מפקס ועד מזכירה אלקטרונית: 5 טכנולוגיות שעבר זמנן

ריק

פתיחה

אחד ממנהגי ראש השנה הוא "תשליך" - טקס הנערך על יד מקור מים חיים, ובו נאמרת תפילה ל"השלכת" החטאים למצולות.

לרגל החג, החלטנו לקיים "תשליך" משלנו, ולזרוק לים את כל הטכנולוגיות הישנות שעבר זמנן (זריקה מטאפורית, כן? אנחנו לא באמת רוצים לזהם שום מקור מים עם מתכת ופלסטיק).

מפקס ועד מזכירה אלקטרונית - קבלו כמה מהמכשירים שפעם נחשבו לשיא החדשנות, והיום אפשר ורצוי להסתדר בלעדיהם.  

יש לכם עוד דוגמאות למכשירים שמקומם במוזאון? שתפו אותנו בתגובות.

פקס: כי חבל על הנייר

כולנו עברנו את זה: פקיד הבנק דורש מכם להעביר מסמך חשוב בפקס בלבד, וצמרמורת מעיקה עוברת בגוף. "אני יכול לשלוח לך במייל? אולי בדואר? אפילו דואר רשום אם צריך. יודע מה, אבוא כבר בעצמי לסניף, כי מאיפה אני אמור לשלוח פקס עכשיו?!".

אם בעבר מכשיר הפקס נחשב פלא של ממש, היום  - בעידן האימייל, הסורק ושירותי האחסון בענן - הוא נראה כלקוח מעידן האבן. הוא תופס מקום, הוא דורש קו טלפון, הוא מבזבז נייר, ולא פעם אי אפשר אפילו לקרוא מה כתוב על הדפים שהוא פולט. ועוד לא אמרנו מילה על כל הפעמים שספגנו צפצופים בלתי נסבלים באוזן ללא שום הקדמה או אזהרה, לאחר שצלצלנו בטעות למספר פקס במקום למספר הרגיל.

מכשיר הפקס, אם כן, הוא הראשון ברשימת הטכנולוגיות שהיינו רוצים לאחסן ולהשאיר בתשע"ב. אנחנו יודעים שיש עוד כמה עסקים שמתעקשים להשתמש בו, ולהם אנחנו מבקשים למסור: הגיע הזמן להיפרד.

מילון אלקטרוני: כי יש גוגל טרנסלייט

פעם, לפני עידן האינטרנט הנגיש והסארטפונים, הסטודנט הכי מעודכן בכיתה החזיק בכיס מילון אלקטרוני. זוכרים את החידוש? מילון אלקטרוני שגודלו כגודל מחשבון כיס, עם מאות ערכים המתורגמים משפה זרה לשפת האם בכמה לחיצות כפתור.

אח, הנוסטלגיה. כל מה שהיה עליכם לעשות הוא להקליד את המילים על מקלדת צפופה שעליה מודפסות אותיות בשתי שפות (לעתים שלוש), ואת התרגום קיבלתם במסך קטנטן, חשוך ומפוקסל. על חיבור לאינטרנט אין כמובן על מה לדבר, כך שמספר הערכים המוגבל שאיתו הגיע המכשיר הוא מה שיש. 
 

היום, כאשר כל שפה שתרצו נמצאת במרחק לחיצת כפתור בסמארטפון או בטאבלט שלכם, אנו נפרדים מהמילונים בברכת שלום ולא להתראות. בין אם אתם משתמשים בתוכנות כגון מורפיקס או גוגל טרנסלייט, ובין אם אפליקציות סלולריות הן כוס התה שלכם, את המילונים האלקטרוניים אפשר בשקט לאפסן בארון.

צורב: כי אפילו באוטו כבר יש MP3

עם יד על הלב: מתי בפעם האחרונה צרבתם משהו על דיסק?

בואו נודה בעובדות: יותר ויותר מחשבים ניידים מגיעים היום ללא כונן תקליטורים, ורוב נגני ה-DVD מגיעים עם אפשרות לחיבור זיכרון נייד, כך שאין באמת סיבה לשמור או לגבות קבצים על דיסקים צרובים פרט להרגל. אפילו במכונית, שבה השימוש בדיסקים פופולרי במיוחד, אפשר לחבר כבר ישירות את נגן ה-MP3, או אפילו להזרים מוזיקה ישירות מהסמארטפון.

בהתחשב בנפח הזיכרון המצומצם שעל הדיסק, בזמן ובאנרגיה שדורשת הצריבה, רובנו כבר הסקנו שעדיף להשתמש בכונן נייד בזיכרון USB נייד שישמור את הקבצים בשיא הקלות והמהירות. ואחסון בענן, כבר אמרנו?

אז נכון שהפרידה הזו עלולה קצת להכאיב למי שיש לו פינה חמה בלב ל"מיקסד CD" - תקליטור שעליו צרוב אוסף שירים שבחרתם בפינצטה עבור אדם יקר. אבל הי, גם מהקלטות ומהבום בוקס התקשינו להיפרד - והיום אף אחד לא מסתכל אחורה.

מכשיר GPS: כי יש Waze

הגיע הזמן שמישהו יאמר זאת: אלא אם אתם נהגי מונית, אין שום הצדקה לכך שתחזיקו ברכב מכשיר GPS, שאינו חלק אינטגרלי מהטלפון שלכם.

כן, אנחנו יודעים. זהו עולם אכזר. רק לפני שנים בודדות הוצאתם מאות ואולי אלפי שקלים על מכשיר כזה, ועל תוכנת ניווט חוקית. אבל בינינו, זו לא סיבה מספיק טובה להמשיך להחזיק בו. אחרי הכל, מי באמת צריך עוד מכשיר, כשיש לכם Waze, מפות גוגל ושאר שירותים חינמיים (או בתשלום) בסמארטפון שלכם?

אפילו כשאתם נוסעים לחו"ל, לדעתנו לפחות, עדיף לכם לשלם על חבילת גלישה מוגדלת ולהשתמש בניווט בסלולרי, במקום לשכור מכשיר GPS ברכב. נסו ותהנו. 

תא קולי: כי יש Whatsapp

מכירים את זה שאנשים משאירים לכם הודעות בתא הקולי בסגנון: "הי, זה אני. תתקשר". האם יש הודעה מיותרת יותר מזו? אחרי הכל, אנחנו יודעים מי אתה, כי יש שיחה מזוהה. אנחנו יודעים שחיפשת אותנו, כי התקשרת, ואתה לא צריך להגיד לחזור אליך - הבנו את זה לבד. 

מזכירה אלקטרונית, או בגלגולה המודרני "תא קולי", היתה גאונית כאשר היתה רק דרך אחת להשיג אותנו: הטלפון הביתי. כיום אנחנו זמינים גם בשיחות לסלולרי, בהודעות טקסט, בתיבת המייל ובפייסבוק, שלא לדבר על תוכנות מסרים כמו Whatsapp. במלים אחרות, אם מישהו זקוק לנו - קרוב לוודאי שהוא יצליח להעביר לנו את המסר, גם בלי להשאיר לנו הודעה קולית.  

אז כן, לשמוע באמצע היום הודעה שאומרת "מאמי, אני אוהב/ת אותך", היא טיעון נגד כבד משקל. אבל אם שנייה אחר כך אנחנו שומעים "שלום, זו שולה מהבנק", אז תודה, אבל אנחנו מוותרים על כל העניין.