תורת המשחקים: הפסקול הוא השלב

שיאם של משחקי הקצב היה בעשור הקודם, שהתחיל בקדחת משחקי הריקוד Dance Dance Revolution, שכבשה אולמות ארקייד ומאוחר יותר סלונים, והמשיך בסדרות Guitar Hero ו-Rock Band שמילאו דירות סטודנטים מסביב לגלובוס בכלי נגינה מיניאטוריים עם לחצנים במקום מיתרים. אך בשנים האחרונות נדמה שהטרנד כמעט וחלף לחלוטין: משחקי נגינה כמעט ונעלמו ומשחקי ריקוד השתבצו כחלק מהנישה של משחקי-כושר.

אך הקצב לא נעלם מעולם המשחקים. הכוונה הבסיסית - לתת לפסקול המשחק את הבמה המרכזית ולהציב אותו בלב המכניקה של המשחק - נטמעה כפרדיגמה בהרבה משחקים עכשוויים. אלו הם משחקי הקצב החדשים, ובמקום להיות פשוט "משחק על נגינת מוזיקה" הם לוקחים את המוזיקה ומשלבים אותה במכניקה מוכרת מז'אנר משחקים אחר. בפינה הנוכחית אנחנו מציגים שלושה משחקים כאלה מהעת האחרונה.

הראשון והרגוע ביותר הוא Proteus, שמצמיד לכל אלמנט בעולם המשחק צליל אווירתי משלו והופך עצם ההליכה שלכם בעולם לפעולת נגינה שמשנה את הפסקול מצעד לצעד; Sound Shapes הופך משחק פלטפורמות פשוט לסיקוונסר דיגיטלי, בו כל "בונוס" שתאספו יתרום צליל נוסף ללולאה המתנגנת ברקע. כל השלבים נוצרו בשיתוף פעולה בין מעצבים גרפיים שונים למוזיקאים שונים, כשמפתחי המשחק מפקחים על השילוב. השחקנים יכולים גם ליצור שלבים משלהם - שהם כאמור בו זמנית משחק וגם ויצירה מוזיקלית.

לבסוף ישנו Beat Hazzard, משחק לניידים ולמחשב שבו הפסקול הוא ספריית המוזיקה הדיגיטלית הפרטית שלכם. המשחק מושך את המוזיקה מזיכרון המכשיר ויפעיל את האפקטים הגרפיים של השלב, כמו גם את קצב המתקפות של האויבים השונים, לפי קצב השיר המתנגן, יהא אשר יהא. למתעניינים בנושא מומלץ לבדוק גם את Symphony, משחק מחשב בעל קונספט דומה ל-Beat Hazzard אך באווירה הרבה יותר פסיכדלית וניאונית, וכן את סדרת משחקי Bit.Trip, שכולם מבוססים על קצב המוזיקה האלקטרונית המצוינת שמלווה אותם.