סלח לנו אבינו כי שיחקנו באייפון במקום להקשיב, והורדנו בלי לשלם

ריק

סליחה, מה אמרת? הייתי באמצע משחק

"סליחה, מותק, אני באמת הקשבתי!" אני מנסה שוב, הפעם בטון הכי מתחשב ואכפתי שאני יכול לגייס: "זה לא משנה מה עשיתי עם הטלפון תוך כדי, אני הקשבתי לך!", אבל היא בשלה. "לא אכפת לי שהקשבת, שיחקת בפירות המפגרים שלך תוך כדי". והיא צודקת. אני יודע שהיא צודקת. אבל מה? אני לא יכול בלי זה.

אל תבינו אותי לא נכון. אני לא מכור. זה פשוט מנהג לא בריא שפיתחתי לעצמי: כמה שניות לאחר תחילת שיחה, באופן אוטומטי ולא מודע, היד שולפת בנונשלנטיות את הסלולרי מהכיס, ובלי לשים לב בכלל, אני מתחיל לחתוך פירות בהינף אצבע ולהשפריץ את תשומת הלב שלי על קיר עץ וירטואלי.

והאמת? זה לא רק אני. ממש לא. אני רק חלק מהסטטיסטיקה. עוד אחת מהמחלות האלו שהקדמה גוררת איתה: אנחנו לא מצליחים להתרכז. וזה ממש גרוע כשזה בא על חשבון שיחה על משהו חשוב או עם מישהו חשוב, בדרך כלל בת הזוג שלך, או בן הזוג שלך. להסתובב עם הסמארטפון בכיס זה חטא שיותר מידי אנשים צריכים לבקש עליו סליחה. (אליאב סולומון)

סליחה, אבל אני אמשיך להוריד בלי לשלם

סליחה, מפתחים יקרים, על שחשפתם את היותי קמצן אנוכי ותו לא. כל עוד מחירם של משחקי מחשב חדשים עמד על 200 שקלים וצפונה, עמדתי בראש מחנה הצדק החברתי וזעקתי את זעקת הפועל הנגזל: מה פתאום שאשלם סכומים מטורפים שכאלה על שטויות? אלא שאז, עם בואו של האייפון, צנחו מחירי המשחקים עד לדולר בודד - והנה, אני עדיין פורץ ומוריד. העיקר לא לשלם. כי אם אפשר בחינם, למה לצאת פרייאר, בטח כשזה כל-כך פשוט וקל ומהיר לגנוב.

אז מה אם זו הפרנסה של אנשים, אז מה אם זה לא הוגן. אני אמשיך ליהנות מעבודה של אחרים בלי לשלם, אבל במחלקת כוח אדם עוד ישמעו ממני אם הם יעלימו לי שלושה שקלים מהמשכורת! (אילן גלר)

סליחה, בנקאי יקר, אבל אני פשוט חייבת קינדל

סליחה, בנקאי אישי יקר, אבל אני פשוט חייבת. חייבת קינדל חדש, וגם נקסוס פריים (למרות, או אולי דווקא כיוון שהוא אפילו לא יצא). העובדה שעוד לא סיימתי את התשלומים על הלפטופ, מצלמת הווידאו והמסך החדש פשוט לא רלוונטית לעניין. 

הבט, העובדה שבכיסי שוכן לו אייפון 4 עם מעבד חד-ליבתי ומסך צנוע של 3.5 אינץ' בזמן שבחוץ מסתובבים להם סמארטפונים משוכללים בהרבה, ממלאת אותי עצב עמוק וקנאה יוקדת. במקרים כאלה, דע לך, התרופה היחידה למצוקה היא התחמשות במוצר החדש ביותר בשוק. נכון שזה עושה לי חור בכיס, אבל הי - הנקסוס יסתיר אותו יפה. ובפעם הבאה שתתקשר אליי, לפחות דע שאני עונה לך בטלפון המשוכלל ביותר שיש. (מעיין כהן)

סליחה, גב וצוואר, על התעללות מתמשכת

בהזדמנות זו אני רוצה לבקש סליחה מחוליות עמוד השדרה שלי. C4 עד T7 ליתר דיוק - אלו שאני מתעללת בהן בכל פעם שאני יושבת שעות מול המחשב, מותחת את הצוואר קדימה, שוקעת עם הכתפיים לתוך הכסא וקמה שלוש שעות לאחר מכן בתחושה שרק מקדחת בטון לגב תושיעני.

