לאן הולכים מחשבים מתים?
מחשבים, טלוויזיות ומוצרים אלקטרונים שונים הופכים למחדל סביבתי חמור בסוף חייהם. הצעת חוק חדשה שואפת להסדיר את נושא הפסולת האלקטרונית בישראל
המודעות לנושאי איכות הסביבה עברה שדרוג מהותי בשנים האחרונות. אם בעבר הדאגה הסביבתית נתפסה כחשובה בעיקר לאוהבי טבע, שהגנו על עצים בגופם, הרי שכיום המודעות חלחלה ללב משקי הבית הפרטיים, המוסדות הציבוריים והייצור התעשייתי. ההשקעה בחינוך סביבתי הצליחה ליצור מודעות ציבורית, בעוד חקיקה ירוקה נתנה מענה משפטי בעל שיניים לאכיפת המחזור. אין זה מחזה נדיר לראות ברחוב פחים נפרדים לנייר, פלסטיק וקרטון, אולם סוג מסוים של פסולת נותר בקרן זווית הרחוב ואין מי שיבוא ויטול אותה: פסולת אלקטרונית.
ההאצה בהתפתחות הטכנולוגית בעשרים השנים האחרונות, בשילוב עם העלייה ברמת החיים ומרכזיותה של "תרבות הצריכה", הובילה לתחלופה גבוהה של מוצרי אלקטרוניקה והפכה את הפסולת שהם יוצרים בתום תקופת חייהם למקור סיכון משמעותי לסביבה.
הסכנה בפסולת זו היא יצירת מפגעים סביבתיים ובריאותיים באוויר, בקרקע ובמים כתוצאה משחרור מתכות כבדות (ביניהן כספית, קדמיום ועופרת) בצורה לא מבוקרת. טלוויזיות שאבד עליהן הכלח, מכשירים סלולריים מהדור שלא ידע את האינטרנט, ומחשבים ניידים שמתוכננים להתקלקל בדיוק בסוף תקופת האחריות, כולם מושלכים כלאחר יד לפח האשפה השכונתי ומסיימים את חייהם האלקטרונים ביחד עם האשפה הביתית באתרי הטמנת פסולת. משם, ללא טיפול הולם, קצרה הדרך לזיהומם של מי תהום יקרים ולשחרורם לאוויר של חומרים רעילים.
ברשויות מקומיות שונות בארץ קיימות תחנות בודדות לאיסוף פסולת אלקטרונית, אשר פועלות על בסיס התנדבותי. הנושא אינו נמצא בראש סדר היום הציבורי, אך כאשר המודעות והנגישות עולה, ניכר שיתוף פעולה רחב מצד התושבים. ראייה לכך ניתן למצוא באיסוף של מעל שני טון פסולת אלקטרונית ב"יום המעשים הטובים" בראשון לציון בשנה החולפת.
מי אחראי למחזור?
נשאלת השאלה על מי יש להטיל את האחריות לטיפול במחזור? האם זהו תפקידה של הרשות הציבורית, כחלק לגיטימי של שירות לאזרח, או שמא הנשיאה בנטל צריכה לחול על יצרני ומשווקי המוצרים, שגורפים רווחים במכירתם אך לא נדרשים להכניס שיקולים סביבתיים בהתנהלות העסקית שלהם? ואולי האחריות צריכה להיות מוטלת דווקא על הצרכנים עצמם, אשר מפיקים כמויות עצומות של פסולת אלקטרונית מדי יום?
אחת הגישות המקובלות ביותר בעולם לטיפול בפסולת אלקטרונית היא גישת "אחריות יצרן מורחבת", לפיה היצרנים אחראים למוצריהם לכל אורך מחזור החיים של המוצר. גישה זו מתבססת על הרצון להביא את היצרנים לצמצם את נפחי הפסולת בצורה היעילה ביותר החל משלב הייצור. אולם, פתרון זה אינו בהכרח מספק. הדרך הנכונה ביותר לפעול, על מנת להשיג את התוצאה הטובה ביותר, היא לשלב בין אחריות היצרנים לאחריות הרשויות המקומיות והמשווקים. באופן זה, כולם שותפים לדאגה לסביבה ולמאמץ למיגור היקף הפסולת האלקטרונית.
יום איכות הסביבה הבינלאומי הוא הזדמנות לכל אחד מאיתנו להסתכל סביבו ולחשוב כיצד ניתן לעזור לסביבה. לצורך כך יזמנו מטעם הקליניקה למדיניות סביבתית בפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן הצעת חוק לטיפול ואיסוף פסולת אלקטרונית יחד עם ח"כ ניצן הורוביץ, שתיישם את העקרונות העומדים בבסיסם של חוקים דומים בעולם, עם דגש על הקלת תהליך החזרת המוצרים למשווקים ולתחנות האיסוף ברשויות המקומיות. הצעה זו היא הצעד הראשון להסדרת הנושא בישראל, אך האחריות היא בראש ובראשונה של כל אחד ואחת ומאיתנו. עם שיתוף פעולה חוצה מגדרים פוליטיים ותמיכה ציבורית רחבה, כולנו נוכל לחיות במקום טוב יותר.
אלעזר שטיין ואלעד קפלן חברים בקליניקה למדיניות סביבתית בפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן