. הנה 2 מהמנות שהכין:
סלט ניסואז עם פלפלים קלויים, ביצה רכה וטונה אורטיז / איל לביא
סוג מתכון: פרווה | זמן הכנה: 45 דקות | זמן כולל: שעה וחצי | כמות מנות: 4 מנות | רמת קושי: בינוני
מצרכים לסלט:
עלים פנימיים מחסה ערבית גדולה
200 גרם שעועית ירוקה נקיה
2 פלפלים אדומים גדולים
100 גרם זיתים שחורים (עדיף מסוג קלמטה)
6-7 צנוניות שטופות
בצל סגול קטן, קלוף
2 תפ"א בינוניים
חופן עלי רוקט או בייבי
2 ביצים
צנצנת אחת של טונה משומרת איכותית (עדיף של חברת אורטיז)
מצרכים לויניגרט:
רבע כוס מיץ תפוזים טרי סחוט
מיץ מחצי לימון
רבע כוס שמן זית
רבע כוס שמן תירס
2 שיני שום כתושות
כף חרדל דיז'ון חלק / גרגרים
קורט מלח ופלפל שחור גרוס
אופן הכנה:
- מתחילים בהכנת המצרכים לסלט: מבשלים את תפוחי האדמה במים רותחים או אפים בתנור חם עד שהתרככו. חותכים לפלחים או קוביות גדולות.
- חולטים את השעועית הירוקה 2 דקות במים רותחים, מעבירים למי קרח ומסננים.
- קולים את הפלפלים על אש גלוייה או בתנור חם (220 מעלות) עד שקליפתם השחירה מכל הכיוונים. נותנים להם להתקרר, קולפים וחותכים לרצועות.
- מכינים ביצים רכות: מבשלים את הביצים במים רותחים מבעבעים קלות (אפשר באלו בהם נחלטה השעועית) 4-5 דקות עד שהחלבון התקשה אך החלמון נותר רך. מוציאים מהמים ומעבירים למי קרח, ואחרי שהתקררו קולפים וחוצים את הביצים לאורכן.
- פורסים דק את הצנוניות ואת הבצל לרצועות דקות.
- מגלענים את הזיתים.
- ממשיכים בהכנת הרוטב: מכניסים את כל המרכיבים לכוס גבוהה וטוחנים עם בלנדר ידני עד לקבלת רוטב אחיד וסמיך. טועמים ומתקנים תיבול במלח, פלפל או כפית דבש לפי הטעם. שומרים בקירור עד להגשת הסלט.
- בקערה גדולה מערבבים את כל המצרכים לסלט למעט הטונה והביצים ומסדרים בצלחת הגשה רחבה ושטוחה. מסדרים מעל את הטונה והביצים, יוצקים ויניגרט לפי הטעם ומגישים מיד.
פיסלדיה – מאפה פרובנסלי עם בצלים מקורמלים וגבינה / איל לביא
סוג מתכון: חלבי | זמן הכנה: שעה | זמן כולל: יותר מ-4 שעות | כמות מנות: 6 מנות | רמת קושי: בינוני
מצרכים לבצק:
500 גרם קמח לחם
1 כוס מים קרים
כפית מלח
10 גרם שמרים יבשים
2 כפות שמן זית
לתוספות (לתבנית אחת):
4 בצלים מקולפים בגודל בינוני וחתוכים לחצאי טבעות
כפית תערובת עשבי תיבול פרובאנס*
רבע כוס שמן זית
חבילה אחת אנשובי משומרים בשמן
200 גרם גבינת גאודה מגוררת
חופן זיתים שחורים מגולענים
אופן הכנה:
- במיקסר או ביד לשים את כל המצרכים לבצק כשלוש דקות, מוסיפים את שמן הזית וממשיכים ללוש עד לקבלת בצק אלסטי וגמיש. מניחים לתפוח כחצי שעה, מחלקים לשני כדורים, מכסים בניילון ומעבירים למקרר למשך הלילה.
- בסיר רחב ושטוח מחממים רבע כוס שמן זית ומאדים את הבצלים על להבה בינונית תוך ערבוב ושמירה שהבצל לא ישחים. מוסיפים כפית עשבי תיבול פרובאנס. כשהבצל מתרכך מורידים מהאש ומצננים.
- לשים ומרדדים כל כדור בצק על משטח מקומח לעובי דק מאוד ומעבירים לתבנית אפיה מכוסה בנייר אפיה. מחממים תנור לחום גבוה מאוד ואופים את הבצק בתבנית (או על אבן שמוט המשמשת להכנת מאפים ופיצות, למי שיש) כעשר דקות עד שנאפה מעט אך עדיין לא מוכן עד הסוף.
- מסדרים את הבצלים על המאפה ומוסיפים לפי הטעם פילטים של אנשובי, גבינת גאודה וזיתים שחורים מגולענים. ניתן להוסיף גם שמן זית ותערובת עשבי תיבול פרובאנס לפי הטעם. מחזירים לתנור ואופים במשך 5-10 דקות נוספות, עד שמזהיב. מגישים מיד.
*תערובת של טימין, רוזמרין, טרגון ואורגנו מיובשים, ניתן להשתמש בחלקם.
שווה קריאה: