(עדיין) לא מעניין אותי איפה את אוהבת את זה

ביום שבת בערב פתאום הפייסבוק שלי התמלא בבדיחות על "אני אוהבת את זה על", סטטוסים זועמים על "אני אוהבת את זה על", ושאלות על מה זה ה"אני אוהבת את זה על" הזה שכולם מדברים עליו. לגבי הדבר עצמו - סטטוסים שממש אומרים "אני אוהבת את זה על..." ומתכוונים לזה, לא ראיתי אפילו אחד, דבר שאני זוקף לזכות האינטליגנציה של כל מי שנמנית על רשימת החברים שלי בפייסבוק. אוקיי, אז יש איזה meme שמסתובב בפייסבוק, סבבה. אבל אז הגיעה דרישה חד משמעית מעורכת הערוץ (אישה, אם זה משנה) ועורך התוכן (גבר, אם זה משנה) - חייבים לכתוב על הדבר הזה, ועכשיו. אני יכולתי לחשוב על דברים טובים יותר לעשות בשבת בערב, וממש לא בא לי לכתוב על משהו מטופש כזה, אבל דרשו. אז כתבתי. ייתכן שהכתבה היתה יוצאת עצבנית פחות לולא זה היה קורה באמצע הלילה, בסוף השבוע.

רבע שעה אחרי שהכתבה התפרסמה, היו לה 33 לייקים. מגניב. שעה אחר כך היו לה 150 לייקים. מרשים. כשמספר הלייקים טיפס לכיוון האלפים נדהמתי - אף פעם לא הגעתי למספר כזה. כשגיליתי, ביום ראשון אחרי הצהריים, שהוא הגיע ל-10,000, הלסת שלי נפלה לרצפה. לא ידעתי שבכלל אפשרי שכתבה בעברית במדור חנוני כמו מחשבים תגיע למספר כזה. נכון לרגע זה לכתבה יש 17,900 לייקים - וזה, כמובן, לא כולל את הקוראים שלא טורחים ללחוץ על לייק, אלה שאין להם פייסבוק, וכמובן, את הרבים (והרבות) שפשוט לא אהבו את זה.

אין ספק, כתבת הדעה הזאת גירדה איזה עצב קולקטיבי, וכדאי מאוד ללמוד איך זה קרה. אז בואו נראה: מה למדנו ביום וחצי האחרונים?

א. גבר ממורמר

א. אני גבר ממורמר עם זין קטן, שלא מקבל מספיק תשומת לב, אגואיסט(?) שיש לו בעיות עם אמא(?!) ולא יודע לפרגן. ובטח גם מכוער. כל זה על פי הניתוח המלומד של המגיבות הזועמות בטוקבקים. לרגע לא חשבתי שזה יהיה אחרת. הרבה מאוד נשים (ויותר מטריד, ילדות) השתתפו בקמפיין הויראלי הזה, ולכן מן הסתם לא מסכימות עם מה שכתבתי. ואפילו אם דקה של שיקול דעת הגיוני היתה עשויה לשכנע אותן שלכתוב "אני אוהבת את זה בארון הבגדים" לא מקדם בשום צורה את המאבק בסרטן השד ובוודאי שלא את מעמד האישה - אחרי שהשתתפו, הן כבר לא יודו בזה, אלא יעדיפו לקלל אותי. אין דבר יותר קשה מלגרום לאדם להודות שהוא טעה. כל אחת רוצה להאמין שהיא וחברותיה הצילו את העולם מסרטן השד. אף אחד לא רוצה להודות שהיא נוצלה לקמפיין משפיל וטפשי ללא השפעה של ממש. אז לא אהבתן את הכתבה? חבל. אני אשתדל להתנחם ב-17,000 הלייקים שלי.

שוביניסט

ב. אם גבר כותב משהו על אישה, הוא שוביניסט. לא משנה מה הוא כתב. בעד או נגד, שחור או לבן, אדוארד או ג'ייקוב. אתה נהנה מסטטוסים בעלי רמיזות מיניות? אתה, כמובן, שוביניסט חרמן ומלוכלך. אתה לא נהנה מסטטוסים בעלי רמיזות מיניות, וחושב שהם דוחים ומשפילים את מי שמפרסמות אותן? אתה שוביניסט שמפחד מכל מיניות נשית מוחצנת ולא יודע להתמודד עם נשים חזקות, ואם היתה לך אישה בטח היית שומר אותה בארון בתוך גלימת נזירה ושביס. סטטוסים פרובוקטיביים לא מזיזים לך לכאן או לכאן? אתה שוביניסט פחדן שלא רואה בנשים בני אדם שווי זכויות וראויות להתייחסות. אין לך בכלל פייסבוק, מחשב או מושג מה זה ה"סטטוס" הזה שכולם מדברים עליו? אתה... אתה שוביניסט. וזהו.

