אריאל: המלך השקוף של הרשת

זה נמצא בכל מקום. אתם רואים אותו עשרות פעמים ביום. אתם חווים את זה כשאתם קוראים חדשות, כשאתם מדברים עם חברים בפייסבוק, כשאתם קוראים בפורומים. לא משנה אם אתם בעד או נגד, בעברית או באנגלית, בגוגל או בבינג. רובכם מסתכלים עליו ממש ברגע זה. זה לא המטריקס; זה Arial.

אות הנצחון

אבל רוב האנשים כותבים רק עם גופנים ספורים: בעברית, אלה פרנק-ריהל, דויד, וכמובן, אריאל (אריAל, אגב, ולא - כפי שהוא נקרא לעתים קרובות בטעות - "אריEל" כשמה של בת הים הקטנה). יש לכך סיבה פשוטה: אלה הם הפונטים שמגיעים עם Windows. מעצבי אתרים אולי היו רוצים למלא דפים שלמים בגופנים יפהפיים, מקוריים ואקזוטיים, אבל הם לא יכולים. אם הגופן אינו מותקן על המחשב של המשתמש – הוא לא יוצג, ומשתמשים מצויים לעולם לא יתקינו פונט בודד מלבד אלה שמגיעים עם המערכת.

אריאל: זה נראה טוב באינטרנט

אריאל לא הגיע למעמד הזה בלי סיבה: מבין הגופנים הנפוצים, הוא המתאים ביותר לקריאה באינטרנט. בדפוס, יש יתרון ברור לגופנים שכוללים תגים (Serif) – אותם צ'ופצ'יקים קטנים בקצוות האותיות. הם מבדלים את האותיות זו מזו ומקלות על זיהוין. אבל על גבי מסך מחשב, תגים הופכים מיתרון למועקה; כשהאות כולה גובהה מספר קטן מאוד של פיקסלים, אפילו תג של פיקסל אחד ייראה גדול באופן חסר פרופורציות. גופנים כמו דויד ופרנק-ריהל תוכננו כך שגם על גבי מסך, הם נראים טוב בגדלים מסוימים, אבל באינטרנט כמו באינטרנט, גודל הכתב תלוי בהעדפות של הקורא - והקטנה או הגדלה של האותיות עלולים להפוך את הכתב למכוער במקרה הטוב ובלתי-קריא במקרה הרע. אריאל, גופן מינימליסטי למדי בלי תג אחד לרפואה, הוא ייחודי בכך שהוא נראה מצוין גם בכותרות גדולות וגם בשורות טקסט זעירות במיוחד.

אריאל עושה עליה

המסורת המפוקפקת של "השאלת" גופנים נמשכה גם כשהגיע הזמן ליצור גירסה עברית לאריאל. הגירסה העברית עוצבה בהתבסס על הגופן "נרקיס חדש" של האמן צבי נרקיס – מבלי ליידע אותו על כך. נרקיס לא שתק ותבע את מיקרוסופט על גניבת הגופן. ההליכים המשפטיים נמשכו שבע שנים, ובסופו של דבר נרקיס נאלץ להסתפק בפיצוי בסך 25 אלף דולר – סכום מגוחך, בהתחשב בכך שהגופן המבוסס על זה שעיצב הפך בין לילה לאחד הנפוצים ביותר, אם לא הנפוץ ביותר, בשפה העברית.

ההיסטוריה המפוקפקת של אריאל, והפופולריות העצומה שלו, הפכו אותו לשנוא נפשם של מעצבים – שנאה אישית ויוקדת. הלווטיקה בעצמו יצא כבר מהאופנה ונחשב למיושן; להשתמש בחיקוי של פונט פאסה – זה פשע טיפוגרפי בלתי נסלח. השימוש באריאל באינטרנט הוא כורח, אבל שימוש בו בכל מקום שבו הוא לא הכרחי – כלומר, בכותרות, בתמונות ובכל מקום מחוץ לגבולות האינטרנט – משמעותו שבבחירת הגופן לא הושקעה שום מחשבה. אם אתם רואים את אריאל על שלט של מאפיה, או במודעה בעתון, משמעות הדבר היא שמישהו התעצל, ובחר בברירת המחדל. בלוגים של חובבי טיפוגרפיה מלאים בתלונות על הגופן הנפוץ הזה כסמל התנוונות האמנות העתיקה של עיצוב ובחירת האותיות. לעתים קרובות הן כתובות באריאל.