א.א.א. ממשקים

בראש השנה הקרוב ייערך, כמו בכל שנה, המצעד העברי השנתי של גלגל"צ. אנחנו לא יודעים איזה שיר יהיה שיר השנה, וגם לא מי יהיה זמר השנה, זמרת השנה וכל אלה. אבל אם היינו צריכים לשים כסף על המצעד, זה היה ההימור שלנו: השיר שיזכה בתואר שיר השנה יהיה שיר שמתחיל באות א'. אולי "אורות" של אברהם טל, או "אישה מהשמים" של גלעד שגב, ואולי בכלל "אצלך בעולם" של היהודים. ואולי שיר אחר. אבל שיר שמתחיל בא'.

 

למה? הכל עניין של ממשק משתמש.

ובמקום הראשון...

לפני שמונה חודשים, גלגל"צ ו-ynet ערכו יחד סיכום דומה, וגדול יותר: מצעד העשור הלועזי. מי שהאזין למצעד הזה היה עד לכמה הפתעות מרעישות: זה לא שהבחירה היתה רעה במיוחד (היא היתה רק, אתם יודעים, גלגל"צניקית) - אבל היו בה כמה מוזרויות. הבולטת בינהן היתה, כמובן, בחירת "Californication" של הרד הוט צ'ילי פפרס לשיר העשור. שיר לא רע בכלל, קליפורניקציה, אבל שיר העשור?! הוא אפילו לא נבחר אף פעם לשיר השנה. הוא אפילו לא הלהיט הגדול ביותר של הפפרס. מה שיר העשור פתאום?

 

ובכן, קטונו מלהבין את רחשי ליבם המוזיקליים של מאזיני גלגל"צ, אבל סיבה אחת שהעניקה ל"Californication" יתרון במצעד היתה העובדה ששם השיר מתחיל באות C. אחד הגורמים החשובים - אם לא הגורם החשוב ביותר - בקביעת מיקומו של שיר במצעד, היה מיקומו של שם השיר בא"ב האנגלי. ככל שאתה קרוב יותר לתחילת הא"ב, כך יש לך סיכוי טוב יותר למיקום גבוה. נשמע מופרך? אתם מזומנים לספור בעצמכם את השירים ברשימת המצעד המלאה: מבין 100 השירים שנכנסו למצעד, 33 - שליש מכל שירי המצעד - מתחילים באחת משלוש האותיות A, B, C. בשני השלישים האחרים מתחלקות כל 23 האותיות האחרות. בצמרת התופעה בולטת עוד יותר: בין 12 המקומות הראשונים במצעד נמצאים רק ארבעה שירים שלא מתחילים באחת משלוש האותיות הראשונות של הא"ב.

יש A שם, מישהו שומר עלייך

כמה מהשירים המפתיעים ביותר במצעד, שמיקומם היה הרבה מעל ומעבר לציפיות, הם "Apologize" של טימבלנד (מקום 22), "Again" של לני קרביץ (25), "A New Day Has Come" של סלין דיון (33), "All Good Things" של נלי פורטדו (38), "A Song for the Lovers" של ריצ'רד אשקרופט (80), ואולי יותר מכולם: "A Little Respect" של וויטוס (מי או מה זה וויטוס? מה זה השיר הזה? מה הוא עושה במקום ה-86 במצעד העשור?). אולי ראוי לציין שבמצעד המקביל שערך רדיו 88FM, אף אחד מכל השירים האלה לא נכנס אפילו למאה הגדולים. אפילו אם מתחשבים בהבדלי הטעם בין מאזיני שתי התחנות, זה אומר דרשני. דבר נוסף שמשותף לכל השירים האלה: השמות של כולם מתחילים ב-A.

הכל אשמת הטופס

אז מה ההסבר לכל זה? נורא פשוט, בעצם. ההצבעה למצעד העשור נעשתה באמצעות טופס מקוון, בנוי ומעוצב היטב, שפורסם ב-ynet. למצעד היו מועמדים 500 שירים, מתוכם המדרגים התבקשו לבחור עשרה. השירים היו מחולקים לקבוצות לפי סדר הא"ב, והדבר הראשון שמוצג לעיני המצביע כשהוא מגיע לאתר הוא רשימת השירים שמתחילים ב-A. רוב המצביעים התחילו שם, בחרו את השירים החביבים עליהם, ואז עברו הלאה לאותיות הבאות - אבל רובם גם גילו בשלב כלשהו ש-500 שירים זה ממש הרבה, ולעבור על כולם לוקח הרבה זמן.

 

אנחנו מכירים כמה וכמה אנשים שסיפרו שהם התחילו להצביע, אבל  התייאשו באות C ופשוט שלח את הטופס עם השירים שבחר עד אותה נקודה. ואלה עוד היו האנשים שרצו להצביע בכנות - כאלה שבאמת אכפת להם במידה כלשהי מה יהיה שיר העשור של גלגל"צ. מלבדם, היו בוודאי כאלה שלא שומעים רדיו ולא מבדילים בין רד הוט צ'ילי פפרס לכריסטינה אגילרה, אבל רצו גם הם סיכוי לזכות בפרסים. לגיטימי. מצביעים כאלה, אפשר לומר במידה גדולה של וודאות, לא טרחו לדפדף מעבר לדף הראשון שהוצג בפניהם, אלא בחרו אקראית כמה שירים מתוכו ושלחו את הטופס. המצביעים האלה אחראיים, ככל הנראה, בלעדית לנוכחות של "A Little Respect" במצעד:השיר הזה אמנם זניח לחלוטין, אבל הוא קיבל את המיקום האידיאלי בטופס ההצבעה - העמוד הראשון, שורה ראשונה, באמצע. הבחירה הראשונה של מי שממש לא אכפת לו מה הוא בוחר.

ועכשיו בעברית

חודשים עברו והגיע הזמן לעוד סיכום, ובהתחלה נראה שבגלגל"צ ובוואינט לא למדו שום דבר. טופס ההצבעה של המצעד העברי אמנם כולל רק 100 שירים ולא 500, מספר הרבה יותר קל לעיכול, אבל גם הפעם, מי שנכנס לטופס קיבל רשימה של 20 שירים שמתחילים כולם באות א'. כדי להגיע לשירים האחרים צריך להקליק על החצים הקטנים בצידי הרשימה, שאותם קל לפספס. אבל כשנכנסנו שוב לבדוק את המצב, גילינו שדרוג: כשתיכנסו לטופס, אחרי כמה שניות מול שירי האות א' - בהנחה שלא הספקתם להקליק על משהו - תועברו אקראית לאחד העמודים האחרים. ככל הנראה הדבר נעשה כאמצעי הגנה נגד היתרון הלא הוגן של האות א'. האם זה יספיק? את התשובות נקבל בראש השנה.

איך בעית ממשק משתמש גרמה למלחמה בעיראק

תוצאות מצעד העשור מספקות הוכחה חותכת לכך שלעיצוב הממשק היתה השפעה - אולי מכריעה - על התוצאות הסקר, אבל הדבר הכי גרוע שהיה יכול לקרות הוא שלראש מצעד העשור היה מגיע שיר לא ראוי. אבל לטעויות בעיצוב טפסי הצבעה עלולות להיות תוצאות חמורות הרבה יותר.

 

הבחירות לנשיאות ארה"ב בשנת 2000 היו הצמודות ביותר בהיסטוריה: הן הוכרעו על חודם של 537 קולות במדינת פלורידה. בתוך מהומת האלוהים שפרצה בעקבות זאת, היו שהפנו אצבע מאשימה לטופס ההצבעה של מחוז פאלם ביץ'. מספר חריג של קולות במחוז הוענקו למועמד העצמאי (וחסר הסיכוי) פאט ביוקנן. הסיבה לכך, כנראה, היתה העיצוב המעט מבלבל של הטופס, שהציב את המועמדים ב"זיג זג" משני צידי הדף, ועלול לגרום לאנשים שהתכוונו להצביע למועמד הדמוקרטי אל גור להצביע בטעות לביוקנן. סטטיסטית, לא רבים עשו את הטעות הזאת - אבל אפילו אם רק מצביע אחד מתוך מאה טעה, זה היה מספיק בשביל לעלות לגור באלפי קולות קריטיים. התוצאה: ג'ורג' בוש ניצח בבחירות, וההמשך ידוע. בוש הוביל את ארה"ב למלחמה בעירק שעלתה בחייהם של אלפי אמריקאים, ולאחד המשברים הכלכליים הגרועים בתולדותיה. איך היתה נראית היום אמריקה, והעולם, אילו טופס ההצבעה במחוז פאלם ביץ' היה קצת יותר ברור, ואל גור היה מנצח? אין לדעת - אבל זה היה עולם שונה מהותית מזה שבו אנחנו חיים היום. מי יודע, אולי בעולם המקביל הזה כריסטינה אגילרה היתה זוכה במצעד העשור.

מוסר השכל

שני דברים ניתן ללמוד מהסיפור הזה: ראשית, בין אם אתם רצים לנשיאות ארה"ב או מוציאים שיר לרדיו, תמיד כדאי שיהיה לכם שם שקרוב יותר לתחילת הא"ב; ושנית, לעולם, אבל לעולם אל תזלזלו בחשיבותו של ממשק המשתמש. לפעמים זו, פשוטו כמשמעו, שאלה של חיים ומוות.