לוקיישן, לוקיישן ושוב לוקיישן

אחד מנושאי הרכילות החמים בברנז'ת המסעדנים היא סכום דמיוני של שני מיליון ומאתיים אלף שקל, שקבוצת מסעדנים שילמה כדי לפנות את השוכרים ממסעדה קיימת במרכז תל אביב ולהקים אחרת במקומה. ותיקי הענף לא מבינים את התחשיב הדמיוני, אבל בהחלט מכירים את התופעה: בתל אביב יש הרבה פחות מקומות למסעדות ממה שחושבים, ומי שחולש על לוקיישן נחשק דורש סכומי עתק כדי להתפנות, גם אם המסעדה שלו מפסידה כסף מדי יום. אורי (שם בדוי), מתווך ותיק בשוק מסביר: "יש דמי פינוי קלאסיים: רכישה של עסק קיים עם המוניטין, הרישיון, המיקום ותחזית הרווחים. ויש את הסוג השני, שעליו כועסים, כי לא רוכשים עסק אלא רק את הזכות לפנות את המקום מדייריו הקודמים." נכון שדמי הפינוי יכולים לכלול המשך של חוזה אטרקטיבי או תשתיות מאושרות על ידי העירייה, כמו חדרי שירותים ומטבח, אבל לפעמים לא מדובר אפילו במסעדה. כך, למשל, חנות בגדים ברוטשילד הפכה לגלידרייה תמורת דמי פינוי של 800,000 שקל.

העירייה לא מתירה לפתוח בתי אוכל חדשים. מסעדה חדשה תקום רק על חורבותיה של אחרת