האייפאד: iWin או iFail?

אה, הנה מגיעה האכזבה.

שני דברים היו ברורים ברגע שבו סטיב ג'ובס הכריז על ה-iPad: האחד - שבעתיד הנראה לעין הרשת תוצף בבדיחות על שם המוצר ("מה הלאה? איי-טמפונים?" גיחי), והשני – שמיד יגיעו גם הקריאות שאפל גמרה את הסוס, שאין להם מושג מה הם עושים, ושהמוצר החדש והמהפכני שלהם לא באמת טוב לשום דבר. האייפאד איכזב.

ברור שהוא איכזב. לא היתה שום דרך שבה הוא היה יכול להימנע מאכזבה. היקף ההייפ שאפף את הדבר הזה היתה כל כך גדולה שלא היתה שום דרך שבה הוא לא היה יכול לאכזב. במשך חודשים אף אחד לא ידע מה בדיוק עושה ה"טאבלט", ומי שקנה את כל השמועות (כלומר: פנטזיות) שרצו ברשת, היה עלול להאמין שמדובר במכשיר פלאי שעולה 10 דולר וכולל כל דבר שתרצה אי פעם. אפל לא אשמה בכך שהציפיות היו מוגזמות, אם כי היא לא ממש עשתה הרבה כדי להנמיך אותן למימדים שפויים, אפילו בארוע הצגת המוצר עצמו. כשמגדירים מכשיר כ"קסום" זה לא בדיוק מעודד ציפיות ריאליסטיות. תעשו משהו שיוצר מ-Wi-Fi פרפרים ובייקון, ואז נדבר על "קסום".

כשהתפזר ערפל ההייפ, נשארנו עם מכשיר מעניין, מגניב (גילוי נאות: אני רוצה כזה), וקצת בעייתי במספר תחומים.כיוון שנקודת ההתחלה היתה ציפיות כל כך גבוהות, אף אחד לא מדבר היום על מה שיש במכשיר - על זה שמסך המגע הטוב ביותר בשוק מגיע סוף סוף למכשיר גדול יותר מכף יד, או על המשקל הקל שלו - אלא רק על הדברים שאין בו. בואו נעבור עליהם אחד אחד, ונראה עד כמה הם באמת משמעותיים.

אז מה בעצם הבעיה עם האייפאד?

הוא לא טלפון. החשיבות של העובדה הזאת: אפסית. מי שציפה מהאייפאד להיות טלפון שגה באשליות. הייתם מחזיקים מכשיר בגודל של נטבוק ליד האוזן? טלפון נייד הוא דבר ששמים בכיס, ושאפשר לקחת אתכם לכל מקום, כולל לשירותים; האייפאד מעולם לא נועד להיות כזה. גם מי שיקנה כזה לא יוותר על הטלפון שבכיס. ואם בכל זאת אתם רוצים לדבר דרכו עם המשפחה – יש סקייפ.

אין לו מצלמה, ושוב, למי אכפת? הייתם מצלמים תמונות עם הנטבוק? זה היה נראה מגוחך, ולא נוח באופן קיצוני. ציפיה הגיונית יותר היתה שהמכשיר יכלול מצלמת רשת הפונה קדימה, וזאת באמת היתה יכולה להיות תוספת נחמדה עבור כל שלושת האנשים שמשתמשים בשיחות וידאו בסלולריים שלהם. קריטי זה לא.

אין לו מקלדת, וזה לא בדיוק מפתיע: החוסר במקלדת הוא אחד הפיצ'רים הידועים ביותר של המכשיר. המקלדת הוירטואלית של האייפון הוגדלה לגודל של מקלדת מלאה, וזה בוודאי יותר נוח לכתוב באמצעותה מאשר במכשירים זעירים. אבל הביקורות המוקדמות גורסות, שלא במפתיע, שהקלדה על האייפאד עדיין רחוקה מלהיות קלה כמו הקלדה על כל סוג של מקלדת פיזית אמיתית. בשביל לכתוב כתובות אינטרנט או מיילים קצרים ("היי אני כותב על האייפאד, איזה מגניב!") זה בסדר גמור. אבל כדי לכתוב מאמרים או סיכומי שיעורים, סביר להניח שתרצו מכשיר עם מקלדת אמיתית.

