ני האו • סיפורי יין מסין

תרבות היין בסין הייתה מפותחת ביותר במשך 3,000 או 4,000 שנה, עד לתחילת האלף הקודם, ואז פסקה לחלוטין, עד לשנים האחרונות. גפן היין הגיעה לסין כנראה במקביל לשגשוגה בשומר הקדומה ובפרס. על תעשיית היין הקדומה, על כרמים ויקבים, אפשר ללמוד מסיפוריהם הקדומים של הנוסעים בדרך המשי מסין לאסיה הקטנה.

עם השנים, עקב תהליכי התפתחות דמוגרפית מהירה שחלה באזור, היה צריך להאכיל אוכלוסייה הולכת וגדלה והכרמים נהיו פחות ופחות חשובים. בתקופה זו פינו מקום בקרקע לטובת גידולי שדה, כמו אורז, סויה ותה, והגפנים נעלמו כלא היו.

תה ואורז יש בסין

סין מזוהה בעינינו, מאז ומתמיד, עם תה ואורז ולא עם יין ואלכוהול. מאידך, הסינים שותים אלכוהול, והרבה; כמעט כולם שותים במהלך היום, גברים יותר שותים, אם כי גם נשים לא טומנות ידן בצלחת. שותים כליווי לארוחה, ברחוב בהפסקת עבודה של פועלים, במסעדה, בארוחות עם המשפחה ובארוחות עם חברים.

הסינים משתכרים הרבה ומהר, מה שלא מפריע להם להזמין עוד ועוד משקאות. כשיש להם כסף הם אוהבים שכולם ידעו זאת. האלכוהול יקר מאוד, ומהווה עוד דרך ראוותנית להפגנת עושר. הם אוהבים גם קוקטיילים צבעוניים ומקושטים שיצאו אצלנו מזמן מהאופנה: המון מטריות וקשים צבעוניים, כוסות בצורות שונות, זיקוקים, ושאר פרטי פירוטכניקה גרנדיוזיים, צבעוניים ורועשים.

תרבות העסקים בסין הולכת יד ביד עם שתיית אלכוהול, וככל שעלייתה של סין כמעצמה כלכלית עולה, כך גובר גם הביקוש לאלכוהול איכותי.

אלכוהול לכל פועל

למעשה, אלכוהול וגם יין היו מאוד נפוצים בסין כבר בימי קדם. הסינים הם אלו שהמציאו שיטות תסיסה והפקת אלכוהול עוד לפני מאות ואלפי שנים.

הבירה הפופולארית ביותר בסין היא הצ'ינג דאו, (Tsing Tao), על שם העיר בה היא מיוצרת (קינגדאו). זו בירה בהירה ואנמית עם אחוז אלכוהול נמוך ולכן שותים אותה הרבה במשך כל היום. המשקה המקומי נקרא באי-ג'יו (אלכוהול לבן), משקה חריף עם אחוזי אלכוהול גבוהים מאד (40% - 60%), שהסינים מפיקים מתסיסת דורום. משקה נוסף מוכר בסין הוא יין צהוב - 'יין' דגנים סיני המשמש גם לבישול.

האלכוהול שולט בתרבות הפנאי והאוכל, בעת אירוח בבית סיני מסורתי, המארח מוזג אלכוהול ללא הפסקה, ואם לא נסרב לו בנימוס ונסביר ששתינו מספיק, לא נוכל לקום על רגלינו בסוף האירוח.

ובימינו...

מאז שנות התשעים צומחת סין בשיעורים מדהימים. התפתחות אזור הסחר החופשי בדרום מזרח אסיה העלתה את שיעור הצמיחה השנתי הסיני על 7% מאז 2002. הנתון הזה אילץ את השלטונות הסיניים, הקומוניסטים במהותם, לאפשר יותר יוזמה פרטית רבה מבעבר. תוצאות שינוי המגמה גרמו לעלייה משמעותית ברמת החיים, ידע והשכלה רחבים יותר וגידול בדרישות הצריכה, כולל גידול הייצור הפנימי. כל זה הוביל בשנים האחרונות לנטיעת כרמים רבים, להורדת המיסוי על היין ולשיעורים הולכים וגדלים של ייבוא וצריכת יין.

בשנים האחרונות מתחילה לצמוח תעשייה מקומית שמחפשת אחר זנים בינלאומיים מוכרים בצד זנים מקומיים, טרואר (תנאי גידול) מתאים לזני הענבים השונים, חיפוש אחר סגנון ייצור, ואתם גם חקיקה ותווי תקן. מספר יצרני היין בסין הולך וגדל ואתו גדלה התעשייה בשיעור של 10% לשנה, והתחרות בהתאם.

התעשייה המקומית תופסת נתח נכבד של 85% מהצריכה בסין, ורק 15% הם יינות יבוא. קרוב למחצית מנתח השוק תופסים הצרפתים, אחריהם אוסטרליה וספרד והרבה אחריהם מדשדשות איטליה, צ'ילה וארצות הברית. רוב היינות הנצרכים הם יינות אדומים יבשים. אם כי תושביה של צפון סין אוהבים לצרוך גם יינות אדומים מתוקים. יינות לבנים צורכות בעיקר נשים.

הסינים עדיין לא צורכים הרבה יין, עם זאת, יש פה התחלה ואוכלוסייה ענקית ופוטנציאל השוק הסיני גבוה ביותר. העזרה מגיעה גם מצד השלטונות הסיניים, שהחל משנות ה-90 מעודדים צריכת יין ובירה, במטרה להקטין את צריכת המשקאות המשכרים יותר.

מירה איתן הינה מנהלת התקשורת של יקבי כרמל

לעוד כתבות של מירה איתן בעולם היין:

זני ענבים: קריניאן, פטיט סירה וארגמן

איטליה בבית: מכינים פסטה שלב אחר שלב

זני ענבים: שיראז, גראנש ומורבדר

טיול אוכל ויין בסיציליה