ליקוק, בליעה, מציצה

בעיר בה כל אדם שני עבד כברמן זה קצת מביך לא להבין יותר מדי במשקאות. לכן, שמחתי לראות שלזמן אמיתי, בעלי המונופול על השכלת הברמנים בארץ, יש גם סדנאות חד פעמיות ולא מחייבות. בהחלט דרך לא רעה להתפרק בסופו של יום ארוך. גם שותים וגם לומדים דבר או שניים על הדרך.

בסדנת הקוקטיילים נוכחים עד 20 משתתפים, עלותה 160 שקל למשתתף, או 300 שקל לזוג. המשתתפים מתיישבים בחצי גורן אל מול עומר המדריך ושני שולחנות עמוסים במשקאות וכלים להכנת קוקטיילים כשלידם שולחנות צד עם קנקני בירה סטלה ובייגלה.

הסדנה נפתחת בסבב שמות. בנוסף לשמו, כל אחד צריך להגיד מה הוא אוהב לשתות. למרבה ההפתעה, אלכוהול כמעט ולא הוזכר במשקאות האהובים. הרוב אוהבים מים. עוד משקאות אהובים שצוינו בסבב: מיץ, בירה שחורה ומיץ תפוזים. מלבד משתתף אחד, אף אחד מהמשתתפים בסדנה לא ידע לומר שם כלשהו של קוקטייל.

מסע בעקבות הסדרות והסרטים האהובים

עם קהל כזה, שלא ממש מתמצא בחומר, לא פלא שעומר המדריך פנה אל ליבנו באמצעות ערוצים יותר פופולאריים – תוכניות טלוויזיה וסרטי קולנוע. בכלל, ככל שהתקדמה הסדנה, היה נראה שהגעתי לסדנת משקאות "בעקבות הסדרות והסרטים האהובים". לרוב המשקאות היו הקשרים למסך הקטן או הגדול. כך לדוגמה, ה"קוסמופוליטן", משקה הדגל של "סקס והעיר הגדולה". עומר מספר שבמשך שנים ארוכות בהן עסק כברמן לא נרשמה אצלו ולו הזמנה אחת של המשקה. עד שנת 2003. מאז, הפופולאריות שלו עלתה פלאים. עד כדי כך, שבשנים האחרונות המכירות של וודקה לימון, המרכיב העיקרי בקוקטייל, קפצו פי 20 ברחבי העולם. מעניין מאד, האם ייתכן שמדובר כאן בכלל בתוכן שיווקי? האם חברות הוודקה לימון עשו יד אחת עם סקס והעיר הגדולה כדי לדחוף לנו את המשקה? למדור המדיה פתרונות.

ולמרות ההקשר הטלוויזיוני, עומר המדריך מציג את הקוסמופוליטן כמשקה גברי מובהק. גברי?! הלו? הוא גם ורוד וגם המשקה האהוב על ג'סיקה פארקר. אז זהו, לפי עומר, הוא גברי בגלל שהוא מכיל כמות גדולה של אלכוהול, עם מה שנקרא "מסתירי אלכוהול", שזה בקיצור תרכיז כלשהו. בארץ משום מה גבר ששותה אותו ייחשב כהומו. אבל עומר אומר שבחו"ל גבר כזה ייחשב מצליחן נובוריש. ואם הוא אומר, אז מי אני כשאתנגד.

המדריך קורא לשני משתתפים לבוא להכין את המשקה ומסביר לא למלא את הכוס עד הסוף כדי שאפשר יהיה להרים את הכוס, אלא אם הברמן רוצה שהבחורה תתכופף כדי ללגום מהכוס כשהיא מונחת על הבר ואגב כך לראות את המחשוף שלה. סודות של ברמנים. אחרי שרקחו את המשקה, שני ברי המזל חוזרים למקום עם הקוקטיילים שלהם. למי שרוצה לטעום, ולא רוצה מפה לפה, הם מוזגים מעט מהכוס לכוס פלסטיק.

Shaken, not stirred

כשהגיע תורי לעלות לבר להכין משקה היה גם זה אחד עם הקשר קולנועי: "הסנדק", קוקטייל המורכב מוויסקי ואמארטו. באמת שלא צריך קורס של שנה ותעודת ברמן בשביל להכין אותו: בעזרת הג'יגר, מתקן מדידה שנראה כמו ביציה, מוזגים לכוס עם קרח את שני המרכיבים ובוחשים עם סטירר. אני חייבת להודות שכל העניין הרגיש לי קצת כמו במעבדת ביולוגיה בתיכון.