מוזר כמה נשים הסכימו עם דעתי השוביניסטית. אני מניח שגם ראומה שוביניסטית, כי היא כתבה בדיוק את מה שאני כתבתי, רק קודם. רגע, היא לא? למה לא? אה, היא אישה. תשמעו גבירותי (ותסלחו לי שאני פונה אליכן באופן גברי שוביניסטי ומתנשא, ולא, הפניה הזאת אינה מכוונת אל כל הנשים באשר הן. אתן יודעות מי אתן): אם אתן מחליטות איך להגיב לטיעונים על פי מינו של הדובר ולא על פי תוכן דבריו, אתן האחרונות שיכולה להטיף למישהו מוסר על שוביניזם.

הכתב לא מבין כלום

ג. הכתב לא מבין כלום, כי העובדה שגם הוא (כלומר, אני) כתב על זה - אומרת שהקמפיין הזה יעיל. טוב, אין ויכוח. מההתחלה טענתי שהקמפיין היה מאוד יעיל בקידום עצמו. האם הוא היה יעיל בקידום המודעות לסרטן השד - זאת כבר שאלה אחרת. אין להכחיש שצירוף המילים "סרטן השד" הופיע באינטרנט הרבה יותר פעמים ביומיים האחרונים, משהיה מופיע אלמלא הקמפיין הזה. אז מה, המטרה הושגה, ולא משנה באילו אמצעים?

רבות מאלה שקראו לי מריר בכיין חסר סיפוק וכו' השמיעו את אותה טענה: אם כל הסיפור הזה גרם אפילו לאישה אחת ללכת להיבדק - אז הכל היה לטובה. אני עדיין לא בטוח שהבנתי איך פרסום מאות סטטוסים שנועדו במפורש למשוך תשומת לב גברית אמור לגרום לשכנע אישה כלשהי ללכת לבדיקת ממוגרפיה - אבל מי יודע, אולי בדרך עקיפה כלשהי זה באמת קרה. אבל מה עם תוצאות אפשריות אחרות? מה אם הקמפיין גרם לאישה אחת להיבדק, ול-5,000 ילדות ללמוד שהדרך הטובה ביותר למשוך תשומת לב היא בעזרת רמיזות מיניות? עדיין היה שווה?

לא, אני לא חושב שמטרה טובה מקדשת כל אמצעי. סרטן השד ממש לא צריך טריקים כאלה: מבין כל המחלות הנוראיות שלא הייתי מאחל לאף אחד או אחת, זוהי המחלה שהכי קל בעולם למשוך אליה תשומת לב, מהסיבה הפשוטה שכשמדברים עליה, מדברים על שדיים. שדיים הם הנושא הפופולרי ביותר אי פעם, משחר ימי האנושות ועד ימינו. למשוך תשומת לב לשדיים זה הדבר הכי קל בעולם. יש כל כך הרבה דרכים טובות, יעילות וקלות יותר לעורר מודעות לסרטן השד, שלא קשורות לתיקים ושולחנות.

פייסבוק

ד. הדבר היחיד שבאמת למדנו: פייסבוק הוא המקדם הגדול והאפיקטיבי ביותר בארץ (ובעולם?) לקידום תכנים. הרבה יותר גדול מנענע, יותר גדול מוואלה ומוואינט. גרף הכניסות למדור נראה אתמול כמו תרשים אק"ג בזמן שבץ. רק חלק קטן מהמספר המדהים של הקוראים הגיע מהעמוד הראשי של נענע; רובם הגיעו ישר מהפייסבוק, מאלפי השיתופים. שום קידום בעמוד הראשי של פורטל ישראלי לא מביא מספרים כאלה - רק הפצה ויראלית יכולה. הלוואי שהייתי יודע איך לעשות שכתבה תהפוך לכדור שלג כזה, כי אילו ידעתי, הייתי עושה את זה שוב. אפילו אם זה היה גורם לעוד כמה אנשים לטעון שאני ממורמר.

הפניות

>>> "לא מעניין אותי איפה את אוהבת את זה" - הכתבה המקורית

>>> כל מה שצריך לדעת על גילוי מוקדם של סרטן השד. בלי פרובוקציות