מהנצרות ועד האסלאם: יין בימי הביניים

תעשיית היין האירופית נפגעה רבות עם נפילתה של האימפריה הרומית. שבטי הברברים, שתרבות יין הייתה מהם והלאה, הגיעו לאזור, גרמו להרס רב של כרמים ויקבים ופגעו גם במסחר במשקה העתיק. באותה תקופה קמה לתעשיית היין הצלה מכיוון שונה לגמרי, מכיוון הכנסייה הנוצרית.

הצלה וישועה

היין, כסמל לדמו של ישו הצלוב, הפך להיות מרכיב פולחני חשוב ביותר לצד לחם הקודש. לפי תיאורי השליחים, ישו נהג לשתות יין בקביעות, ואף הפך מים ליין באחד המקרים. בסעודה האחרונה אמר ישו למשתתפים כי היין הוא דמו, "דם הברית הנשפך בעד רבים". תלמידיו המשיכו במסורת הסעודות המשותפות, שכללו תמיד לגימת יין מאותה כוס. הכנסייה הנוצרית הפכה את היין ואת הלחם לדמו ובשרו של ישו.

עם התנצרותה של אירופה, גידול כרמי ענבים וייצור יין הפך להיות אחד הענפים החקלאיים העיקריים, שנשלט ביחוד בידי נזירים. האפיפיורים והחשמנים החזיקו במרתפי יין גדולים שנוהלו על ידי כמרים מומחים, שחלקם השאיר אחריו ספרים העוסקים ביינות התקופה, תיאוריהם וייחודם.

העם הפשוט לא השתמש ביין לצורכי פולחן ותענוגות, אלא ניצל אותו לרקיחת שיקויים, בתוספת עשבי מרפא ואבקות שונות, לצורכי ריפוי.

אבי הכרמים האירופאי

תואר אבי הכרמים החדשים של אירופה ניתן לקרל הגדול, שעזר מאוד בתקופתו, בשנת 800, להפיץ את גפן היין בכל אזור אותו כבש, וביחוד במערב היבשת. קרל עודד את גידול הגפנים וקבע תקנות לייצור יין וגידול זנים טובים. לו עצמו היו כרמים מצוינים בקורטון שבבורגון בהוראתו ניטעו כרמים רבים גם בצרפת ובגרמניה של היום. אפשר בהחלט להגיד כי קרל הגדול היה זה שגרם לתהליך שהביא את הצלחת יינות גרמניה עד היום.

ואז בא האסלאם

באותה תקופה התחולל תהליך הפוך בארצות הערביות, בין פרס למצרים. בשנת 622 החל מוחמד להפיץ את תורת האסלאם. שתיית היין הייתה נפוצה מאוד בארצות ערב של אותם זמנים. בתחילת דרכו לא התנגד מוחמד ליין, אך עם הזמן שינה דעתו והחל לאסור על מאמיניו לשתות יין לפני התפילה, כדי שלא תוסח דעתם או תסתתר בינתם מהם. מאוחר יותר אסר הנביא לחלוטין על שתיית יין והגדירה כמעשה שטן. היין באזורנו הפך לאיסור מוחלט ורק מתי מעט העזו לגדל גפנים ולהמרות את צווי הדת.

ובינתיים באירופה...

באירופה של ימי הביניים, מלאכת היין המשיכה במנזרים הרבים שצצו שם כפטריות אחר הגשם. הנזירים היו בקבוצה היחידה באותה תקופה שניתן לקרוא לה הקהילה המדעית, והם אלה שהרימו את התרומה הגדולה ביותר למדע החקלאות, ובתוכו גם מדע גידול כרמי וזני ענבים, טיפוח גפנים וייצור יין. במשך הזמן הם שהביאו גם לייסוד שיטת הכרמים, שהחלה בצרפת, ונהוגה בארצות השונות באירופה, עד היום.

התפתחותן של תעשיות יין רציניות מחוץ לאירופה היא כבר תופעה מודרנית הרבה יותר, והגיעה כנראה כתוצאה של התפשטות קולוניאלית של ארצות אירופה השונות. ארצות הברית, אוסטרליה, דרום אפריקה ודרום אמריקה החלו את דרכן בעולם היין הרבה יותר מאוחר, ולכן נקראו עולם היין החדש, לעומת עולם היין הישן של ארצות אירופה.

מירה איתן הינה מנהלת התקשורת של יקבי כרמל

לעוד כתבות של מירה איתן בעולם היין:

זני ענבים: קריניאן, פטיט סירה וארגמן

איטליה בבית: מכינים פסטה שלב אחר שלב

זני ענבים: שיראז, גראנש ומורבדר

טיול אוכל ויין בסיציליה