הוא לא תומך בפלאש - וזאת בעיה יותר רצינית ממה שזה נשמע. בדבר אחד אני מסכים עם סטיב ג'ובס: האייפאד הוא כנראה הדרך הנוחה ביותר הקיימת לגלוש באינטרנט. זה קטן וקל כמו ספר, אפשר לשבת על ספה או באוטובוס, יש לזה מסך גדול ואפשר לדפדף ולהקליק בו בקלות. אבל כל זה שווה רק אם אנחנו יכולים לקבל את כל האינטרנט. לא אינטרנט חלקי. משחקי פלאש, סרטוני פלאש, וכן – גם באנרים, הם חלק מהאינטרנט, ובלעדיהם, הוא לא שלם. בעיה גדולה, עבור מה שאמור להיות חווית הגלישה האולטימטיבית.

אין לו ריבוי משימות, וזה באמת קצת מגוחך. זה קשור, כמובן, לבעיה הבאה, שהיא -

הוא מבוסס על מערכת ההפעלה של האייפון. וזאת החולשה האמיתית שלו. ג'ובס והחברים באפל היו יכולים לבחור: לשווק את האייפאד עם מערכת ההפעלה של המאק, ולהפוך אותו למחשב – או לשווק אותו כאייפוד מגודל, ולהפוך אותו לצעצוע. הם בחרו באפשרות השניה, מסיבות ברורות: האייפוד טאץ' והאייפון היו עבורם הפרה שמעטינה פורץ זהב מותך בשנים האחרונות. אפל הרוויחה מיליארדים, לא רק ממכירות המכשירים, אלא גם ממכירות האפליקציות עבורם בחנות הסגורה שלהם. אבל אנחנו קיבלנו צעצוע.

צעצוע הוא משהו שמשחקים איתו, מחשב הוא משהו שעובדים איתו. אייפון ואייפוד טאצ' הם צעצועים נהדרים, אבל כמה אנשים אתם מכירים שיכולים לומר שהם באמת "עובדים" איתם? מחשב שעובדים איתו צריך לאפשר לגלוש, לכתוב ולעיין בגיליון אלקטרוני, בו זמנית, כדי שנוכל לקפוץ מאחד לשני בקלות. אפילו הנטבוק הזול והפשוט ביותר יכול לעשות את זה. האייפאד לא יכול - ולכן הוא לא כלי עבודה. אז מה הוא כן? כלי בידור, אפשר לומר. זה קורא דיגיטלי שאפשר גם לראות בו סרטים, לגלוש באינטרנט ולשחק במשחקים. כלומר: זה האביזר האולטימטיבי להעברת זמן בנסיעות ברכבת או בטיסות. זה מאוד מגניב. אבל זה לא, אתם יודעים, מחשב.

אופטימיות זהירה

לפי היכולות המוגבלות של המכשיר, והתגובות הפושרות של הציבור, אפשר כבר להסיק שהאייפאד לא יחזור על היסטרית האייפון, בכל הנוגע למכירות. המקיסטים המושבעים וחברי כת ג'ובס יקנו אותו מיד, כמובן, וכמוהם גם הרבה אנשים אחרים שנגנבו ממנו. אבל הוא לא יהפוך לאביזר-העל, סמל המגניבות ומשהו מוכר לכל אדם ברחוב, כמו האייפון. מהפכה? לא ממש.

לפחות, עדיין לא. צריך לזכור שמה שראינו אתמול היה האייפאד מהדור הראשון, ודורות ראשונים הם בדרך כלל די דפוקים. לא יהיה מופרך להמר שבעוד שנה בדיוק, אם לא פחות מזה, ג'ובס יופיע שוב על אותה במה ויכריז על האייפאד 2, שכולל תמיכה בפלאש, מולטיטאסקינג, ואולי גם מצלמה. מכשירי הטאבלט המתחרים, שיוציאו בקרוב חברות אחרות כתחרות לאפל, יהיו כמובן "מחשבים" אמיתיים, כאלה שהשימוש בהם לא סגור בתוך גן משחקים נעול.

ועוד דבר חשוב: המחיר. אפל ידועה בכך שהיא מייצרת מכשירים מגניבים ויקרים, אבל האייפאד לא מתאים לתאור הזה: הוא לא ממש יקר. הגירסה הזולה ביותר של המכשיר עולה כרגע (בארה"ב, כמובן) 500 דולר - לא הרבה יותר מנטבוק בסיסי, והרבה פחות מכל מכשיר "טאבלט" אחר שקיים היום. אפל גם נוטה לחתוך מחירים בחדות, וייתכן שבתוך פחות משנה האייפאד יהיה כבר זול הרבה יותר – וגם אם מדובר בלא יותר מקורא דיגיטלי משודרג, יהיה קשה יותר להגיד לו לא. רעיון מוזר: יכול להיות שמוקד המשיכה העיקרי של מוצר של אפל יהיה - המחיר הזול?! זה באמת עולם הפוך. מי אמר שהאייפאד הוא לא מהפכה?