פייסבוק הרגה את כוכבי הבלוגים?

עד לפני עשור היו הבלוגים הדבר החם ברשת האינטרנט. אתרים כמו Blogger ו-LiveJournal - וישראבלוג בישראל - הציעו לכל דכפין אתר-יומן בו ניתן לפרסם תכנים ללא צורך בידע בבניית אתרים. גולשים מכל העולם ניצלו זאת כדי לתעד את חייהם, לחלוק תמונות חתולים, טיפים שונים ועוד. התחושה היתה שלכל גולש יש בלוג, ומילת הבאזז הזו הפכה נפוצה כל כך עד שבשנת 2004 מילון מרים-וובסטר אימץ אותה, ו"בלוג" הפכה לחלק מהשפה האנגלית.

כיום הולכת ודועכת ההתלהבות מהבלוגים, לטובת שימוש באלטרנטיבות דוגמת טוויטר ופייסבוק. עיתונאי רשת ומומחי תרבות אינטרנט טוענים שהמדיה החברתית הביאה איתה את גסיסתם של יומני הרשת, אולם אני חולקת על קביעה זו: תרבות אינה נמדדת בכמות, כי אם באיכות. מוקדם מדי להספיד את תרבות הבלוגים ולמעשה, פריחתה של תרבות הרשת החדשה אף תתרום להם בטווח הרחוק.

סינון תכנים כתוצאה מהשקעת זמן בתחזוקה

על פי נתוני מרכז המחקר האמריקאי פיו, בין השנים 2006 ו-2009 ירד מספר הבלוגרים הצעירים בני 12 עד 17 כמעט בחצי ונכון להיום רק ל-14 אחוזים מהילדים יש בלוג. גם בקרב המבוגרים נרשמה ירידה: בקרב בני 18-33 ירד מספר הבלוגרים בשני אחוזים בין 2008 ו-2010 בלבד. אלא שבניגוד לרושם הראשוני, נתון זה אינו מצביע דווקא על ירידת קרנם של הבלוגים, אלא על תהליך סינון טבעי שתרם לבלוגוספירה.

לא עוד מאות אלפי בלוגים מסוג "יומני היקר", שבהם מספר הכותב מה אכל לארוחת הבוקר ומה עשה במהלך היום. תנועת הקוראים לבלוגים אלו היתה מצומצמת ממילא, וכללה בעיקר את הכותב וחבריו, כמו גם מספר קוראים שהגיעו לבלוג בטעות. אלא שעתה מנותבת כל התנועה הזו למדיה החברתית, אל שורות הסטטוס של פייסבוק ולאתרים כמו טוויטר, טאמבלר ויוטיוב, שמספקים יחדיו את כלל צרכי הביטוי העצמי המקוון של הצעירים.

כתוצאה מכך, הבלוגים עוברים תהליך של התמחות: הסינון הטבעי מאפשר הבלטה של יצרני תוכן איכותיים ובלוגי נישה מוצלחים, ואלו הפכו מקבוצה של חנוני רשת לאושיות אינטרנט. השפעתם של הבלוגים המתמחים הפכה גדולה, עד שלעיתים השפעתם גדולה יותר מפרסומים של גופי מדיה מסורתיים כמו עיתונים וטלוויזיה.

בנוסף, מידת ההשקעה הנדרשת לתחזוק בלוג תרמה אף היא לנדידת המשתמשים הצעירים לרשתות החברתיות. פוסטים בבלוג כוללים לרוב מלל ארוך בן מספר פסקאות כמו גם שילובן של תמונות - בהשוואה למסרים הקצרים שאמצעי התקשורת החדשים - ובראשם סמארטפונים וטאבלטים - מעודדים. נדמה שרבים מהצעירים התייחסו לבלוג כפלטפורמה שדורשת השקעה רבה מדי של זמן במטרה לגרום לקוראים לחזור ולקרוא בבלוג - בעוד שפרסום שורת סטטוס בפייסבוק מגיע לקהל גדול יותר באופן מיידי.

הבלוגים האיכותיים הפכו רווחיים

נטישתם של הגולשים הצעירים פינתה את הבמה לטובת בלוגים מקצועיים יותר, ואף בין הנותרים נוצרה הפרדה בין אלו שעיקר התוכן שלהם מועתק מאתרים אחרים או שאינו איכותי, ובין יצרני תוכן מקורי. על רקע זה, הרשת גילתה את יצרני התוכן המקורי המתמידים ואיפשרה להם להפוך לרווחיים ואף להתמסחר.

ברוב המקרים, עם הרווחים הראשונים, איכותם של הבלוגים עלתה ונוסף להם יותר תוכן. הרווחים אף איפשרו לחלק מהבלוגרים להקדיש זמן נוסף לתחביב ולהפוך אותו לעיסוק במשרה מלאה, כשמיעוטם אף הגיעו למצב בו הם מסוגלים לשכור כתבים בתשלום ולייצר תוכן רב יותר. המוצלחים ביותר הפכו רווחיים וחשובים מספיק עד שנרכשו על ידי חברה גדולה (דוגמה הבלוג "האפינגטון פוסט" שנרכש על ידי חברת AOL).

לא תחרות, אלא סינרגיה מקוונת

בניגוד לטענה שהמדיה החברתית הורגת את הבלוגים, לדעתי יש למדיה החברתית תרומה עצומה להם. מלבד הסינון האיכותי שזו מספקת, היא מהווה אמצעי נוסף ליצירה של תנועת גולשים. אם בעבר בלוגר היה שולח עדכונים לחברים ולקוראים שנרשמו לקבל עדכונים, כיום שיתוף של הפוסט בפייסבוק עשוי להביא לבלוג קוראים חדשים שטרם נחשפו אפילו לקיומו.

פייסבוק ויוטיוב אינם מהווים איום על תרבות הבלוגים, שעודנה פורחת. יתרה מכך, המדיה החברתית מהווה מדיום משלים במקרים רבים ואמצעי תקשורת אלטרנטיבי עבור תכנים שמקומם גם כך לא היה בבלוג, כמו עדכוני סטטוס.