אז נכון, יש יוגה ותוכניות כושר בחינם באינטרנט ובאמת שבדקתי הרבה מהן. הבעיה היא, שאחרי שצפיתי באנשים הקטנים והשריריים במסך שלי עושים כפיפות מצחיקות - פתאום עברו להן שעתיים, וכבר לא היתה לי מוטיבציה להתעמל יותר, וגם מצאתי שני פרקים של פיוצ'רמה שעדיין לא ראיתי.

נראה שגם השנה, ההתעמלות היחידה שאעשה היא צניחה חופשית לתוך כסא המחשב. (שלי דובילנסקי)

סליחה, מחשב נאמן, שלא גיביתי אותך בזמן

סליחה, מחשב יעיל ונאמן, על שהפקרתי אותך וסמכתי רק על המזל. ברגע האמת, כשהכונן הקשיח קרס תחת המעמסה, הבנתי פתאום שלא דאגתי לגבות אפילו את הקבצים החשובים והקריטיים ביותר - שלא לדבר על מאגרי המדיה שנצברו לאורך שנים.

כך אבדו להן אלפי תמונות יקרות מפז, שלא לדבר על מטלות האוניברסיטה וטבלאות האקסל מהעבודה. ומילא אם גיבוי היה בימינו עניין מסובך ויקר כמו פעם, עיסוק למקצוענים. אלא שהיום, בזכות מחשוב הענן והכוננים החיצוניים הזולים והמהירים, כבר באמת אין שום תירוץ. בהשקעה של רבע שעה ביום לכל היותר יכולתי לדאוג לא רק לגיבוי יחיד של כל המידע, אלא לשלושה במקביל. זו רק העצלנות שלי שהביאה עלינו את האסון הזה. (אילן גלר)

סליחה, באמת, על כל ססמה לא מתוחכמת

(אם אתם האקרים, אנא עברו לסליחה הבאה)

סליחה, באמת שהתכוונתי לחשוב על ססמה מתוחכמת למייל, שהיתה מייאשת גם את ההאקר המתוחכם ביותר, וסיסמה ארוכה שכזו לפייסבוק שמכילה שטרודלים וטילדות, אבל בסופו של דבר - פשוט התעצלתי.

מרבית אתרי הטכנולוגיה מזהירים אותנו שכולם רוצים את הפרטים האישיים שלנו ושהפרטיות מתה בעידן גוגל, אפל ופייסבוק. אבל האמת היא שהפרטיות לא מתה, היא פשוט התחלפה ברצון העז הזה ללחוץ על כפתור ה"OK" בחלונית ששואלת אותנו אם אנחנו מאשרים את תנאי השימוש. בטח שאני מאשרת, רק תן לי להתקין כבר את האייטיונס וזוז לי מהמסך.

סליחה על כל פעם שהשתמשתי בשם של חיית המחמד שלי בצירוף 123, על כל פעם שסיסמת הבנק שלי וחשבון הפייפאל היו אותה סיסמה, והכי גרוע - על כל פעם שהמייל והסיסמה היו זהים, פשוט כי באמת, איזה האקר כבר ירצה להכנס לחשבון ה-yousendit שלי? (שלי דובילנסקי)

סליחה, אינטלקטואל, שהוצאתי אותך לחופשה

סליחה, יעל הדיה, יואן מקיואן וסופרת צעירה ומבטיחה שאלוהים זוכר את שמה. כבר כמה שבועות שספריכם החדשים מונחים על יד המיטה, ממתינים, ולא זוכים להיפתח.

לא נעים לומר, אבל אני לא מגיעה לקרוא אתכם, כי אני חייבת, אבל פשוט חייבת, לפתור את שלב הבונוס ב-Where's my water, משחק אייפון טפשי שבטח לא שמעתם עליו אפילו, מה שמקנה לכם רק נקודות זכות. זה בסדר, לפניו היה משחק טפשי אחר. המצב כה חמור, שאני משחקת בכל רגע פנוי, כלומר ברמזורים, תוך כדי טיול עם הכלב וכמובן, במקום שאליו גם המלך הולך לבד. השנה, עוד תראו, כל זה ישתנה, ואחזור לשקוע בספרים כמו פעם. רק עוד שלב אחד, ואז. (מעיין כהן)