המשקה הבא שלמדנו להכין היה "וודקה מרטיני", שאפילו לא צריך מתכון בשביל להבין שמדובר בוודקה + מרטיני. הקוקטייל מפורסם הודות לסוכן 007 שהיה מזמין אותו "שייקן נוט סטירד" (Shaken, not stirred). המדריך אומר שג'יימס בונד היה קוקסינל ומלמד אותנו להכין סטירד נוט שייקן.

חוזרים אחורה בזמן

"מה מזכיר לכם צירוף המרכיבים הבא", שואל עומר המדריך, "גיל 16, ספרייט, וודקה, אחד שתיים שלוש!" ובכן, זה לא טקילה. מקור הטקילה, כך מסתבר, הוא לא במסיבות במועדון הווירוס, כי אם באמריקה הרחוקה. מדובר בתזקיק המיוצר מליבתו של צמח האגבה, שגדל רק במקסיקו. אין סיכוי שמה שהקפצתם כתיכוניסטים היה טקילה ולו בשל העובדה שבקבוק טקילה אמיתית חייב להיות בעל מספר סידורי ומחירו יעמוד על כמה מאות שקלים.

ואם אנחנו כבר בגילויים מרעישים, התולעת, זה בכלל לא קשור לטקילה. זה משהו אחר. המדריך גם מסביר שהסאטלה של טקילה איכותית, שצבעה ירקרק, (רמז, רמז) שונה מאד מסאטלה של אלכוהול אחרים. הוא קורא לזה "סאטלה איכותית" וממליץ לוודא שאין לנו איזו פגישה חשובה למחרת הבוקר של ערב שתיית טקילה. וואלה, עשה לי חשק לבדוק על מה מדובר.

מסתבר, שבסדנת קוקטיילים, לא לומדים רק להכין משקאות, לומדים גם איך לשתות אותם. והמדריך מזמין שתי בנות ברות מזל שידגימו איך שותים טקילה. זה מאד פשוט – "ליקוק, בליעה, מציצה". תרגעו. ליקוק מלח, בליעה של הטקילה, ומציצת פלח לימון. תמים מאד. אמרתי לכם להרגע

ישראלי חם מזג

הקוקטייל האחרון שלמדנו לרקוח היה המשקה האהוב על ביג לבובסקי, "WHITE RUSSIAN" (רוסי לבן), שבכלל לא ברור מה רוסי בו. הבחור הרוסי שישב בסדנה העיד שברוסיה כולם בכלל שותים וודקה נקי. אני אמרתי שגם בטורקיה לא שותים קפה טורקי וביוון אין כזה דבר סלט יווני. ככה זה. לפני שאנחנו מתחילים לערבב את הרוסי, עומר מוסיף שבברים נדיר למצוא קוקטיילים חלביים משום שזה לא ריווחי. גם מפני ששמנת זה יקר וגם בגלל שזה סותם את הקיבה של הלקוח והוא לא יזמין אחרי זה עוד משהו. לא משנה שברוב המקומות ירמו בין כה וכה וישתמשו בחלב במקום בשמנת.

לסיום, חילק אותנו המדריך לשתי קבוצות, וכל קבוצה התבקשה להמציא משקה על כל מרכיביו – החל בסוג הכוס בה הוא מוגש וכלה בשמו. המשקה הטעים ביותר ינצח, או כפי שאמר המדריך וכנראה ידע על מה הוא מדבר, הקוקטייל הפחות רע ינצח. כמובן שהקבוצה שלי ניצחה. בהשראת הוואיט ראשן הצעתי את השם לקוקטייל ומשם זרמנו. והרי המתכון המנצח לפניכם:

ישראלי חם מזג:
אוזו+פסיפלורה+קרח+נענע

את המינונים של כל אחד מהמרכיבים לא ידענו לומר בסוף התחרות, אבל היי - הקבוצה השנייה, אפילו לא זכרה מה היו המרכיבים. ובינינו – ישראלי חם מזג לא צריך שיגידו לו מה וכמה לשים – הוא יעשה מה שבא לו וכמה שבא לו באותו הרגע.

* הסדנא נערכת אחת לכמה שבועות (בהתאם לביקוש וכמות הנרשמים).